משנה מנחות ו ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק ו · משנה ז | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

העומר היה מנופה בשלש עשרה נפה.

ושתי הלחם בשתים עשרה.

ולחם הפנים באחת עשרה.

רבי שמעון אומר, לא היה לה קצבה, אלא סולת מנופה כל צרכה היה מביא, שנאמר (ויקרא כד), ולקחת סלת ואפית אותהכג, [ עד ] שתהא מנופה כל צרכה.

נוסח הרמב"ם

העומר היה מנופה בשלש עשרה נפה ושתי הלחם בשתים עשרה ולחם הפנים באחת עשרה רבי שמעון אומר לא היה להן קצבה אלא סולת מנופה כל צורכה היה מביא שנאמר ולקחת סולת ואפית אותה (ויקרא כד ה) עד שתהא מנופה כל צורכה.

פירוש הרמב"ם

העומר היה מנופה בי"ג נפה ושתי הלחם בי"ב כו': שם נפה ידוע ואלו הי"ג נפות היתה כל א' דקה מחבירתה על הסדר ודע שאם לא הפליג בנפוי או שלא הוציא עומר מג' סאין או עשרון מסאה כמו שאמרנו בהלכה שלפני זו לא פסל ואין כל אלו אלא למצוה ואין הלכה כר"ש שאומר שאפי' לכתחלה אין בזה קצבה ידוע ואפי' למצוה אין להם קצבה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

היה מנופה בשלש עשרה נפה - זו למעלה מזו כא. וכל זה למצוה אבל לא לעכב, שאם הביא עומר עשרון מארבע סאין או שהביאו משני סאין, לא פסל כב:

רבי שמעון אומר לא היה לה קצבה - דאפילו לכתחלה לא נתנו חכמים קצבה מכמה סאין חטין או שעורין מביאין עומר ושתי הלחם ולחם הפנים, אלא רואין בסולת שתהא מנופה כל צרכה ודיו. ואין הלכה כר' שמעון:

פירוש תוספות יום טוב

בשלש עשרה נפה. לשון הר"ב זו למעלה מזו. מסיים בברייתא וזו למעלה מזו. עליונה קולטת סובין תחתונה קולטת סלת ופרש"י זו למעלה מזו כל אחת עבה מחברתה עליונה ראשונה קולטת סובין שהיא היתה גסה שבכולן. ולא היתה קולטת כי אם סובין. והיו הקמח והסלת לעבר הנפה. ושוב היה נותן הקמח והסלת בתחתונה בדקה הימנה והיא היתה קולטת הקרטין סלת. והקמח הולך לעבר הנפה. ושוב היה חוזר ונותן הסלת בדקה הימנה כדי שלא ישתייר מן הקמח ומן הסובין בסלת כלל שתהא הסלת ברורה ע"כ. ומ"ש הר"ב וכל זה למצוה אבל לא לעכב שאם הביא כו' לישנא קטיע הוא שה"ל לכתוב ג"כ שאם לא ניפה בי"ג נפה כו' וכמ"ש הרמב"ם בפירושו ובחבורו פ"ה מהלכות תמידין גבי לחם הפנים ואפשר לפי שבברייתא לא אמרו אלא ריבה ומיעט במדת סאין אבל לא הזכירו הנפות ואף הרמב"ם בפ"ח מה"ת לא העתיק אלא לשון הברייתא ולא זכר שאם מיעט בנפות כמו שהזכיר בלחם הפנים ואע"פ דבפ"ח קאי אכולהו. לכך גם הר"ב ה"ק וכל זה למצוה כו' שאם הביא כו' כלומר כשם שאם הביא כו' לא פסל דהכי מיתנייא. בהדיא בברייתא. ה"נ בנפות דמאי שנא. אבל ראיתי בפירש"י שכ' בי"ג נפה הלכה למשה מסיני ע"כ. נראה טעמו דכיון דליכא בינייהו אלא נפה אחת א"א למימר דטעמא משום חדשות וישנות כדלעיל אלא דהל"מ היא. וא"ה דהל"מ היא יתכן לומר דאף לעכב הוא כמו שאר שיעורין דהל"מ כדאיתא בפ"ק דסוכה והם לעכב והשתא בדוקא נקטה הברייתא ריבה ומיעט בסאין בלבד:

שנאמר ולקחת סלת ואפית וגו' שתהא מנופה כל צרכה שתהא סלת ברורה בשעת אפייה. רש"י *):

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כא) (על הברטנורא) ומסיים בברייתא, וזו למעלה מזו, עליונה קולטת סובין, תחתונה קולטת סולת. פירש"י, כל אהד עבה מחברתה, עליונה ראשונה קולטת סובין שהיא היתה גסה שבכללן ולא היתה קולטת כי אם סובין, והיו הקמה והסולת לעבר הנפה. ושוב היה נותן הקמח והסולת בתחתונה בדקה הימנה, והיא היתה קולטת הקרטין סולת, והקמח הולך לעבר הנפה. ושוב היה חוזר ונותן הסולת בדקה הימנה כדי שלא ישתייר מן הקמח ומן הסובין בסולת כלל, שתהיה הסולת ברורה:

(כב) (על הברטנורא) הוה ליה למימר גם כן שאם לא ניפה בשלש עשרה נפה, וכמ"ש הר"מ כו'. אבל דעת רש"י, דש, לש עשרה נפה ה. לכה למשה מסיני, וא"כ אפשר דמעכבי. ועתוי"ט:

(כג) (על המשנה) ולקחת כו'. שתהא מנופה כל צורכה, שתהא סלת ברורה בשעת אפיה. רש"י:


פירושים נוספים