משנה מנחות ו ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק ו · משנה ב | >>
מנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכיםב, למזבח, ואין בהם לכהנים.
בזה יפה כח המזבח מכח הכהנים.
שתי הלחם ולחם הפניםה, לכהנים, ואין בהם למזבח.
ובזה יפה כח הכהנים מכח המזבח.
מִנְחַת כֹּהֲנִים וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ וּמִנְחַת נְסָכִים,
- לַמִּזְבֵּחַ,
- וְאֵין בָּהֶם לַכֹּהֲנִים;
- בָּזֶה יָפֶה כֹּחַ הַמִּזְבֵּחַ מִכֹּחַ הַכֹּהֲנִים.
- לַמִּזְבֵּחַ,
- שְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים,
- לַכֹּהֲנִים,
- וְאֵין בָּהֶם לַמִּזְבֵּחַ;
- וּבָזֶה יָפֶה כֹּחַ הַכֹּהֲנִים מִכֹּחַ הַמִּזְבֵּחַ:
- לַכֹּהֲנִים,
מנחת כהנים, ומנחת כוהן משיח, ומנחת נסכים - למזבח,
- ואין בהן - לכהנים.
- ובזה, יפה כוח המזבח - מכוח הכהנים.
- שתי הלחם, ולחם הפנים - לכהנים,
- ואין בהן - למזבח.
- ובזה, יפה כוח הכהנים - מכוח המזבח.
מה שאמר בזה יפה כח המזבח מכח הכהנים, שהוא מורה על שיש שם דבר אחר יפה בו כח המזבח, מפני שזה התוספת רומז אל הנסכים שהם למזבח, רוצה לומר לשיתין, והם השני נקבים שיש במזבח כמו שנתבאר במידות. ואין יוצקים על האש כדי שלא יאבדו ולא יגיע למזבח מהן שום חלק.
וכן אמר ובזה יפה כח הכהנים, רומז אל שתי הלחם הבאים בפני עצמן, שהן נאכלים ואינן נשרפים, כמו שבארנו ברביעי מהמסכת הזאת:
בזה יפה כח המזבח - לא הוי צריך למיתני, דהא חזינן דבזה יפה כח המזבח ומלתא דפשיטא היא. אלא לאתויי המתנדב יין למזבח בלא קרבן, דלא תימא מזלפו על האישים על האש והוא נשרף וכלה ואין כח מזבח יפה בזה ג, קמ"ל דלא, אלא מנסכו כשאר נסכים ויורד לשיתין דהיינו כמין שני נקבים שהיו במזבח ויורדים למטה עד היסוד ד, כדי שיהיה כח המזבח יפה:
ובזה יפה כח הכהנים - לאתויי שתי הלחם של עצרת אם הביאום בפני עצמן ו בלא כבשים, דלא תימא לשריפה עומדות ולא לאכילה כיון שלא קרבו כבשים שמתירים אותם, קמשמע לן דבזה יפה כח כהנים לעולם דלאכילה עומדות ולא לשריפה:
מנחת כהנים כו'. גמרא ותו ליכא והאיכא עולה איכא עורה לכהנים. והאיכא עולת העוף איכא מוראה ונוצה. והאיכא נסכי' לשיתין אזלי [*ועי' בדבור דלקמן]:
בזה יפה כח המזבח. כתב הר"ב לאתויי המתנדב יין כו' דלא תימא מזלפו על האישים כו' ואין כח מזבח יפה כו' גם הרמב"ם פירש כן. ואינן אלא דברי תימה דכלום כח מזבח יפה אלא באש דכל הנך דתנינן כולם כליל לאישים ואין לומר דבניסוך איכא כח מזבח יפה בלא לאישים וכדאמרן בספ"ד דסוכה דף מ"ט בזמן שמנסכין יין על המזבח פוקקים השיתין לקיים מה שנאמר (במדבר כ"ה) בקדש הסך נסך שכר לשון שביעה לשון שכרות. דהא כי פריך בגמרא והאיכא נסכים משני ליה דלשיתין אזלי כמ"ש לעיל דש"מ דמאי דאזיל לשיתין ולא לאישים אין זה יפוי כח למזבח. ובגמרא. ומאי בזו לאפוקי מדשמואל דאמר שמואל המתנדב יין מביאו ומזלפו על גבי אישים קמ"ל דלשיתין אזלי. פירש"י לאפוקי מדשמואל דאמר מזלפן לאישים דהוה למזבח וקאמר דזה באה כולה למזבח ולא יין. ע"כ. ואין ספק אצלי דרהיטא דסיפא דמתניתין דמפרשים דבזה כו' לאתויי כו' הכניסום לפרש גם ברישא דלאתויי היא. ולא דייקו. ומ"מ בין כך ובין כך קשיא להרמב"ם והר"ב שבסוף פ"י דזבחים כתבו להלכה דמזלפים על האישים והוה ליה להזכיר כאן דלית הלכתא כהאי סתמא אבל בספי"ב דמכילתין כ' ג"כ הר"ב דלשיתין אזלי משמע דלהלכתא כתב כן. ואף הרמב"ם בחבורו פט"ז מהלכות מעשה קרבנות פסק דמנסכו לשיתין. ומיהו כבר כתבתי בספ"י דזבחים דבנא"י כתב ג"כ דלשיתין מתנסך. אבל הר"ב ודאי דהתם נמשך אחר נוסח פירוש הרמב"ם שבידינו וטעמא רבה איכא לאותו פסק דבגמרא דהתם מ"ד לאישים יליף ליה מדכתיב אשה ריח וגו' גבי יין לנסך בפרשה שלח. וברייתא פליגי משום לא תכבה. ומוקמינן כרבי יהודה דס"ל דבר שאין מתכוין אסור ומש"ה איכא למפסק דלאישים כיון דאנן כר"ש קי"ל דדבר שאין מתכוין שרי. וכמ"ש הר"ב שם וכבר תמה הכ"מ מזה על הרמב"ם שפוסק דלשיתין. והא ההיא סברא אליבא דר' יהודה היא. ומ"מ מתרץ דכיון דסתמא דמתניתין דהכא ס"ל דלשיתין. איכא למימר דאף לר"ש לשיתין. ומיהו לאו מטעמא דלא תכבה אלא קבלה היתה כך ביד האומר לשיתין שכך מצותה ולא מטעמא דלא תכבה ע"כ [*וכתב רש"י וא"ת פסיק רישיה ולא ימות הוא דאפשר דאזליף ליה בטיפין דקות מאוד. הלכך א"נ מכבה בטיפין גסות דבר שאין מתכוין הוא ע"כ]. ומ"ש הר"ב ויורדים למטה עד היסוד. כלומר עד התהום כדפירש הר"ב ברפ"ג דמדות. ובגמרא פ"ד דסוכה דף מ"ט שיתין מחוללין ויורדין עד התהום:
שתי הלחם וכו'. ותו ליכא והאיכא חטאת העוף איכא דמה והאיכא לוג שמן של מצורע איכא מתנותיו וכתבו התוספות [אע"ג] דאיכא כבשים בהדי שתי לחם ובזיכי לבונה בהדי לחם הפנים. מגופו מיהו ליכא למזבח. ע"כ:
בזה יפה כח הכהנים. פירש הר"ב לאתויי שתי הלחם של עצרת אם הביאום בפני עצמן וכו' וסתמא כר"ע דס"ל הכי במ"ג פ"ד ועמ"ש שם בס"ד:
(ב) (על המשנה) כהנים כו'. גמרא ותו ליכא, והאיכא עולה, עורה לכהנים. והא איכא עולת העוף, איכא מוראה ונוצה. והאיכא נסכים, לשיתין אזלי:
(ג) (על הברטנורא) דברי תימה. דכלום כח מזבח יפה אלא באש, דכל הנך דתנינן כולם כליל לאשים. וכן הוא מפורש בגמרא שהבאתי בסמוך. ובגמרא איתא לאפוקי מדשמואל דאמר לאשים, קמ"ל דוקא אלו למזבח, אבל יין לשיתין. עתוי"ט:
(ד) (על הברטנורא) כלומר עד התהום. ובגמרא, שיתין מחוללין ויורדין עד התהום:
(ה) (על המשנה) ב' הלחם כו'. ותו ליכא והאיכא חטאת העוף. איכא דמה. והאיכא לוג שמן של מצורע, איכא מתנותיו. וכתבו התוס' דאע"ג דאיכא כבשים בהדי שתי לחם, ובזיכי לבונה בהדי לחם הפנים, מגופו מיהא ליכא למזבח:
(ו) (על הברטנורא) וסתמא כר"ע מ"ג פ"ד:
בזה יפה כח המזבח מכח הכהנים: בגמ' פריך ותו ליכא דלהוי כוליה למזבח והא איכא עולה ומשני עולה עורה לכהנים ופריך והא איכא עולת העוף ומשני איכא מוראה ונוצה דלא קריבי למזבח ופריך והא איכא נסכים ומשני לשיתין אזלי והאי לא חשיב למזבח ומתני' דקתני בזה יפה כח המזבח מסייעא לשמואל דאמר המתנדב שמן יקמצנו ואזיל למזבח ושיריו לכהנים דבזה יפה כח שניהם והיינו דקתני מתני' בזה יפה כח המזבח לאפוקי שמן דיפה בו כח שניהם ולאפוקי מאידך דשמואל דאמר המתנדב יין מביא ומזלפו ע"ג האשים קמ"ל דלשיתין אזלי. והקשו תוס' ז"ל וא"ת והאיכא לבונה דאמרינן בפ' בתרא האומר הרי עלי למזבח יביא לבונה שאין לך דבר שקרב כולו למזבח אלא לבונה וי"ל דלא מיירי הכא אלא במידי דחזי לאכילה ולהכי לא חשוב נמי עצים לרבי ע"כ. עוד כתבו ז"ל ובזה יפה כח הכהנים מכח המזבח ואע"ג דאיכא כבשים בהדי לחם ובזיכי לבונה בהדי לחם מגופו מיהא ליכא למזבח ע"כ: בזה יפה כח המזבח לא הוה צריך למיתני וכו' עד סוף לשון ר"ע ז"ל. אמר המלקט הוא פי' הרמב"ם ז"ל ובהפך מוכח מן הגמרא דמאי דאזיל לשיתין אין נקרא כח מזבח יפה בו דפריך והאיכא נסכים ומשני לשיתין אזלי וכו' כדכתבי' לעיל בסמוך ושמא גירסא אחרת היתה לו להרמב"ם ז"ל בסוגית הגמרא. ואני מצאתי מוגה ובזה יפה כח המזבח בויו כדבסיפא ומוגה ג"כ בפי' הרמב"ם ז"ל מפני וי"ו העטוף שזה התוספת רומז אל הנסכים שהם ג"כ ר"ל לשיתין וכו':
ובזה יפה כה הכהנים: לאתויי שתי הלחם וכו' לשון רעז"ל. אמר המלקט ובגמרא פריך ותו ליכא והא איכא חטאת העוף ומשני איכא דמה ופריך והאיכא לוג של מצורע ומשני איכא מתנותיו לבהונות דלא הוי כולה לכהנים ומאי בזה לאפוקי ממ"ד בפ' התכלת שתי הלחם הבאין בפני עצמן לשריפה עומדות קמ"ל דלעולם נאכלות. וזה ג"כ לשון החכם הר"ר סולימאן ז"ל אלשון רעז"ל שכתב אלא לאתויי המתנדב יין למזבח וכו' קשה דכל מקום שנזכר במשנה בזו אדרבא הוי למעוטי ובגמרא בכולהו קאמר לאפוקי ע"ש. ועוד בזבחים פרק עשירי בסופו קאמר הלכה מתנדב יין בפני עצמו וזורקו על האשים ע"כ.
יכין
מנחת כהנים: בין בחיוב או נדבה. וה"ה מנחת כהן שמביא ביום שנתחנך לעבודה:
ומנחת כהן משיח: חביתי כה"ג:
ומנחת נסכים: שקריבה עם בהמת הקרבן:
למזבח: ר"ל מקריב כולן במזבח. ואין שום אחד מהן נקמצת:
ואין בהם לכהנים: משא"כ עולה. שייך עכ"פ עורה לכהנים. ומשא"כ עולת העוף. שייך עכ"פ מוראה ונוצה לכהנים. ומשא"כ נסכים. כולן לשיתין אזלו ולא לאש שבמזבח:
בזה יפה כח המזבח מכח הכהנים: להכי נקט בזה. דקמ"ל דדוקא בזה יפה כח המזבח. אבל בנדב יין למזבח אינו מזלפו לאשים. רק מנסכו כשאר נסכים. ויורד לשיתין. שהוא חלול שתחת המזבח:
ואין בהם למזבח: משא"כ חטאת עוף. דמה למזבח. ולוג שמן של מצורע. הרי מזה ממנו נגד ההיכל ונותן מתנותיו [כפ"ה סי' כ"ט]. אבל ב' הלחם אין מגופן כלום למזבח. רק אימורי הכבשים הבאין. עמן נקרבין במזבח. וכ"כ לחם הפנים. אין מגופן כלום למזבח. רק ב' בזיכי לבונה הבאין עמן נקרבים:
ובזה יפה כח הכהנים מכח המזבח: נקט בזה. דקמ"ל דבהנך. אפילו ב' הלחם כשבאין בפני עצמן. כגון שלא היו כבשים. אפ"ה זכו בהן הכהנים. אף שאין שם כבשים להתירן:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת