משנה מנחות ח
מנחות פרק ח', ב: משנה • תוספתא • בבלי
<< • משנה • סדר קדשים • מסכת מנחות • פרק שמיני ("כל קרבנות") • >>
פרקי מסכת מנחות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
כל קרבנות הצבור והיחיד, באים מן הארץ ומחוצה לארץ, מן החדש ומן הישן,
חוץ מן העומר ושתי הלחם, שאינן באים אלא מן החדש ומן הארץ.
וכולן אינן באים אלא מן המובחר.
ואיזהו מובחר? מכמס ומזוניחה, אלפא לסולת.
שניה להם, חפריים בבקעה.
כל הארצות היו כשרות, אלא מכאן היו מביאים.
אין מביאין לא מבית הזבלים, ולא מבית השלחים, ולא מבית האילן.
ואם הביא, כשר.
כיצד הוא עושה, נרה שנה ראשונה, ובשניה זורעה קודם לפסח שבעים יום, והיא עושה סולת מרובה.
כיצד הוא בודק, הגזבר מכניס את ידו לתוכה.
עלה בה אבק, פסולה, עד שיניפנה.
ואם התליעה, פסולה.
תקועה, אלפא לשמן.
אבא שאול אומר, שניה לה רגב בעבר הירדן.
כל הארצות היו כשרות, אלא מכאן היו מביאין.
אין מביאין לא מבית הזבלים, ולא מבית השלחים, ולא ממה שנזרע ביניהם.
ואם הביא, כשר.
אין מביאין אנפיקנון.
ואם הביא, פסול.
אין מביאין מן הגרגרים שנשרו במים, ולא מן הכבושים, ולא מן השלוקין.
ואם הביא פסול.
שלשה זיתים, ובהן שלשה שלשה שמנים.
הזית הראשון מגרגרו בראש הזית וכותש ונותן לתוך הסל.
רבי יהודה אומר, סביבות הסל.
זה ראשון.
טען בקורה,
רבי יהודה אומר, באבנים.
זה שני.
חזר וטחן וטען - זה שלישי.
הראשון למנורה, והשאר למנחות.
הזית השני מגרגרו בראש הגג, וכותש ונותן לתוך הסל.
רבי יהודה אומר, סביבות הסל.
זה ראשון.
טען בקורה,
רבי יהודה אומר, באבנים.
זה שני.
חזר וטחן וטען, זה שלישי.
הראשון למנורה, והשאר למנחות.
הזית השלישי, עוטנו בתוך הבית עד שילקה, ומעלהו ומנגבו בראש הגג, וכותש ונותן לתוך הסל.
רבי יהודה אומר, סביבות הסל.
זה ראשון.
טען בקורה,
רבי יהודה אומר, באבנים.
זה שני.
חזר וטחן וטען, זה שלישי.
הראשון למנורה, והשאר למנחות.
הראשון שבראשון, אין למעלה ממנו.
השני שבראשון והראשון שבשני, שוין.
השלישי שבראשון והשני שבשני והראשון שבשלישי, שוין.
השלישי שבשני והשני שבשלישי, שוין.
השלישי שבשלישי, אין למטה ממנו.
אף המנחות היו בדין שיטענו שמן זית זך,
מה אם המנורה שאינה לאכילה, טעונה שמן זית זך,
המנחות שהן לאכילה, אינו דין שיטענו שמן זית זך,
תלמוד לומר (שמות כז כ): "...זך כתית למאור", ולא זך כתית למנחות.
ומנין היו מביאין את היין, קרותים והטולים אלפא ליין.
שניה להן, בית רימה ובית לבן בהר, וכפר סגנה בבקעה.
כל הארצות היו כשרות, אלא מכאן היו מביאין.
אין מביאין, לא מבית הזבלים, ולא מבית השלחין, ולא ממה שנזרע ביניהן.
ואם הביא, כשר.
אין מביאין אליוסטון.
ואם הביא, כשר.
אין מביאין ישן, דברי רבי.
וחכמים מכשירין.
אין מביאין, לא מתוק, ולא מעושן, ולא מבושל.
ואם הביא, פסול.
אין מביאין מן הדליות, אלא מן הרוגליות ומן הכרמים העבודים.
לא היו כונסים אותו בחצבים גדולים, אלא בחביות קטנות.
ואינו ממלא את החביות עד פיהם, כדי שיהא ריחו נודף.
אינו מביא, לא מפיה, מפני הקמחין.
ולא משוליה, מפני השמרים.
אלא מביא משלישה ומאמצעה.
כיצד הוא בודק, הגזבר יושב והקנה בידו, זרק את הגיד והקיש בקנה.
רבי יוסי ברבי יהודה אומר, יין שעלה בו קמחין, פסול,
שנאמר (במדבר כח יט), "תמימים יהיו לכם, ומנחתם...",
תמימים יהיו לכם ונסכיהם.
- בָּאִים מִן הָאָרֶץ וּמִחוּצָה לָאָרֶץ,
- מִן הֶחָדָשׁ וּמִן הַיָּשָׁן,
- חוּץ מִן הָעֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם,
- שֶׁאֵינָן בָּאִים אֶלָּא מִן הֶחָדָשׁ וּמִן הָאָרֶץ.
- וְכֻלָּן אֵינָן בָּאִים אֶלָּא מִן הַמֻּבְחָר.
- וְאֵיזֶהוּ מֻבְחָר?
- מִכְמָס וּמִזּוֹנִיחָה, אַלְפָא לְסֹלֶת;
- שְׁנִיָּה לָהֶם, חֲפָרַיִם בַּבִּקְעָה.
- וְאֵיזֶהוּ מֻבְחָר?
- כָּל הָאֲרָצוֹת הָיוּ כְּשֵׁרוֹת,
- אֶלָּא מִכָּאן הָיוּ מְבִיאִים:
- לֹא מִבֵּית הַזְּבָלִים,
- וְלֹא מִבֵּית הַשְּׁלָחִים,
- וְלֹא מִבֵּית הָאִילָן;
- וְאִם הֵבִיא, כָּשֵׁר.
- כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה?
- נָרָהּ שָׁנָה רִאשׁוֹנָה,
- וּבַשְּׁנִיָּה זוֹרְעָהּ קֹדֶם לַפֶּסַח שִׁבְעִים יוֹם,
- וְהִיא עוֹשָׂה סֹלֶת מְרֻבָּה.
- כֵּיצַד הוּא בּוֹדֵק?
- הַגִּזְבָּר מַכְנִיס אֶת יָדוֹ לְתוֹכָהּ;
- עָלָה בָהּ אָבָק – פְּסוּלָה,
- עַד שֶׁיְּנִיפֶנָּהּ.
- וְאִם הִתְלִיעָה, פְּסוּלָה:
- אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר:
- שְׁנִיָּה לָהּ רֶגֶב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן.
- כָּל הָאֲרָצוֹת הָיוּ כְּשֵׁרוֹת,
- אֶלָּא מִכָּאן הָיוּ מְבִיאִין.
- אֵין מְבִיאִין,
- לֹא מִבֵּית הַזְּבָלִים,
- וְלֹא מִבֵּית הַשְּׁלָחִים,
- וְלֹא מִמַּה שֶּׁנִּזְרַע בֵּינֵיהֶם;
- וְאִם הֵבִיא, כָּשֵׁר.
- אֵין מְבִיאִין אָנְפִּיקִנּוֹן;
- וְאִם הֵבִיא, פָּסוּל.
- אֵין מְבִיאִין מִן הַגַּרְגְּרִים שֶׁנִּשְׁרוּ בְּמַיִם,
- וְלֹא מִן הַכְּבוּשִׁים,
- וְלֹא מִן הַשְּׁלוּקִין;
- וְאִם הֵבִיא, פָּסוּל:
- וּבָהֶן שְׁלֹשָׁה שְׁלֹשָׁה שְׁמָנִים.
- הַזַּיִת הָרִאשׁוֹן,
- מְגַרְגְּרוֹ בְּרֹאשׁ הַזַּיִת,
- וְכוֹתֵשׁ, וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַסַּל;
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- סְבִיבוֹת הַסַּל.
- זֶה רִאשׁוֹן.
- מְגַרְגְּרוֹ בְּרֹאשׁ הַזַּיִת,
- טָעַן בַּקּוֹרָה,
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בַּאֲבָנִים;
- זֶה שֵׁנִי.
- חָזַר וְטָחַן וְטָעַן,
- זֶה שְׁלִישִׁי.
- הָרִאשׁוֹן לַמְּנוֹרָה,
- וְהַשְּׁאָר לִמְנָחוֹת.
- הַזַּיִת הַשֵּׁנִי,
- מְגַרְגְּרוֹ בְּרֹאשׁ הַגַּג,
- וְכוֹתֵשׁ, וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַסַּל;
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- סְבִיבוֹת הַסַּל.
- זֶה רִאשׁוֹן.
- מְגַרְגְּרוֹ בְּרֹאשׁ הַגַּג,
- טָעַן בַּקּוֹרָה,
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בַּאֲבָנִים;
- זֶה שֵׁנִי.
- חָזַר וְטָחַן וְטָעַן,
- זֶה שְׁלִישִׁי.
- הָרִאשׁוֹן לַמְּנוֹרָה,
- וְהַשְּׁאָר לִמְנָחוֹת.
- הַזַּיִת הַשְּׁלִישִׁי,
- עוֹטְנוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת עַד שֶׁיִּלְקֶה,
- וּמַעֲלֵהוּ,
- וּמְנַגְּבוֹ בְּרֹאשׁ הַגַּג,
- וְכוֹתֵשׁ, וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַסַּל;
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- סְבִיבוֹת הַסַּל.
- זֶה רִאשׁוֹן.
- טָעַן בַּקּוֹרָה,
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בַּאֲבָנִים;
- זֶה שֵׁנִי.
- חָזַר וְטָחַן וְטָעַן,
- זֶה שְׁלִישִׁי.
- הָרִאשׁוֹן לַמְּנוֹרָה,
- וְהַשְּׁאָר לִמְנָחוֹת:
- אֵין לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ.
- הַשֵּׁנִי שֶׁבָּרִאשׁוֹן וְהָרִאשׁוֹן שֶׁבַּשֵּׁנִי,
- שָׁוִין.
- הַשְּׁלִישִׁי שֶׁבָּרִאשׁוֹן,
- וְהַשֵּׁנִי שֶׁבַּשֵּׁנִי,
- וְהָרִאשׁוֹן שֶׁבַּשְּׁלִישִׁי,
- שָׁוִין.
- הַשְּׁלִישִׁי שֶׁבַּשֵּׁנִי וְהַשֵּׁנִי שֶׁבַּשְּׁלִישִׁי,
- שָׁוִין.
- הַשְּׁלִישִׁי שֶׁבַּשְּׁלִישִׁי,
- אֵין לְמַטָּה מִמֶּנּוּ.
- אַף הַמְּנָחוֹת הָיוּ בְּדִין שֶׁיִּטְעֲנוּ שֶׁמֶן זַיִת זַךְ;
- מָה אִם הַמְּנוֹרָה, שֶׁאֵינָהּ לַאֲכִילָה,
- טְעוּנָה שֶׁמֶן זַיִת זַךְ,
- הַמְּנָחוֹת, שֶׁהֵן לַאֲכִילָה,
- אֵינוֹ דִּין שֶׁיִּטְעֲנוּ שֶׁמֶן זַיִת זַךְ?
- תַּלְמוּד לוֹמַר (שמות כז, כ):
- זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר,
- וְלֹא זָךְ כָּתִית לִמְנָחוֹת:
- זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר,
- קְרוּתִים וְהַטּוּלִים אַלְפָא לְיַיִן.
- שְׁנִיָּה לָהֶן,
- בֵּית רִמָּה וּבֵית לָבָן בָּהָר,
- וּכְפַר סִגְנָה בַּבִּקְעָה.
- כָּל הָאֲרָצוֹת הָיוּ כְּשֵׁרוֹת,
- אֶלָּא מִכָּאן הָיוּ מְבִיאִין.
- אֵין מְבִיאִין,
- לֹא מִבֵּית הַזְּבָלִים,
- וְלֹא מִבֵּית הַשְּׁלָחִין,
- וְלֹא מִמַּה שֶּׁנִּזְרַע בֵּינֵיהֶן;
- וְאִם הֵבִיא, כָּשֵׁר.
- אֵין מְבִיאִין אֶלְיוּסְטוֹן;
- וְאִם הֵבִיא, כָּשֵׁר.
- אֵין מְבִיאִין יָשָׁן, דִּבְרֵי רַבִּי;
- וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין.
- אֵין מְבִיאִין,
- לֹא מָתוֹק,
- וְלֹא מְעֻשָּׁן,
- וְלֹא מְבֻשָּׁל;
- וְאִם הֵבִיא, פָּסוּל.
- אֵין מְבִיאִין מִן הַדָּלִיּוֹת,
- אֶלָּא מִן הָרוֹגְלִיּוֹת,
- וּמִן הַכְּרָמִים הָעֲבוּדִים:
- אֶלָּא בְּחָבִיּוֹת קְטַנּוֹת.
- וְאֵינוֹ מְמַלֵּא אֶת הֶחָבִיּוֹת עַד פִּיהֶם,
- כְּדֵי שֶׁיְּהֵא רֵיחוֹ נוֹדֵף.
- אֵינוֹ מֵבִיא,
- לֹא מִפִּיהָ, מִפְּנֵי הַקְּמָחִין;
- וְלֹא מִשּׁוּלֶיהָ, מִפְּנֵי הַשְּׁמָרִים;
- אֶלָּא מֵבִיא מִשְּׁלִישָׁהּ וּמֵאֶמְצָעָהּ.
- כֵּיצַד הוּא בּוֹדֵק?
- הַגִּזְבָּר יוֹשֵׁב וְהַקָּנֶה בְּיָדוֹ;
- זָרַק אֶת הַגִּיד וְהִקִּישׁ בַּקָּנֶה.
- רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- יַיִן שֶׁעָלָה בּוֹ קְמָחִין,
- פָּסוּל, שֶׁנֶּאֱמַר:
- תְּמִימִין יִהְיוּ לָכֶם וּמִנְחָתָם (במדבר כח, יט);
- תְּמִימִים יִהְיוּ לָכֶם וְנִסְכֵּיהֶם(במדבר כח, לא):
נוסח הרמב"ם
(א) כל קרבנות הציבור והיחיד באים -
- מהארץ, ומחוצה לארץ,
- מן החדש, ומן הישן,
- חוץ מן העומר ומשתי הלחם -
- שאינן באים אלא - מן החדש, ומן הארץ.
- וכולן - אינן באין, אלא מן המובחר.
- ואיזה הוא המובחר שלהם?
- מכמס, וינוחה - אלפא לסולת.
- שניה להם - חפרים בבקעה.
- וכל הארצות היו כשרות,
- אלא - מכאן היו מביאין.
(ב) אין מביאין - לא מבית הזבלים,
- ולא מבית השלחים, ולא מבית האילן.
- ואם הביא - כשר.
- כיצד הוא עושה?
- נרה - שנה הראשונה,
- ובשניה - זורעה קודם לפסח שבעים יום,
- והיא עושה סולת מרובה.
- כיצד הוא בודק?
- הגזבר מכניס ידו לתוכה,
- עלה בה אבק - פסולה, עד שינפנה.
- ואם התליעה - פסולה.
- הגזבר מכניס ידו לתוכה,
(ג) תקועה - אלפא לשמן.
- אבא שאול אומר: שניה לה - רגב בעבר הירדן.
- וכל הארצות היו כשרות,
- אלא - מכאן היו מביאין.
- אין מביאין - לא מבית הזבלים,
- ולא מבית השלחים, ולא ממה שנזרע ביניהן.
- ואם הביא - כשר.
- אין מביאין אנפקנון,
- ואם הביא - כשר.
- אין מביאין - מן הגרגרים שנשרו במים,
- ולא מן הכבושין, ולא מן השלוקין.
- ואם הביא - פסול.
(ד) שלשה זיתים - ובהן שלשה שלשה שמנים.
- הזית הראשון - מגרגרו בראש הזית,
- וכותש, ונותן לתוך הסל -
- רבי יהודה אומר: סביבות הסל,
- זה ראשון.
- טען בקורה -
- רבי יהודה אומר: באבנים,
- זה שני.
- חזר וטחן, וטען - זה שלישי.
- הראשון למנורה - והשאר למנחות.
- וכותש, ונותן לתוך הסל -
- זית השני - מגרגרו בראש הגג,
- וכותש, ונותן לתוך הסל -
- רבי יהודה אומר: סביבות הסל,
- זה ראשון.
- טען בקורה -
- רבי יהודה אומר: באבנים,
- זה שני.
- חזר וטחן, וטען - זה שלישי.
- הראשון למנורה - והשאר למנחות.
- וכותש, ונותן לתוך הסל -
- זית השלישי - עטנו בתוך הבית עד שילקה,
- ומעלהו, ומנגבו בראש הגג,
- וכותש, ונותן לתוך הסל -
- רבי יהודה אומר: סביבות הסל,
- זה ראשון.
- טען בקורה -
- רבי יהודה אומר: באבנים,
- זה שני.
- חזר וטחן, וטען - זה שלישי.
- הראשון למנורה - והשאר למנחות.
(ה) הראשון שבראשון - אין למעלה הימנו.
- והשני שבראשון, והראשון שבשני - שווין.
- השלישי שבראשון, והשני שבשני, והראשון שבשלישי - שווין.
- השלישי שבשני, והשני שבשלישי - שווין.
- והשלישי שבשלישי - אין למטה הימנו.
- אף המנחות - היה בדין שיטענו שמן זית זך,
- מה אם מנורה שאינה לאכילה - טעונה שמן זית זך,
- מנחות שהן לאכילה - אינו דין שיטענו שמן זית זך?
- תלמוד לומר "זך, כתית למאור" (שמות כז כ ויקרא כד ב),
- ולא זך - כתית למנחות.
(ו) ומנין היו מביאין את היין?
- קרוחיין, וחטוליין - אלפא ליין.
- שניה להן -
- בית דימה, ובית לבן - בהר,
- וכפר סגנה - בבקעה.
- וכל הארצות היו כשרות,
- אלא - מכאן היו מביאין.
- אין מביאין - לא מבית הזבלים,
- ולא מבית השלחים, ולא ממה שנזרע ביניהן.
- ואם הביא - כשר.
- אין מביאין אליוסטן,
- ואם הביא - כשר.
- אין מביאין ישן - דברי רבי.
- וחכמים - מכשירין.
- אין מביאין - לא מתוק,
- ולא מעושן, ולא מבושל.
- ואם הביא - פסול.
- אין מביאין מן הדליות,
- אלא - מן הרוגליות, ומן הכרמים העבודים.
(ז) לא היו כונסין אותו בחצבים גדולים,
- אלא - בחביות קטנות.
- ואינו ממלא את החבית עד פיה - כדי שיהא ריחו נודף.
- אינו מביא -
- לא מפיה - מפני הקימחון,
- ולא משוליה - מפני השמרים,
- אלא - משלישה, ומאמצעה.
- כיצד היה בודק?
- הגזבר יושב - והקנה בידו,
- זרק את הגיד - הקיש בקנה.
- רבי יוסי ברבי יהודה אומר:
- יין שעלה בו קימחון - פסול,
- שנאמר: "תמימים יהיו לכם, ומנחתם" (במדבר כח יט-כ במדבר כט ח-ט),
- "תמימים יהיו לכם, ונסכיהם" (במדבר כח לא).
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה מנחות, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב