משנה מנחות ח רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) כל קרבנות הציבור והיחיד באים -

מהארץ, ומחוצה לארץ,

מן החדש, ומן הישן,

חוץ מן העומר ומשתי הלחם -

שאינן באים אלא - מן החדש, ומן הארץ.

וכולן - אינן באין, אלא מן המובחר.

ואיזה הוא המובחר שלהם?

מכמס, וינוחה - אלפא לסולת.

שניה להם - חפרים בבקעה.

וכל הארצות היו כשרות,

אלא - מכאן היו מביאין.

(ב) אין מביאין - לא מבית הזבלים,

ולא מבית השלחים, ולא מבית האילן.

ואם הביא - כשר.

כיצד הוא עושה?

נרה - שנה הראשונה,

ובשניה - זורעה קודם לפסח שבעים יום,

והיא עושה סולת מרובה.

כיצד הוא בודק?

הגזבר מכניס ידו לתוכה,

עלה בה אבק - פסולה, עד שינפנה.

ואם התליעה - פסולה.

(ג) תקועה - אלפא לשמן.

אבא שאול אומר: שניה לה - רגב בעבר הירדן.

וכל הארצות היו כשרות,

אלא - מכאן היו מביאין.

אין מביאין - לא מבית הזבלים,

ולא מבית השלחים, ולא ממה שנזרע ביניהן.

ואם הביא - כשר.

אין מביאין אנפקנון,

ואם הביא - כשר.

אין מביאין - מן הגרגרים שנשרו במים,

ולא מן הכבושין, ולא מן השלוקין.

ואם הביא - פסול.

(ד) שלשה זיתים - ובהן שלשה שלשה שמנים.

הזית הראשון - מגרגרו בראש הזית,

וכותש, ונותן לתוך הסל -

רבי יהודה אומר: סביבות הסל,

זה ראשון.

טען בקורה -

רבי יהודה אומר: באבנים,

זה שני.

חזר וטחן, וטען - זה שלישי.

הראשון למנורה - והשאר למנחות.

זית השני - מגרגרו בראש הגג,

וכותש, ונותן לתוך הסל -

רבי יהודה אומר: סביבות הסל,

זה ראשון.

טען בקורה -

רבי יהודה אומר: באבנים,

זה שני.

חזר וטחן, וטען - זה שלישי.

הראשון למנורה - והשאר למנחות.

זית השלישי - עטנו בתוך הבית עד שילקה,

ומעלהו, ומנגבו בראש הגג,

וכותש, ונותן לתוך הסל -

רבי יהודה אומר: סביבות הסל,

זה ראשון.

טען בקורה -

רבי יהודה אומר: באבנים,

זה שני.

חזר וטחן, וטען - זה שלישי.

הראשון למנורה - והשאר למנחות.

(ה) הראשון שבראשון - אין למעלה הימנו.

והשני שבראשון, והראשון שבשני - שווין.

השלישי שבראשון, והשני שבשני, והראשון שבשלישי - שווין.

השלישי שבשני, והשני שבשלישי - שווין.

והשלישי שבשלישי - אין למטה הימנו.

אף המנחות - היה בדין שיטענו שמן זית זך,

מה אם מנורה שאינה לאכילה - טעונה שמן זית זך,

מנחות שהן לאכילה - אינו דין שיטענו שמן זית זך?

תלמוד לומר "זך, כתית למאור" (שמות כז כ ויקרא כד ב),

ולא זך - כתית למנחות.

(ו) ומנין היו מביאין את היין?

קרוחיין, וחטוליין - אלפא ליין.

שניה להן -

בית דימה, ובית לבן - בהר,

וכפר סגנה - בבקעה.

וכל הארצות היו כשרות,

אלא - מכאן היו מביאין.

אין מביאין - לא מבית הזבלים,

ולא מבית השלחים, ולא ממה שנזרע ביניהן.

ואם הביא - כשר.

אין מביאין אליוסטן,

ואם הביא - כשר.

אין מביאין ישן - דברי רבי.

וחכמים - מכשירין.

אין מביאין - לא מתוק,

ולא מעושן, ולא מבושל.

ואם הביא - פסול.

אין מביאין מן הדליות,

אלא - מן הרוגליות, ומן הכרמים העבודים.

(ז) לא היו כונסין אותו בחצבים גדולים,

אלא - בחביות קטנות.

ואינו ממלא את החבית עד פיה - כדי שיהא ריחו נודף.

אינו מביא -

לא מפיה - מפני הקימחון,

ולא משוליה - מפני השמרים,

אלא - משלישה, ומאמצעה.

כיצד היה בודק?

הגזבר יושב - והקנה בידו,

זרק את הגיד - הקיש בקנה.

רבי יוסי ברבי יהודה אומר:

יין שעלה בו קימחון - פסול,

שנאמר: "תמימים יהיו לכם, ומנחתם" (במדבר כח יט-כ במדבר כט ח-ט),

"תמימים יהיו לכם, ונסכיהם" (במדבר כח לא).

הדף הראשי של משנה מנחות ח

משנה מנחות, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב