ברטנורא על מנחות ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

(א)

כל קרבנות - מן החדש ומן הישן. במנחות קאמר :

שאינן באים אלא מן החדש - בעומר כתיב (ויקרא כג) מנחה חדשה , ובשתי הלחם כתיב (שמות לד) בכורי קציר חטים:

ומן הארץ - בעומר כתיב (ויקרא כג) כי תבואו אל הארץ וגו' וקצרתם את קצירה, ובשתי הלחם כתיב (שם) ממושבותיכם תביאו לחם:

מכמס וזוניחה - שמות של מקומות הן:

אלפא לסלת - סולת שלהן ראשון ומובחר לכל הסלתות. כאל"ף זו שהיא ראשונה לכל האותיות:

אלפא - זו אל"ף בלשון יוני:

שנייה להן - קרובה סלתה להיות משובחת כסולת מכמס וזוניחה:

חפריים בבקעה - שתי חפרים הן, אחת בהר ואחת בבקעה, ואותה שבבקעה היא שסולת שלה משובחת:

כל הארצות - של ארץ ישראל היו כשרות, אלא שמכאן היו מביאים:

(ב)

אין מביאין - עומר ושתי הלחם :

לא מבית הזבלים - משדה שצריכה לזבל, דשמא לא נזדבלה כל צרכה ונמצאו פירותיה כחושים. אי נמי, לפי שהזבל מבאיש ומפסיד טעם הפרי:

ולא מבית השלחים - ארץ צמאה למים שפירותיה כחושין:

לא מבית האילן - מתבואה שבין האילנות. שהאילנות הגדלים שם יונקים הקרקע ומכחישים הזרעים:

נרה - חורש. לשון נירו לכם ניר (ירמיהו ד):

ובשניה זורעה - בגמרא מסיק, דשנה ראשונה הוא נר כולה וזורע חציה ומניח חציה ניר. וכן בשניה חורשה כולה וזורע החצי שלא זרע אשתקד, והחצי שזרע אשתקד מניחו ניר. וכן בכל שנה זורע ניר של אשתקד:

כיצד בודק - הסולת אם מנופה כל צרכו אם לאו:

עלה בידו אבק - קמח דק, וגרוע הוא:

עד שיניפנה - בנפה לעבור האבק דק שנשאר בה:

ואם התליעה - הסולת או החטה:

פסולה - והוא שהתליעה ברובה . וילפינן לה לקמן סוף פרקין מדכתיב (במדבר כח) תמימים יהיו לכם ומנחתם. תמימים יהיו לכם ונסכיהם. שיהיו גם כן המנחות והנסכים תמימים:

(ג)

תקועה - עיר ששמה תקועה כדכתיב (שמואל ב יד) וישלח יואב תקועה:

אלפא לשמן - השמן שלה ראשון ומובחר לשמנים. כאל"ף זו שהיא ראשונה לאותיות:

אנפיקנון - שמן העשוי מזיתים שלא הביאו שליש בשולן, והוא מר מאד:

שנשרו במים - שהמים מקלקלים את השמן:

(ד)

שלשה זיתים - שלש פעמים בשנה מלקטים את הזיתים . ובהן שלש שמנים, בכל פעם יש שלשה מינים שמן:

הזית הראשון - פעם ראשונה שמלקט:

מגרגרו בראש הזית - מלקט גרגרים שהן בראש הזית, שהן מתבשלים תחלה לפי שהחמה זורחת עליהן ומבשלתן:

לתוך הסל - ומסתנן ויוצא והכלי תחת הסל לקבל השמן:

רבי יהודה אומר סביבות דופני הסל - נותן את הזיתים והשמן זב דרך הדפנות ונופל לשולי הסל ומשם מסתנן ויוצא ונמצא מזוקק. שהפסולת נשאר מדובק בדופני הסל. אבל לא יתנם בשולי הסל, מפני שמתערב בו שמן ושמרים ויוצאים ונמצא שמן עכור. והשמן הזב מאליו בלא שום טעינה נקרא שמן ראשון של הזית הראשון:

טען בקורה - זיתים שבסל:

רבי יהודה אומר באבנים - ולא בקורה. שהקורה כבדה ומוציאה את השמרים:

חזר וטחן - ברחים, את הזיתים שתחת הקורה, וטוען אח"כ הקורה:

הראשון למנורה - דבעינן שמן זית זך:

והשאר כשר למנחות - דלא כתיב בהו זך:

הזית השני - פעם שניה כשמלקט את שנמצאים מבושלים עתה:

מגרגרו בראש הגג - מלקט הגרגרין הסמוכים לגג. שזיתיהן היו סמוכים לגגותיהן , ואותן מתבשלים בשניה:

הראשון - שיצא קודם טעינה, כשר למנורה:

הזית השלישי - שמתלקט פעם שלישית, אין מתבשלים לעולם כל צרכן, שהן ענפים שתחת הגג שאין חמה מגעת בהם:

עוטנו - לשון מעטן של זיתים, שהיא הגומא שמניחים בה הזיתים כדי שיתעפשו שם. ולשון מקרא הוא, עטיניו מלאו חלב (איוב כא):

שילקה - שיתעפש:

ומנגבו בראש הגג - דמתוך שהוא צבור ומכונס במקום אחד ארבעה וחמשה ימים זב מאליו מוהל שאינו יפה, לפיכך צריך לנגבו:

(ה)

שוין - לאו לכל מילי שוין, דהא בכולהו תנן הראשון למנורה והשאר למנחות, אלא שוין למנחות קאמר. ומשום דקיי"ל בכל מקום מבחר נדריך, שיביא מן המובחר, קא משמע לן השתא שהראשון שבשני והשני שבראשון שוין. שאם יש לו מנחה להביא ויש לו משניהם, מאיזה שירצה יביא. אבל אם יש לו משלישי שבראשון ומראשון שבשני, יביא מנחתו מראשון שבשני שהוא מובחר:

(ו)

קרותים והטולים - שם מקומות הם:

אליוסטן - יין מתוק מחמת השמש, שתלו הענבים בשמש למתקן. שמש בלשון יון יוסטן:

יין ישן - שעברו עליו שנים עשר חודש, עובר אדמימותו, והכתוב אומר (משלי כג) אל תרא יין כי יתאדם, אלמא בשעת אדמימותו מובחר הוא:

לא מתוק - כשהוא מתוק מחמת עצמו. דאילו מחמת שמש, הא תנא רישא אליוסטן אם הביא כשר. פירוש אחר, תירוש שלא עברו עליו ארבעים יום. וראשון עיקר :

מן הדליות - מן הגפנים המודלות על גבי כלונסות וקנים גבוהים מן הארץ:

אלא מן הרגליות - מגפנים ששוכבות על גבי קרקע בין רגלי בני האדם שאינן מודלות:

העבודים - שנעבדו שתי פעמים בשנה. שחופרים סביבות הגפנים להפך בקרקע שבשרשיהן ועושין בהן גומות להשקותן, וזו היא עבודתן:

(ז)

בחצבים גדולים - שהכלים הגדולים פוגמים טעם היין:

כדי שיהא ריחו נודף - כשהחבית מלאה, יוצא הריח לחוץ ואינו נודף:

קמחין - כמין גרגרים דקים לבנים שעולים על פני היין דומין לקמח:

ומאמצעה - משים ברזא באמצע החבית :

קנה - אמת המדה שהיתה רגילה להיות ביד הגזבר:

זרק את הגיד והקיש בקנה - כלומר כשזרק היין הגיד של שמרים שמתחילים השמרים לצאת, הקיש הגזבר בקנה שבידו ודחהו שלא יכנס בכלי שיש בו היין. ורבותי פירשו הקיש בקנה שבידו לרמוז אל מושך היין מן החבית שיסתום החבית בברזא, ולא היה אומר לו סתום לפי שהדבור קשה ליין. והכי מפרש ליה בגמרא:

רבי יוסי בר' יהודה אומר יין שעלו בו קמחין פסול - ואין הלכה כרבי יוסי בר' יהודה. וכל הני דאמרינן במתניתין שהם פסולים, בין בסולת בין בשמן בין ביין, אם עבר והקדישן מכין אותו מכות מרדות מדבריהם, כדין המקדיש בעל מום למזבח שהוא לוקה מן התורה, מדכתיב בבעל מום לא תקריבו, ואמרו בסיפרא, אין לא תקריבו אלא לא תקדישו. וכשם שהיו מביאים הסולת והיין והשמן ממקומות מובחרים ידועים כדתנן במתניתין, כך היו מביאים הקרבנות ממקומות ידועים, אילים ממואב, כבשים מחברון, עגלים משרון, גוזלות דהיינו תורים ובני יונה מהר המלך: