משנה מנחות ח א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק ח · משנה א | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

כל קרבנות הצבור והיחיד, באים מן הארץ ומחוצה לארץ, מן החדש ומן הישן,
חוץ מן העומר ושתי הלחם, שאינן באים אלא מן החדש ומן הארץ.

וכולן אינן באים אלא מן המובחרג.

ואיזהו מובחר, מכמס ומזוניחה, אלפא לסולת.

שניה להם, חפריים ד בבקעה.

כל הארצות היו כשרות, אלא מכאן היו מביאים.

נוסח הרמב"ם

כל קרבנות הציבור והיחיד באים מהארץ ומחוצה לארץ מן החדש ומן הישן חוץ מן העומר ומשתי הלחם שאינן באים אלא מן החדש ומן הארץ וכלן אינן באין אלא מן המובחר ואיזה הוא המובחר שלהם מכמס וינוחה אלפא לסולת שניה להם חפריים בבקעה וכל הארצות היו כשרות אלא מיכן היו מביאין.

פירוש הרמב"ם

כל קרבנות הצבור והיחיד באים מן הארץ כו': תרגום ולמדתם ותלפון כאילו אומר תקוע מלומדת להביא שמן שהיא רגילה לעשות שמן טוב והוא לשון עברי לפי שכבר נאמר מהשרש הזה מלפנו מבהמות ארץ ובארתי אותו מהתרגום כמו שיתבאר שענין אלף ולמד אחד הוא וכן מה שאמר למעלה אלפא לסלת זה ענינו שאלו הארצות היו בקיאין בהן לעשות סלת טוב. ואנפיקנון הוא השמן שקורין אותו הרופאים שמן ההוצאה והוא שסוחטים אותו מן הזיתים הפגים והוא מר בטעמו:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

כל קרבנות - מן החדש ומן הישן. במנחות קאמר א:

שאינן באים אלא מן החדש - בעומר כתיב (ויקרא כג) מנחה חדשה ב, ובשתי הלחם כתיב (שמות לד) בכורי קציר חטים:

ומן הארץ - בעומר כתיב (ויקרא כג) כי תבואו אל הארץ וגו' וקצרתם את קצירה, ובשתי הלחם כתיב (שם) ממושבותיכם תביאו לחם:

מכמס וזוניחה - שמות של מקומות הן:

אלפא לסלת - סולת שלהן ראשון ומובחר לכל הסלתות. כאל"ף זו שהיא ראשונה לכל האותיות:

אלפא - זו אל"ף בלשון יוני:

שנייה להן - קרובה סלתה להיות משובחת כסולת מכמס וזוניחה:

חפריים בבקעה - שתי חפרים הן, אחת בהר ואחת בבקעה, ואותה שבבקעה היא שסולת שלה משובחת:

כל הארצות - של ארץ ישראל היו כשרות, אלא שמכאן היו מביאים:

פירוש תוספות יום טוב

כל קרבנות כו' באים מן הארץ ומח"ל מן החדש ומן הישן. לשון הר"ב במנחות קאמר. ואע"פ דלא פסיק לפרושי אלא אמן החדש כו'. קאי נמי אמן הארץ כו'. דאי מן הארץ אף בזבחים. ה"ל למיתני חוץ מבכור ומעשר דאין באין מח"ל כדתנן בספ"ג דתמורה:

שאינן באין אלא מן החדש. לשון הר"ב בעומר כתיב מנחה חדשה. ולא דק דבשתי הלחם הוא דכתיב. ולשון הרמב"ם הטעתו לפום ריהטא. שכתב ונאמר בה (ויקרא כ"ג) והקרבתם מנחה חדשה לה'. ונאמר עוד (שמות כ"ג) וחג הקציר בכורי מעשיך. וסבר הר"ב דקרא קמא אעומר הביאו. וליתא דתרוייהו אשתי הלחם מייתי להו עיין בלשון הר"ב רפ"ב דפרה. והיה נראה דעומר ילפינן מדקרי ליה קרא מנחת בכורים כמ"ש במ"ד פ"י. אבל בגמ' מוכח דיליף לה. מדכתיב (ויקרא כג) ראשית קצירכם:

אלא מן המובחר. שנא' (דברים יב) וכל מחבר נדריכם. תוספתא הביאוה התו' וכ"כ הר"ב (בפ"י) [בפרקין] מ"ה:

אלפא. פי' הר"ב זו אלף בלשון יוני כדתנן במ"ב פ"ג דשקלים ועמ"ש שם במ"ג פ"ה:

חפריים. ס"א עפריים. וכן גי' התו'. וכתבו עיר היא בד"ה [ב' י"ג י"ט] וילכד אביה את עפריים:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על הברטנורא) ואע"פ דלא פסיק לפרושי אלא אמן החדש כו' קאי נמי אמן הארץ כו'. דאי מן הארץ אף בזבחים, הוה ליה למתני חוץ מבכור ומעשר דאין באין מחוץ לארץ כדתנן בסוף פרק ג' דתמורה:

(ב) (על הברטנורא) לא דק, דבשתי הלחם הוא דכתיב כו'. והיה נראה דעומר ילפינן מדקרי ליה קרא מנחת בכורים. אבל בגמרא מוכח דיליף לה מדכתיב ראשית קצירכם:

(ג) (על המשנה) המובחר. שנאמר וכל מבחר נדריכם. תוספתא:

(ד) (על המשנה) חפריים. ס"א עפריים. וכן גירסת התוספ'. וכתבו עיר היא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

כל קרבנות וכו':    ס"פ ששי דהלכות איסורי מזבח ובפ"ח דהלכות תמידים ומוספים סי' ב':

מן החדש ומן הישן:    פי' בקונטרס במנחות קאמר ונראה דשייך נמי בזבחים כדאשכחן במעשר בהמה אלא דה"ל למיתני חוץ מבכור ומעשר דאין באין מח"ל כדתנן בתמורה פ' ואלו קדשים ובתוספתא תניא כל קרבנות הצבור והיחיד באין מן הארץ ומח"ל אפי' מבין הגויים חוץ מבכור ומעשר שאין באין אלא מן הארץ ואין באין אלא מישראל ובההיא בבא לא תני חדש וישן אבל בתר הכי תנא כל המנחות באין מן הארץ ומח"ל מן החדש ומן הישן חוץ מן העומר ושתי הלחם שאינם באין אלא מן החדש ומן הארץ. תוס' ז"ל:

חוץ מן העומר ושתי הלחם:    ירושלמי דשקלים פ"ד מוקמי' לה כר' ישמעאל אבל ר' יוסי בר' יהודה מכשר ליה לעומר מח"ל והכי איתה נמי בגמרא ויליף לה מקרא דכתיב ממושבותיכם דכל מקום שאתם יושבים משמע ואפילו בח"ל נוהג איסור חדש קודם העומר מן התורה וקרא דוכי תבואו אל הארץ אתא לאשמועין דלא נתחייבו באיסור חדש קודם הקרבת העומר אלא לאחר שבאו לארץ אבל לאחר שבאו לארץ אסור אפילו בח"ל וכיון דנוהג איסור חדש אפילו בח"ל ה"נ אקרובי מקרבינן עומר מח"ל. ובפ"ק דכלים נמי סתם לן תנא דלא כר' יוסי בר' יהודה כמו שכתבתי שם סי' ו'. עוד גרסינן בגמ' מתני' דלא כי האי תנא דתניא עומר הבא מן הישן כשר שתי הלחם הבאות מן הישן כשרות אלא שחסר מצות (גם בתלמוד הוא בתיו) עומר דכתיב תקריב את מנחת בכוריך תקריב משמע מכל מקום ואפילו מן הישנים שבעליה שתי הלחם דכתיב תביאו ואפילו מן העליה פי' וי"ו יתירה קדריש דמלת תביא הא כתבינן לעיל פ' התודה סי' ב' דאיצטריך לאשמועינן דכל שאתה מביא ממקום אחר הרי הוא כזה ופרכינן והכתיב בין בעומר בין בשתי הלחם ראשית דמשמע מן החדש ולא מן הישן ומשני למצוה. ופי' רש"י ז"ל ותנא דידן דפסיל יליף טעמא מראשית קצירכם והאי תקריב מפיק ליה תקריב ואפילו בשבת ואפילו בטומאה כדדרשינן לעיל פ' ר' ישמעאל ע"כ ומשמע מפירושו ז"ל שהוא היה שונה פ' ר' ישמעאל אחר פ' כל המנחות באות מצה כמו שהוא בדפוס התלמוד וכן מוכח ג"כ מתוך דברי התוס' ז"ל שכתבתי לקמן פ' ר' ישמעאל סי' ד'. והקשו תוס' ז"ל וא"ת ודילמא מתני' נמי לכתחלה ואם הביא כשר כתנא דברייתא וי"ל א"כ ה"ל למיתני בהדיא ואם הביא כשר כמו בסיפא א"נ משמע חדש דומיא דארץ מה התם דיעבד נמי לא ע"כ. ובירושלמי שם רפ"ד מוקי לה כר' ישמעאל דאמר אין העומר בא מסוריא:

שאינם באים אלא מן החדש:    בעומר כתיב מנחה חדשה ובשתי הלחם כתיב בכורי קציר חטים. עכ"ל רעז"ל. אמר המלקט לא מצאתי דכתיבא מנחה חדשה בעומר רק בשתי הלחם כתיב מנחה חדשה בפ' אמור ובפ' פנחס אבל כתיב בעומר ראשית קצירכם דמשמע מן החדש ולא מן הישן וכמו שכתבתי לעיל בסמוך והוא פי' רש"י ז"ל וכן פי' הרמב"ם ז"ל גם בפ"ז דהלכות תמידין ומוספין:

מכמס וזוניחא:    כך צ"ל. וה"ר יהוסף ז"ל הגיה וזנוח: אלפא. פי' הרמב"ם ז"ל שהוא כמו מלפנו מבהמות ארץ וכן תרגום ולמדתם ותלפון כלומר מלומדת ומורגלת לעשות סלת טוב או שמן טוב או יין טוב והמפרש שבדפוס פי' בלשון שני אלפא אלף היינו אחד כך סלת של שני מקומות הללו מיוחדין לכך שסלתן מובחר ועיקר מכל הסלתות ע"כ:

עפרים בבקעה:    היא עיר בדברי הימים וילכוד אביה את עֶפְרָיִן. תוס' ז"ל. וכן נמי מוכח בגמרא דגרסי' עפרים בעין דגרסינן בגמרא אהאי פסקא אמרי ליה יוחנן וממרא למשה תבן אתה מכניס לעפרים פי' עפרים שהוא מקום תבואה הרבה כדתנן במתני' אתה מביא לשם תבן ותבואה למכור בתמיה כך ארץ מצרים שהיא מלאה כשפים אתה בא לשם לעסוק בכשפים. ואין מכשפים בעולם כמותנו. אמר להו אמרי אינשי למתא ירקא ירקא שקול פי' לעיר שיש בה ירקות הרבה הבא ירק שלך למכור לפי שמתקבצים הכל לקנות הן אמרו לו דברי ליצנות והוא השיב להם כעניינם ע"כ. וכן בפי' רש"י ז"ל עפרים בעין ושתים היו אחת בהר ואחת בבקעה ע"כ וכן הוא בכמה מקומות בערוך וכן תמצא שנין זה בילקוט פרשת וישב סימן קמ"ה בשם מדרש אבכיר גם בפרשת וארא סימן קפ"א. ומאן דגריס חַפַרָיִם בחית והיא עיר בנחלת יששכר בספר יהושע לפי זה טעות הוא בידם:

תפארת ישראל

יכין

מן החדש ומן הישן:    רק במנחות מיירי דשייך בהו תבואה חדשה. ותו דאי בזבחים. הרי בכור ומעשר אין באין מח"ל [כספ"ג דתמורה] ומיירי שלא הוכשרו החטים דאל"כ הרי נטמאו עכ"פ מאויר ח"ל [כשבת ט"ו ב']. ואע"ג דטל לא מעצר [כתענית ד"ג ב']. והרי טל מכשיר [כמכשירין פ"ו מ"ד]. י"ל דכיון דרוצה להקריבו למנחה לא ניחא ליה שירד עליו הטל. וכל כה"ג אינו מכשיר מדכתיב כי יותן חסר וי"ו. היינו כי יותן דומיא דכי יתן דניח"ל [ב"מ כ"ב ב']. מיהו כל זה לב"ש [מכשירין פ"א מ"ג] דס"ל דגם מחובר מוכשר. אבל קיי"ל כב"ה התם דאין הכשר במחובר ולפ"ז משכח"ל שתתנגב קודם שתלשו:

וכולן אינן באים אלא מן המובחר:    ארישא קאי. אבל עומר וב' לחם. אי אפשר שיקרבו רק מהקרוב לירושלים אפילו גרוע [כפרק י']:

מכמס ומזוניחה אלפא לסולת:    סולת של אותו מחוזה היה ראשון ומובחר מכל סלתות אחרות. כאלף זו שהיא ראשונה לאותיות:

שנייה להם:    במדריגה המובחר:

חפריים בבקעה:    ב' חפריים הוו. אחד בהר ואחד בבקעה. ואותה שבבקעה היתה מושבחת:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים