משנה מנחות ח ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק ח · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

אין מביאין לא מבית הזבלים, ולא מבית השלחים, ולא מבית האילן.

ואם הביא, כשר.

כיצד הוא עושה, נרה שנה ראשונה, ובשניה זורעה קודם לפסח שבעים יוםו, והיא עושה סולת מרובה.

כיצד הוא בודק, הגזבר מכניס את ידו לתוכה.

עלה בה אבק, פסולה, עד שיניפנה.

ואם התליעה, פסולה.

נוסח הרמב"ם

אין מביאין לא מבית הזבלים ולא מבית השלחים ולא מבית האילן ואם הביא כשר כיצד הוא עושה נרה שנה הראשונה ובשניה זורעה קודם לפסח שבעים יום והיא עושה סולת מרובה כיצד הוא בודק הגזבר מכניס ידו לתוכה עלה בה אבק פסולה עד שינפנה ואם התליעה פסולה.

פירוש הרמב"ם

אין מביאין לא מבית הזבלים ולא מבית השלחים כו': תרגום ולמדתם ותלפון כאילו אומר תקוע מלומדת להביא שמן שהיא רגילה לעשות שמן טוב והוא לשון עברי לפי שכבר נאמר מהשרש הזה מלפנו מבהמות ארץ ובארתי אותו מהתרגום כמו שיתבאר שענין אלף ולמד אחד הוא וכן מה שאמר למעלה אלפא לסלת זה ענינו שאלו הארצות היו בקיאין בהן לעשות סלת טוב. ואנפיקנון הוא השמן שקורין אותו הרופאים שמן ההוצאה והוא שסוחטים אותו מן הזיתים הפגים והוא מר בטעמו:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אין מביאין - עומר ושתי הלחם ה:

לא מבית הזבלים - משדה שצריכה לזבל, דשמא לא נזדבלה כל צרכה ונמצאו פירותיה כחושים. אי נמי, לפי שהזבל מבאיש ומפסיד טעם הפרי:

ולא מבית השלחים - ארץ צמאה למים שפירותיה כחושין:

לא מבית האילן - מתבואה שבין האילנות. שהאילנות הגדלים שם יונקים הקרקע ומכחישים הזרעים:

נרה - חורש. לשון נירו לכם ניר (ירמיהו ד):

ובשניה זורעה - בגמרא מסיק, דשנה ראשונה הוא נר כולה וזורע חציה ומניח חציה ניר. וכן בשניה חורשה כולה וזורע החצי שלא זרע אשתקד, והחצי שזרע אשתקד מניחו ניר. וכן בכל שנה זורע ניר של אשתקד:

כיצד בודק - הסולת אם מנופה כל צרכו אם לאו:

עלה בידו אבק - קמח דק, וגרוע הוא:

עד שיניפנה - בנפה לעבור האבק דק שנשאר בה:

ואם התליעה - הסולת או החטה:

פסולה - והוא שהתליעה ברובה ז. וילפינן לה לקמן סוף פרקין מדכתיב (במדבר כח) תמימים יהיו לכם ומנחתם. תמימים יהיו לכם ונסכיהם. שיהיו גם כן המנחות והנסכים תמימים:

פירוש תוספות יום טוב

אין מביאין פי' הר"ב עומר ושתי הלחם. דהא זורעה קודם לפסח שבעים יום היינו בעומר. ומיהו התוס' כתבו דבכל המנחות קאמרינן. דהא כיצד בודק. הגזבר מכניס כו'. אי בעומר דוקא הל"ל שלוחי ב"ד כדתנן במ"ג פ"י. וכן הרמב"ם בפ"ו ופ"ז מה' איסורי מזבח העתיקה לכל המנחות:

ולא מבית השלחין. עמ"ש במ"ח פ"י והשלחין פי' הר"ב ארץ צמאה. ועי' בריש מסכת מ"ק:

זורעה קודם לפסח ע' יום. שכבר יש כח לחמה שזורחת עליה. רש"י:

ואם התליעה. כתב הר"ב הסלת או החטה והוא שהתליעה ברובה. ברייתא. ובעי ר' ירמיה ברוב חטה או ברוב סאה תיקו. ופי' הרמב"ם בפ"ו מה' איסורי מזבח בהתליעה רוב חטה אחת. אע"פ שהיא מעורבת בסאה חטים שלא התליעו. [ומ"ש הר"ב] [*וילפינן לה לקמן. במתני' דס"פ]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ה) (על הברטנורא) דהא זורעה קודם לפסח ע' יום, היינו בעומר. ומיהו התוספ' כתבו דבכל המנחות קאמרינן. עתוי"ט:

(ו) (על המשנה) ע' יום. שבבר יש כח בחמה שזורחת עליה. רש"י:

(ז) (על הברטנורא) ובעי בגמרא, ברוב חטה או ברוב סאה תיקו. ופירש הר"מ, בהתליעה רוב חטה אחת אע"פ שהיא מעורבת בסאה חטים שלא התליעו:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אין מביאין וכו':    תוס' פ' ר' ישמעאל (מנחות דף ס"ח.) וכתבו תוס' ז"ל בכל המנחות קאמר אע"ג דזורעה קודם לפסח שבעים יום היינו משום עומר דהא כיצד בודק הגזבר מכניס ידו לתוכה אי בעומר דוקא הל"ל שלוחי ב"ד ותדע מדקתני בברייתא ומעמר ודש ובעומר לא שייכא דישה דהא תנן בפ' ר' ישמעאל בקנים ובקליחות חובטין אותו כדי שלא יתמעך אבל אפשר דמנחות לא בעו מן הסמוך לירושלים דלא מישתמיט תנא בשום דוכתא דליבעי במנחות מן הקרוב לירושלים ע"כ:

ולא מבית האילן:    לפי שהאילנות עושין לה צל ואין התבואה גדלה יפה כך פי' המפרש שבדפוס:

ובשניה זורעה:    בגמרא מסיק דשנה ראשונה הוא נר כולה וזורעה חצייה וכו' כך צ"ל בפי' ר"ע ז"ל:

קודם לפסח שבעים יום:    בגמרא בברייתא מפרש קודם שתהא סמוכה לחמה שכשנמשך לצד ימות הקיץ החמה מתגברת והולכת ומש"ה לא היה זורעה בתחלת התקופה שאין החמה בגבורתה אבל קודם לפסח שבעים יום כבר מתחלת החמה לזרוח בקרן מזרחית צפונית וכשזורחת מושך מיד העמוד לדרום וקיימא לן אין מביאין עומר אלא מן השדות המודרמות שבהן החמה זורחת כל היום:

הגזבר מכניס ידו בסלת וכו':    בגמרא בברייתא משום ר' נתן אמרו גזבר סך ידו שמן ומכניס ידו בסלת וכך בודקו יפה שאם יש בה אבק מידבק בשמן. תניא אבא שאול אומר עומר היה בא מבקעת בית מקלה כמין שלש סאין היתה כשעור שצריך לקצור לצורך העומר ושדה מודרמת היתה ובה חמה זורחת וממנה חמה שוקעת נר חציה פי' מניח חצה ניר וזורע חציה נר חציה וזורע חציה:

ואם התליעה פזולה:    כצ"ל. ביד ר"פ ששי דהלכות אסורי מזבח וסי' י"א י"ב ובפ"ז סי' ב' ד':

תפארת ישראל

יכין

אין מביאין:    שום מנחה:

לא מבית הזבלים:    ארץ כחושה שצריך לזבלה. דאפשר שלא נזבלה כראוי. א"נ משום דהזבל. מפסיד טעם הפרי:

ולא מבית השלחים:    ארץ יבישה וצמיאה. דמתוך כך פירותיה כחושים:

ולא מבית האילן:    תבואה שבין האילנות. שהאילנות יונקים הרבה מהקרקע ומכחישין הזרעים:

נרה:    חורש השדה כדי שלא יעלו צמחים ויכחישו כחה:

ובשניה זורעה קודם לפסח שבעים יום והיא עושה סולת מרובה:    דמקודם לפסח כבר יש לארץ כח לזרוע עליה. ובש"ס מסיק דה"ק שנה ראשונה חורש כולה וזורע רק חציה. ובשנייה חורש כולה וזורע רק חצי השני. וכן בכל שנה ושנה:

כיצד הוא בודק:    את הקמח. אם מנופה יפה:

עלה בה אבק:    קמח דק וגרוע:

עד שיניפנה:    להעביר האבק הדק:

ואם התליעה:    רוב החטה. או רוב הקמח:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים