משנה מנחות ג ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק ג · משנה ה | >>
הקומץ, מעוטו מעכב את רובו.
העשרוןכ, מעוטו מעכב את רובו.
היין, מעוטו מעכב את רובו.
השמן, מעוטו מעכב את רובו.
הסלת והשמן מעכבין זה את זה.
הקומץ והלבונה מעכבין זה את זה.
הַקֹּמֶץ,
- מִעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רֻבּוֹ.
- הָעִשָּׂרוֹן,
- מִעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רֻבּוֹ.
- הַיַּיִן,
- מִעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רֻבּוֹ.
- הַשֶּׁמֶן,
- מִעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רֻבּוֹ.
- הַסֹּלֶת וְהַשֶּׁמֶן מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.
- הַקֹּמֶץ וְהַלְּבוֹנָה מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה:
הקומץ - מיעוטו מעכב את רובו.
- עישרון - מיעוטו מעכב את רובו.
- היין - מיעוטו מעכב את רובו.
- השמן - מיעוטו מעכב את רובו.
- הסולת, והשמן - מעכבין זה את זה.
- הקומץ, והלבונה - מעכבין זה את זה.
אמר רחמנא "מלא קומצו"(ויקרא ב, ב), וכשהוא חסר ממנו שום דבר פסול.
וכן העשרון שאין מביאין מנחה אלא עמו כמו שזכרנו, שאם היתה שום מנחה בפחות מעשרון היא פסולה.
וכן יין של נסכים ושמן של מנחות, שכל זמן שיחסר שום דבר מן (המנחה) [השיעור] אפילו כל שהוא שזה מעכב. וכבר זכרנו שיעור הנסכים בתחילת המסכתא הזאת. וכן בארנו בפרק הראשון שאינו פחות מלוג שמן לעשרון מנחה.
וכן סולת ושמן של מנחה מעכבים זה את זה, שנאמר "מגרשה ומשמנה"(ויקרא ב, טז).
אבל הקומץ והלבונה הוא עניין מבואר מפשוטו של מקרא "והרים ממנו בקומצו"(ויקרא ו, ח):
מיעוטו מעכב את רובו - שאם חסר כל שהוא פסול, דאמר רחמנא מלא קומצו יט:
העשרון - מנחה שהיא פחותה מעשרון אפילו כל שהוא פסולה:
היין - חצי ההין לפר, ושלישית ההין לאיל, ורביעית ההין לכבש. וכן השמן בין למנחת נסכים שהוא כשיעור היין, בין למנחת נדבה שהוא לוג אחד שמן:
הסולת והשמן - של מנחה:
מעכבים זה את זה - דכתיב (שם ב) מגרשה ומשמנה כא:
הקומץ והלבונה מעכבים זה את זה - דכתיב (שם ו) והרים ממנו בקומצו וגו' על כל לבונתה כב:
הקומץ מעוטו מעכב את רובו. כתב הר"ב דאמר רחמנא מלא קומצו. וכ"כ הרמב"ם וקשה דילמא למצוה ולא לעכב אבל בגמ' א"ק. מלא קמצו תרי זימני ופירש"י בויקרא חד במנחת נדבה וחד במנחת חוטא. חד למצוה. וחד לעכב. ע"כ:
עשרון מעוטו מעכב את רובו. גמרא מ"ט א"ק מסלתה שאם חסרה כל שהוא פסולה. פירש"י מרבויא [דה"א]. כ"כ ד' י"ט:
היין מיעוטו מעכב את רובו. גמרא ככה פירש"י בנסכים [כתיב] ככה יעשה לשור האחד בפ' שלח לך:
השמן מעוטו מעכב את רובו. גמרא דמנחת נסכים ככה. דמנחת נדבה אמר קרא ומשמנה פירש"י דף י"ט ה"א יתירה:
הסלת והשמן מעכבין זא"ז. כתב הר"ב דכתיב מגרשה ומשמנה וכ"כ הרמב"ם. ולא ידעתי היאך שמעינן עיכובא ובגמרא מסלתה ומשמנה [בשאר מנחות] מגרשה ומשמנה [במנחת העומר] ופירש"י שנה עליו הכתוב לעכב ע"כ וכ"כ התוספות וכן בדף י"ט בד"ה ושאני התם:
הקומץ והלבונה מעכבים זה את זה. כתב הר"ב דכתיב והרים וגו' על כל לבונתה וכ"כ הרמב"ם. וקשה מנלן לעכב. ובגמרא על כל לבונתה ואת כל הלבונה אשר על המנחה פירש"י שנה הכתוב לעכב:
(יט) (על הברטנורא) הר"מ. אבל בגמרא, אמר קרא מלא קומצו תרי זימני כו', חד למצוה וחד לעכב:
(כ) (על המשנה) העשרון כו'. היין כו' השטן כו'. כולהו יליף להו בגמרא מקראי:
(כא) (על הברטנורא) הר"מ. ולא ידעתי היאך שמעינן עיכובא. ובגמרא, מסלתה ומשמנה [בשאר מנחות], מגרשה ומשמנה [במנחת העומר]. פירש"י שנה עליו הכתוב לעכב:
(כב) (על הברטנורא) וקשה, מנלן לעכב. ובגמרא, על כל לבונתה ואת כל הלבונה אשר על המנחה, פירש"י שנה כו':
הסלת והשמן מעכבין זה את זה: דכתיב גבי המנחות מסלתה ומשמנה דמשמע שיהו שניהם והדר כתיב נמי במנחת העומר מגרשה ומשמנה ישיהו שניהם שנה עליהן הכתוב לעכב וכתבו תוס' ז"ל לגבי עכובא דנפשיה דאם חסר לא בעי שנה הכתוב אבל למעכבים זה את זה בעי שנה הכתוב ע"כ:
יכין
מעוטו מעכב את רובו: דבחסר כל שהוא פסול:
מעוטו מעכב את רובו: דכל מנחה צריכה שתהיה עשרון שלם סולת. ולא פחות. ואף דמדת עשרון למנחה קודמת לקמיצה. אפ"ה הקדים תנא דין הקומץ. משום דביה משתעי תנא בכל מתני' דלעיל:
מעוטו מעכב את רובו: דצריך שיהיה לנסכים של פר ו' לוגין. ולאיל ד' לוגין. ולכבש ג' לוגין. ואם חיסר פסול:
מעוטו מעכב את רובו: דצריך שיהיה שיעורו למנחת נסכים. כשיעור היין. ולמנחת נדבה צריך לוג לעשרון. והא דלא כלל תנא כולן יחד הקומץ והעשרון וכו' מיעוטן מעכב את רובן. ה"ט משום דכל חד מהנך מקרא אחרינא נפקא. [והא דהפסיק תנא ביין בין העשרון סולת לשמנו והרי קומץ ועשרון ושמן שייכי טפי גבי הדדי. ותו דגם בקרא בדיני נסכים נזכר השמן קודם היין. נ"ל מזה ראיה לרמב"ם [פי"א מפסוהמ"ק ה"ט] דפסק דשמן אינו נפסל כשהוסיף. רק כשהוסיף ונתן ב' לוגין לעשרון. א"כ להכי שפיר רצף התנא למתני קומץ ועשרון ויין בחדא מחתא. מדכולהו בחסר או יתר דינייהו שוין. דבקומץ חסר או יתר מעט פסול [כפ"א מ"ב]. ובעשרון וביין כבר הביא רכ"מ [פ"ב ממעק"ר ה"ה] בשם התוספתא דבשניהן בחסר או יתר מעט פסול. משא"כ בשמן מדמשונה בדיני יתר מכולהו. להכי עשה לו תנא מחיצה בפ"ע לבסוף. ועי' לעיל פ"א סי' כד]:
הסלת והשמן: שצריכים שניהן בכל מנחה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת