משנה מנחות ג ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק ג · משנה ו | >>
שני שעירי יום הכפורים כג מעכבין זה את זה.
שני כבשי עצרת מעכבין זה את זה.
שתי חלות מעכבות זו את זו.
שני סדרין מעכבין זה את זה.
שני בזיכין מעכבין זה את זה.
הסדרים והבזיכין מעכבין זה את זה.
שני מינים שבנזיר, שלשה שבפרה, ארבעה שבתודה, ארבעה שבלולב, ארבעה שבמצורע, מעכבין זה את זה.
שבע הזיות שבפרה מעכבות זו את זו.
שבע הזיות של בין הבדים, ושעל הפרוכת, ושעל מזבח הזהב, מעכבות זו את זו.
שְׁנֵי שְׂעִירֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים,
- מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.
- שְׁנֵי כִּבְשֵׁי עֲצֶרֶת מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.
- שְׁתֵּי חַלּוֹת מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ.
- שְׁנֵי סְדָרִין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.
- שְׁנֵי בָּזִיכִין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.
- הַסְּדָרִים וְהַבָּזִיכִין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.
- שְׁנֵי מִינִים שֶׁבַּנָּזִיר,
- שְׁלֹשָׁה שֶׁבַּפָּרָה,
- אַרְבָּעָה שֶׁבַּתּוֹדָה,
- אַרְבָּעָה שֶׁבַּלּוּלָב,
- אַרְבָּעָה שֶׁבַּמְּצֹרָע,
- מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.
- שֶׁבַע הַזָּיוֹת שֶׁבַּפָּרָה מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ.
- שֶׁבַע הַזָּיוֹת שֶׁל בֵּין הַבַּדִּים,
- וְשֶׁעַל הַפָּרֹכֶת,
- וְשֶׁעַל מִזְבַּח הַזָּהָב,
- מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ:
שני שעירי יום הכיפורים - מעכבין זה את זה.
- שני כבשי עצרת - מעכבין זה את זה.
- שתי חלות - מעכבות זו את זו.
- שני סדרים - מעכבין זה את זה.
- שני בזיכין - מעכבין זה את זה.
- הסדרים, והבזיכים - מעכבין זה את זה.
- שני מינים שבנזיר, שלשה שבפרה,
- ארבעה שבתודה, ארבעה שבלולב,
- ארבעה שבמצורע - מעכבין זה את זה.
- שבע הזיות שבפרה - מעכבות זו את זו.
- שבע הזיות -
- שעל בין הבדים, שעל הפרוכת,
- שעל מזבח הזהב - מעכבות זו את זו.
שני שעירי יום הכיפורים - הן שעיר המשתלח וחבירו, וכבר נתבאר זה ביומא.
שני כבשי עצרת - הן שני כבשי שלמים, וכבר נתבאר זה.
שני סדרים - מערכות הלחם, רוצה לומר לחם הפנים.
ושני בזיכים - שני כלים שבהן הלבונה, שהן על שני המערכות, כמו שזכרנו.
שני מינים שבנזיר - שני מיני הלחם שמביא עם איל של שלמים כשישלם זמן הנזירות, אמר הכתוב עליהן "סולת חלות מצות בלולות בשמן, ורקיקי מצות משוחים בשמן"(במדבר ו, טו).
ושלשה שבפרה - רומז לפרה אדומה שצווה לשרוף עמה עץ ארז, ואזוב, ושני תולעת.
וארבעה שבתודה - הארבעה מיני מנחות הראויות לקרבן תודה, ודבר תורה עליהן, "חלות מצות.. ורקיקי מצות"(ויקרא ז, יב), ו"סולת מורבכת... על חלות לחם חמץ"(ויקרא ז, יג).
וארבעה שבמצורע - עץ ארז, ואזוב, ושני תולעת, והציפור החיה.
וארבעה שבלולב - פרי עץ הדר, וכפות תמרים, וענף עץ עבות, וערבי נחל. ודע שאם יש ברשותו ארבעה מינים שבלולב, יכול ליטול אותן אחד אחד ויוצא בהן ידי חובתו, לפי שהעיקר בידינו "לולב אין צריך אגד", כמו שביארנו בסוכה.
ושבע הזיות שבפרה - הן שבע הזיות שזורק מדם פרה אדומה נוכח ההיכל, שנאמר "ולקח הכהן מדמה באצבעו"(במדבר יט, ד) וגו'.
ושבע הזאות שעל בין הבדים - הנני זוכר בכאן כל ההזיות שהיו לפנים, בין שהן מן הקבלה ובין שהן מפשטי התורה ומשנה, ואף על פי שכבר זכרנו אותן כפל הדבור בעניין הזה אינו אריכות.
- הזאות של יום הכיפורים בפנים הן ארבעים ושלוש הזאות:
- יש על הבדים שש עשרה: שמונה מדם הפר ושמונה מדם השעיר.
- וכן על הפרוכת: שמונה מדם הפר ושמונה מדם השעיר.
- ולפי שנאמר בהן "על הכפורת ולפני הכפורת, יזה שבע פעמים"(ויקרא טז, יד), רוצה לומר שבע בפנים לפני הבדים וכן הוא "על הכפורת", [ושבע על הפרוכת וכן הוא "לפני הכפורת",] ועם כל שבע מהן אחד למעלה כמו שבארנו ביומא, ראיה לדבר מה שנאמר "והזה באצבעו"(ויקרא טז, יד) הרי זו הזאה אחת, אחר כך שבע פעמים, הרי שלושים ושתים הזיות.
- אחר כך זורק מדם הפר ומדם השעיר אחר שיערב שניהן, ארבע הזאות "על ארבע קרנות המזבח" רוצה לומר מזבח הזהב, ושבע הזאות על אמצעו כמו שבארנו ביומא.
- ועליה נאמר בתורה גם כן "ונתן על קרנות המזבח סביב"(ויקרא טז, יח), ונאמר "והזה עליו מן הדם באצבעו שבע פעמים"(ויקרא טז, יט).
- הזאות של יום הכיפורים בפנים הן ארבעים ושלוש הזאות:
ועניין פר כהן משיח, רוצה לומר הבא על כל המצות, אמרה תורה עליו שיזרק ממנו שבע פעמים על הפרוכת, והיא המחיצה המבדלת בין קדש ובין קדש הקדשים, וארבע על מזבח הזהב רוצה לומר על ארבע קרנותיו, נאמר בו "והזה מן הדם שבע פעמים לפני ה' את פני פרוכת הקודש, ונתן הכהן מן הדם על קרנות מזבח קטרת הסמים"(ויקרא ד, ו). וכן ממש נאמר בפר העלם דבר של צבור. וכמו אלו ההזיות בעצמן ובאלו המקומות זורקים מדם שעירי עבודה זרה, וזו קבלה, וסמכוה למה שנאמר בפר הבא על כל המצות "פר החטאת", אמרו "לרבות שעירי עבודה זרה" לכל האמור בעניין, כמו שבארנו ברביעי מזבחים.
ועל כל כלל וכלל מאלו ההזאות הוא אומר מעכבות זו את זו, וכולן סמכו אותו לרמזים שיש בפסוקים שהן ראיה על שיהיו מעכבות, אבל העניין קבלה בידינו:
שני שעירי יום הכיפורים - השעיר אשר עלה עליו הגורל לה' ושעיר המשתלח לעזאזל:
שני כבשי עצרת - שני כבשי שלמים שבאים חובה על שתי הלחם:
שתי חלות - שתי הלחם של עצרת:
ושני סררים - שתי מערכות של לחם הפנים, שש חלות לכל מערכת:
שני בזיכין - שתי כפות שבהן הלבונה, ונתונים על שתי המערכות:
הסדרים והבזיכין מעכבין זה את זה - שאם אין מערכות של לחם על השלחן לא יתן בו את הבזיכין של לבונה. ואם אין בזיכין לא יתן את הלחם:
שני מינים שבנזיר - חלות מצות ורקיקי מצות:
ושלשה שבפרה אדומה - עץ ארז ואזוב ושני תולעת:
ארבעה שבתודה - ארבעה מינים של לחם שמביאים על שלמי תודה, חלות מצות, ורקיקי מצות, וסולת מורבכת, וחלות לחם חמץ:
ארבעה שבלולב - לולב ואתרוג הדס וערבה. אם נוטל ארבעתן בכל היום כולו אע"פ שנוטל אחד מהן בשחרית ואחד בין הערבים יצא, דקיימא לן לולב אין צריך אגד. אבל אם חסר אחד מן המינים ונטל כל השלשה, לא קיים מצוה כלל:
ארבעה שבמצורע - עץ ארז ואזוב ושני תולעת והצפור החיה כד:
שבע הזיות שבפרה - אדומה. דכתיב (במדבר יט) והזה אל נוכח פני אוהל מועד מדמה שבע פעמים:
שבע הזיות של בין הבדים - ביום הכיפורים. דכתיב (ויקרא יז) ולפני הכפורת יזה שבע פעמים:
ושעל הפרוכת ושעל מזבח הזהב - ביום הכיפורים, ובפר כהן משיח, ובפר העלם דבר של צבור, ושעירי עובדה זרה. שכל אלו טעונים הזיה על הפרוכת ועל מזבח הזהב כמו שמפורש בפרשת ויקרא ובאחרי מות. ושעירי עבודה זרה מרבינן להו מקרא דכתיב (שם ד) ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת. לפר, זה פר כהן משיח. החטאת, אלו שעירי עובדה זרה. וארבע מתנות שעל ארבע קרנות שעל מזבח הזהב נמי מעכבות זו את זו, אף על פי שלא הוזכרו במשנה כה:
שני שעירי יוה"כ כו'. גמרא [חוקה] דכתיב באחרי מות והיתה זאת לחקה וחקה עכובא. שני כבשי עצרת הויה. נ"ל דכתיב על שני כבשים קדש יהיו בפ' אמור. ב' חלות הויה. סלת תהיינה. שני סדרים כו' חקה בלחם הפנים כתיב (ויקרא כ"ד) מאשי ה' חק עולם וקאי אסדרים ואבזיכין. שני מינין [שבנזיר] דכתיב (במדבר ו) כן יעשה. שלשה שבפרה חקה (שם י"ט) זאת חקת התורה. ארבעה שבתודה דאתקש לנזיר דכתיב (ויקרא ו) על זבח תודת שלמיו ואמר מר שלמיו לרבות שלמי נזיר. ארבעה שבמצורע דכתיב (ויקרא י"ד) זאת תהיה תורת המצורע. ארבעה שבלולב ולקחתם. לקיחה תמה. שבע הזיות שבפרה חקה כדלעיל. שבע הזיות של בין הבדים כו' דיה"כ כתיב חקה ואינך כדתניא ועשה לפר כו' לכפול בהזאות כמ"ש בפירש הר"ב במשנה ב' פ"ד דזבחים ועיין מ"ש בס"פ בשם הרמב"ם:
ארבעה שבמצורע. פירש הר"ב עץ ארז כו'. וכתבו התוספות אבל מים חיים לא חשיב לפי שהיה מערב בהם הדם כדכתיב וטבל אותם וגו'. תימה דלא חשיב הזאות דמצורע דמעכבי זו את זו. וי"ל דתני ושייר דהא לא חשיב נמי דפרים ואלים דחג דכתיב בהו כמשפט לעכב. ואיכא טובא. ע"כ. וכן הא דכתב הר"ב ארבע מתנות של ארבע קרנות דמזבח הזהב:
(כג) (על המשנה) שני שעירי יום הכיפורים כו'. כולהו ילפינן לה בגמרא מקראי:
(כד) (על הברטנורא) אבל מים חיים לא חשיב, לפי שהיה מערב בהם הדם, כדכתיב וטבל אותה וגו'. תוספ'. ועתוי"ט:
(כה) (על הברטנורא) ושייר עוד ז' הזיות דמצורע ודפרים ואלים דחג. תוספ':
שני שעירי וכו': בפירקין דף י"ט. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל שני בזיכין מעכבין זה את זה בכל הספרים ל"ג זה ע"כ. וביד פ' חמישי דהלכות המידין ומוספים סי' ג':
שני מינים שבנזיר: וביד פ"ט דהלכות מעשה הקרבנות סי' כ"ד:
ד' שבתורה: שם:
שלשה שבפרה: וביד פ"ג דהלכות פרה אדומה סי' ב':
ארבעה שבלולב: וביד בהלכות לולב פ"ז סי' ה'. ובטור א"ח סי' תרנ"א:
ארבעה שבמצורע: וביד רפי"א דהלכות טומאת צרעת:
שבע הזאות שבפרה: וביד פ"ד דהל' פרה סי' ז':
ושעל הפרוכת ושעל מזבח הזהב: ביום הכפורים וכו' לשון רעז"ל עד דכתיב ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת. אמר המלקט והכי דריש לה בגמרא בברייתא מה ת"ל לפר והלא כל מה שפירש לפר כהן משיח פירש לפר העלם דבר של ציבור אלא לכפול בהזאות לומר שאם חיסר אחת מן המתנות לא עשה כלום:
יכין
שני שעירי יום הכפורים: שמטילין עליהן גורלות ביו"כ. א' לה' ואחד לעזאזל:
שני כבשי עצרת: הבאין בעצרת עם ב' הלחם. והן שלמי צבור:
שתי חלות: הן ב' הלחם הנ"ל:
שני סדרים: של לחם הפנים. כל סדר ו' חלות:
מעכבין זה את זה: וכ"ש החלות גופייהו:
שני בזיכין: ב' כפות מלאות לבונה. שמשימין בין ב' סדרים של לחה"פ:
הסדרים והבזיכין מעכבין זה את זה: דבאין לו מין א' לא יביא הב':
שני מינים שבנזיר: דנזיר צריך שיביא ב' מיני לחם. חלות מצות. ורקיקי מצות:
שלשה שבפרה: עץ ארז. ואזוב. ושני תולעת. שצריך להשליך כולן לתוך שריפת הפרה:
ארבעה שבתודה: ד' מיני לחם שצריך להביא עם קרבן תודה. דהיינו חלות מצות. ורקיקי מצות. וסולת מורבכת. ולחם חמץ. כל א' י' חלות:
ארבעה שבלולב: לולב. אתרוג. הדס. ערבה. שלא נטלן כולן ביום שמצוה ליטלן לא יצא. מיהו בנטלן כולן. אבל שלא ביחד. רק שהה ביניהן כמה שעות. יצא. דקיי"ל לולב א"צ אגוד. ורק מצוה לאגדו משום נוי מצוה [א"ח תרנ"א]:
ארבעה שבמצורע: עץ ארז. ואזוב. ושני תולעת. וצפרים:
מעכבין זה את זה: ותנא ושייר מים חיים של מצורע. ופרים ואלים דחג. ועוד טובא:
שבע הזיות שבפרה: שמזה מדם פרה אדומה נגד פתח ההיכל:
שבע הזיות של בין הבדים: שמזה הכה"ג ביו"כ בק"ק מדם הפר לבד ואח"כ מדם השעיר:
ושעל הפרוכת: שמזה הכה"ג שם מדמים הנ"ל ביו"כ. וכמו כן מה שמזה שם מדם פר העלם דבר של צבור. ומפר כהן המשיח. ומשעירי ע"ז:
מעכבות זו את זו: ותנא ושייר ז' הזאות של מצורע ועוד טובא:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת