משנה מנחות ג ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק ג · משנה ג | >>
שתי מנחות שלא נקמצו, ונתערבו זו בזו, אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה ומזו בפני עצמה, כשרותיד.
ואם לאו, פסולות.
הקומץ שנתערב במנחה שלא נקמצה, לא יקטיר.
ואם הקטיר, זו שנקמצה, עלתה לבעלים.
וזו שלא נקמצה, לא עלתה לבעלים.
נתערב קומצה בשיריה או בשירים של חברתה, לא יקטיר.
ואם הקטיר, עלתה לבעלים.
נטמא הקומץ והקריבו, הציץ מרצה.
יצא והקריבו, אין הציץ מרצה, שהציץ מרצה על הטמא, ואינו מרצה על היוצא.
משנה מנוקדת
שְׁתֵּי מְנָחוֹת שֶׁלֹּא נִקְמְצוּ, וְנִתְעָרְבוּ זוֹ בְּזוֹ,
- אִם יָכוֹל לִקְמֹץ מִזּוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּמִזּוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ,
- כְּשֵׁרוֹת;
- וְאִם לָאו,
- פְּסוּלוֹת.
- אִם יָכוֹל לִקְמֹץ מִזּוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּמִזּוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ,
- הַקֹּמֶץ שֶׁנְּתְעָרֵב בְּמִנְחָה שֶׁלֹּא נִקְמְצָה,
- לֹא יַקְטִיר;
- וְאִם הִקְטִיר,
- זוֹ שֶׁנִּקְמְצָה, עָלְתָה לַבְּעָלִים;
- וְזוֹ שֶׁלֹּא נִקְמְצָה, לֹא עָלְתָה לַבְּעָלִים.
- נִתְעָרֵב קֻמְצָהּ בִּשְׁיָרֶיהָ,
- אוֹ בְּשִׁירַיִם שֶׁל חֲבֶרְתָּהּ,
- לֹא יַקְטִיר;
- וְאִם הִקְטִיר,
- עָלְתָה לַבְּעָלִים.
- נִטְמָא הַקֹּמֶץ וְהִקְרִיבוֹ,
- הַצִּיץ מְרַצֶּה;
- יָצָא וְהִקְרִיבוֹ,
- אֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה,
- שֶׁהַצִּיץ מְרַצֶּה עַל הַטָּמֵא,
- וְאֵינוֹ מְרַצֶּה עַל הַיּוֹצֵא:
נוסח הרמב"ם
שתי מנחות שלא נקמצו, נתערבו זו בזו -
- אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה, ומזו בפני עצמה - כשרות,
- ואם לאו - פסולות.
- קומץ, שנתערב במנחה שלא נקמצה - לא יקטיר,
- ואם הקטיר -
- זו שנקמצה - עלת לבעלים,
- וזו שלא נקמצה - לא עלת לבעלים.
- ואם הקטיר -
- נתערב קומצה בשיריה,
- או שיריה בשל חברתה - לא יקטיר,
- ואם הקטיר - עלת לבעלים.
- או שיריה בשל חברתה - לא יקטיר,
- נטמא הקומץ, והקריבו - הציץ מרצה.
- יצא, והקריבו - אין הציץ מרצה.
- שהציץ מרצה - על הטמא,
- ואינו מרצה - על היוצא.
פירוש הרמב"ם
כל זה מבואר למי שמבין כל מה שיעדנו.
והראיה על היות הציץ מרצה על הטמא ואינו מרצה על היוצא, כבר בארנו אותה בשמיני מזבחים:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה ומזו בפני עצמה - שנפלה זו בצד זה של כלי וזו בצד זה ונשאר מהן כדי קומץ שלא נתערב, כשרות, ואם לאו, פסולות. דאמר בתורת כהנים מסלתה ולא מסולת חברתה:
לא יקטיר - ואפילו כל המעורבת, דאין הקטרה מצוה אלא בקומץ, ומקמץ נמי לא קמיץ שני קומצים דילמא בכל קומץ יש מזה שנתערב וליכא קומץ שלם מחד מנחה:
ואם הקטיר - כל המעורבת, היא לא עלתה לבעלים, דהא לא נקמצה ואין מנחת נדבה ניתרת בלא קמיצה:
נתערב קומצה בשייריה - לא יקטיר את כולה משום דהשיריים אסורים להקטיר דכתיב (ויקרא ב,) לא תקטירו ממנו אשה לה', כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו:
נטמא הקומץ והקריבו, הציץ מרצה - דכתיב (שמות כח) ונשא אהרן את עון הקדשים, אינו נושא אלא עון טומאה, שיש בה צד קל שהותרה מכללה בצבור טו, דכתיב בתמיד במועדו, ואפילו בטומאה:
ואינו מרצה על היוצא - ואע"ג דיש בו נמי צד קל שהותר מכללו בבמה, שנאסר יוצא במשכן והותר בבמה שבנוב וגבעון שלא היו שם קלעים טז, אעפ"כ אין הציץ מרצה ביוצא, דכתיב (שם) לרצון להם לפני ה', עון דלפני ה' אין, עון דיוצא לא:
פירוש תוספות יום טוב
אם יכול לקמוץ כו' כשרות. גמרא והא לרבנן עולין אין מבטלין זה את זה הא מין במינו בטל [עמ"ש בריש מתניתין דלעיל] כדר' זירא דאמר ר"ז נאמרה הקטרה בקומץ ונאמרה הקטרה בשירים פרש"י כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' ואמרינן כל שממנו לאשים דהיינו שירים הרי הוא בבל תקטירו. אלמא איכא הקטרה [בשירים] ע"כ. מה הקטרה האמורה בקומץ אין הקומץ מבטל את חברו [כדתנן נתערב קומצה בקומץ חברתה ואפילו ר"י לא פליג] אף הקטרה האמורה בשירים אין שירים מבטלין את הקומץ ובהכי מתרצין לכולה מתניתין:
הציץ מרצה. כתב הר"ב דכתיב ונשא אהרן את עון הקדשים אינו נושא אלא עון טומאה שיש בה צד קל שהותרה מכללה בצבור דכתיב לרצון להם משמע דבר שהוא לרצון במקום אחר תוספות. ובגמרא ואימא עון שמאל דהותר מכללו בי"ה ומשני עון שהיה בו ודחיתיו [מפני כבוד הצבור] אבל דשמאל הכשירו כך הוא ואימא עון בעל מום שהותר בעופות אמר קרא [בפרשת מומין] לא ירצה כי לא לרצון יהיה לכם. גם בתוספות הביאו הותרו מכללן ותירצום ואין להאריך בזה ועיין בפירש הר"ב ספ"ח דזבחים ומש"ש:
ואינו מרצה על היוצא. כתב הר"ב ואע"ג שיש בו נמי צד קל שהותר מכללו כו' שבנוב וגבעון שלא היו שם קלעים וכן פירש רש"י. ותמיהני דבפ' בתרא דזבחים מ"ד תנן בנוב וגבעון ק"ק נאכלים לפנים מן הקלעים ובגמרא ליתא אלא שהותר מכללו בבמה ולכאורה אפשר דר"ל במת יחיד אלא דאי הכי משכחת לה הרבה שהותרו כדתנן להו בסוף זבחים וא"ת אה"נ תקשה הכי ואימא אותן שהותרו בבמת יחיד. וי"ל דלא חשיב הותרו מכללו אלא כשהותר בבמת צבור עצמה. לכך נראה בעיני דהא דאמרינן ואימא יוצא שהותר מכללו בבמה. ר"ל קדשים קלים שאין בנוב וגבעון לא מחנה ולא חומה וקדשים קלים נאכלים בכ"מ כדתנן התם. ורש"י דלא ניחא ליה לפרש כך. לשיטתו אזיל. דבמ"ד פ"ה דזבחים פירש דקדשים קלים אין נפסלים ביוצא. אבל גם שם הקשיתי לשאול בזה:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יד) (על המשנה) כשרות. גמרא. והא לרבנן עולין אין מבטלין זה את זה הא טין במינו בטל. ומשני, כדר"ז כו', נאמרה הקטרה בקומץ ונאמרה הקטרה בשירים, מה כו' בקומץ אין הקומץ מבטל את חבירו, אף כו' אין שיריים מבטלים את הקומץ:
(טו) (על הברטנורא) דכתיב לרצון להם, משמע דבר שהוא לרצון במקום אחר. תוספ'. ועתוי"ט:
(טז) (על הברטנורא) ותמיהני דבפרק י"ד דזבחים מ"ז תנן, בנוב וגבעון קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים. ובגמרא ליתא אלא שהותר מכללו בבמה. ונראה דר"ל קדשים קלים שנאכלין שם בכל מקום. עתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
שתי מנחות שלא נקמצו וכו': ירושלמי פ' חומר בקודש דף ע"ט:
אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה: שנפלה זו בצד זה של כלי וזו בצד זה ונשאר מזו כדי קומץ ומזו כדי קומץ שלא נתערב כשרות. רש"י ז"ל:
נתערב קומצה בשיריה: לא יקטיר את כולה משום דהשירים וכו' לשון רעז"ל עד שכל שממנו לאשים. אמר המלקט כתוב בתוס' חיצוניות ברישא פי' בקונטרס דאין הקטרה מצוה אלא בקומץ ומשמע דאם רצה להקטיר יקטיר ובסיפא פירש לא יקטיר אסור להקטיר דכל שממנו לאשים הרי הוא בבל תקטירו אבל ברישא לא הוי חלק גבוה מבורר עדיין ולא קרינן ביה ממנו לאשים עכ"ל תוס' חיצוניות ולשון הרמב"ם ז"ל בספי"א דהל' פסולי המוקדשין נתערב קומצה בשייריה או שנתערבו שייריה בשיירי חברתה לא יקטיר ואם הקטיר עלתה לבעלים ע"כ:
נטמא הקומץ והקריבו הציץ מרצה: דכתיב ונשא אהרן את עון הקדשים אינו נושא אלא עון טומאה עכ"ל רעז"ל. אמר המלקט פי' הרגמ"ה ז"ל בין נטמא הזבח בין נטמא הכהן ע"כ אבל עון פגול לא דהא כתיב לא יחשב ועון נותר נמי לא דהא כתיב לא ירצה דמשמע דאין להם תקנה: בפי' רעז"ל שנאסר יוצא במשכן. אמר המלקט בפ' כיצד צולין מביק לה מקרא דכתיב מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקדש והוא פי' רש"י ז"ל ויש לתמוה על מה שפי' ז"ל הותר בבמות נוב וגבעון דאין שם קלעים דהא תנן בפ' בתרא דזבחים גבי נוב ולבעון קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים ולע"ד צ"ע אבל בפי' הרגמ"ה ז"ל מצאתי עון יוצא הותר מכללו בבמה בשר קדש שיצא או אם נשחט בשעת פירוקו של משכן או אם גילה הרוח ליריעה דלא היו מחיצות שהותר מכללו בבמה אין לה יריעות ומותר להקריב בה קודם שהוקם המשכן עכ"ל ז"ל. וביד פי"א דהלכות פסולי המוקדשין סי' י"ט כ"ט ל' ל"א ובפ"ג דהלכות מעילה סי' ט':
תפארת ישראל
יכין
שתי מנחות שלא נקמצו ונתערבו זו בזו: שנפלו שניהן לתוך כלי א' זו בצד זו. ונוגעין זב"ז באמצע וכבר נתקדשו בכלי:
אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה ומזו בפני עצמה: שנשאר מכל אחת כדי שיעור לקמוץ ממנה בלי תערובות:
ואם לאו פסולות: דלא דמי לעירוב ב' דמים [זבחים פ"ח מ"ט] דשתיהן כשרות. די"ל התם בכל שהוא מכל אחד שיש בהתערובות כשהגיע למזבח סגי. אבל הכא בעינן קומץ שלם מהמנחה עצמה. דכתיב וקמץ מסלתה ולא מסולת חבירתה. ומדנתערב אי אפשר כן:
לא יקטיר: דמצות הקטרה בקומץ הוא שיהיה לבד. ולא דבר אחר עמו. ואף בדאפשר לקמוץ במקום שנתערבו. ויהיה שם ב' קומצין. עכ"פ דלמא בכל קומץ יש מתערובות חבירתה. וליכא קומץ שלם:
ואם הקטיר: כל התערובות:
וזו שלא נקמצה לא עלתה לבעלים: דקמיצה מעכבת:
לא יקטיר: כל התערובות דמצות הקטרה בקומץ צריך שיהיה בלי תערובות. ותו הרי כל שממנו לאישים הוא בבל תקטירו. והרי השיריים יש ממנו הקומץ לאישים:
ואם הקטיר עלתה לבעלים: ואי"ל בכל הנך הרי הקומץ נתבטל ברוב של השיריים. י"ל דכמו דעולין אין מבטלין זא"ז. ה"נ ילפינן מנה שיריים בג"ש:
הציץ מרצה: וא"צ להביא מנחה אחרת:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת