משנה מנחות ה ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק ה · משנה ד | >>
וחייב על השמן בפני עצמו, ועל הלבונה בפני עצמה.
נתן עליה שמן, פסלה.
לבונה, ילקטנהח.
נתן שמן על שיריה, אינו עובר בלא תעשה.
נתן כלי על גבי כלי, לא פסלה.
וְחַיָּב עַל הַשֶּׁמֶן בִּפְנֵי עַצְמוֹ,
- וְעַל הַלְּבוֹנָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ.
- נָתַן עָלֶיהָ שֶׁמֶן, פְּסָלָהּ;
- לְבוֹנָה, יִלְקְטֶנָּה.
- נָתַן שֶׁמֶן עַל שְׁיָרֶיהָ,
- אֵינוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה.
- נָתַן כְּלִי עַל גַּבֵּי כְּלִי,
- לֹא פְּסָלָהּ:
וחייב -
- על השמן בפני עצמו,
- ועל הלבונה בפני עצמה.
- נתן עליה -
- שמן - פסלה.
- לבונה - ילקטנה.
- נתן שמן על שיריה - אינו עובר בלא תעשה.
- נתן כלי על גבי כלי - לא פסלה.
נתן כלי על גבי כלי - רוצה לומר שיתן כלי שיש בו שמן על הכלי שיש בו המנחה, לא פסלה, ואין אנו אומרים כבר עבר על מה שאמר "לא יתן עליה שמן", לפי שהכוונה לשם שלא יבלול הסולת או הקמח בשמן:
וחייב על השמן - אם נתנו על מנחת חוטא או על מנחת קנאות ז:
נתן כלי - שיש בו שמן:
על גבי כלי - של מנחת חוטא ט:
לא פסלה - ולא אמרינן הרי עבר על מה שכתוב בתורה לא ישים עליה שמן, שלא הזהירה תורה אלא שלא יתן השמן לתוך הסולת או לתוך הקמח י:
וחייב על השמן וכו'. פירש הר"ב אם נתנו על מנחת חוטא. או על מנחת קנאות דבהו כתיב לאו משא"כ באינך:
נתן עליה שמן פסלה לבונה ילקטנה. יליף בברייתא דרחמנא קרייה חטאת כלומר דאפי' נתן חטאת קרויה. וכתיב היא למעוטי דתפסול אם נתן ופוסל אני בשמן שא"א ללקטו ומכשיר אני בלבונה שאפשר ללקטה:
נתן כלי. לשון הר"ב שיש בו שמן על גבי מנחת חוטא וכן ל' רש"י וחדא חדא מתרי תרי נקטי דה"ה לבונה וה"ה על מנחת קנאות. וכן הרמב"ם בפירושו כתב שמן ובחבורו פי"ב מה' מה"ק כתב שמן או לבונה:
על גבי כלי לא פסלה. פי' הר"ב שלא הזהירה תורה אלא שלא יתן השמן לתוך הסולת יליף לה בברייתא מדכתיב עליה משמע בגופה ופירש"י עד שיערב כו'. וכ"כ הרמב"ם בפירושו שהכונה שלא יבלול וכו'. והיינו דבחבורו העתיק נתן כלי כו' על גביהן:
(ז) (על הברטנורא) דבהו כתיב לאו. משא"כ באינך:
(ח) (על המשנה) ילקטנה. בגמרא יליף ליה:
(ט) (על הברטנורא) וכן לשון רש"י. וחדא חדא מתרי תרי נקטי. דה"ה לבונה, וה"ה על מנחת קנאות:
(י) (על הברטנורא) בגמרא, מדכתיב עליה, משמע בגופה. פירש"י עד שיעריב כו':
לבונה ילקטנה: אבל בשמן קתני פסל משום דאי אפשר ללוקטו אם ניתן בה והה"נ לבונה שחוקה דאי אפשר ללקטה אע"ג דלא מיבלעא כשמן דפסלא. וביד שם פי"ב סי' א' ובפי"א דה' פסולי המוקדשין סי' י' י"א:
יכין
ועל הלבונה בפני עצמה: כשנתן שמן או לבונה במנחת חוטא או קנאות. חייב מלקות:
נתן כלי על גבי כלי: שנתן כלי עם שמן על סולת המנחה:
לא פסלה: וק' והרי כתב ונתת על המערכת לבונה זכה אע"ג שהבזך שהוא כלי מפסיק [עי' פי"א מ"ה]. וי"ל התם הכי אורחא אבל הכא הא דכתיב לא ישים עליה שמן היינו כבשאר מנחה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת