ביאור:משנה מסכת זבחים

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

מסכת זבחים: קרבנות מן החי

מבוא לסדר קדשים

דף מפתח לביאור משנה

מבוא למסכת זבחים

המסכת עוסקת בזבחים מן החי. אבל כבר בתחילתה אנחנו מוצאים הדגשה יתרה על הממד של הכוונה: ארבעת הפרקים הראשונים מוקדשים למחשבות הכהנים והשוחטים את הקרבן - מחשבות העלולות לפסול אותו או אף להגדיר אותו כ"פיגול".

מקורו של הביטוי "פיגול" הוא בויקרא ז יח. לפי הפשט מדובר בבשר שנותר לאחר זמן אכילתו, והשוו אונקלוס ותרגום יונתן לויקרא ז, יח, וראו גם יובלים כא יג. אבל חז"ל פירשו את הביטוי ואת האיסור הנלוה אליו כמורים על כוונה של הכהן בזמן הקרבת הקרבן לאכול אותו לאחר זמנו. לפי ההסבר של חז"ל, חמור דינו של אוכל הפיגול - אפילו אם למעשה אכל אותו בזמן ובמקום הנכונים - מדינו של אוכל קדשים בחוץ. החומרה של ההתייחסות למחשבה ניכרת גם בכך שלרוב הבעיות העלולות להתרחש בזמן ההקרבה יש פתרון, ואילו לתקלה הנובעת ממחשבה אין כזה.

פרק א מוקדש למחשבה על סוג הקרבן, המחייבת בעיקר בקרבן החטאת. פרק ב מגדיר את ה"פיגול", פרק ג מסייג את ההגדרה הנ"ל ומפרט מחשבות שאינן פוסלות את הקרבן, ופרק ד מפרט קרבנות שאינם נפסלים במחשבות פיגול. בסוף פרק ד מובאת רשימה של מחשבות שהמקריב חייב לחשוב, או לפחות להיות מודע להן.

רק בפרק ה מופיע הפרק המרכזי במסכת, המדרג את קרבנות הבהמה לפי קדושתם. לאחריו מוקדשים שני פרקים לדיני קרבנות העוף: פרק ו מפרט את דיני הקרבת קרבנות העוף לכתחילה, תוך התמקדות במקום מעשה ההקרבה ומחשבת המקריב, ופרק ז דן בתקלות שונות העלולות לצוץ בקרבנות העוף.

כרגיל במקומות נוספים במשנה, אחרי הדינים העוסקים במצבי הוודאות - מופיע פרק (ח) המוקדש לספיקות ולתערובות, ולדרכי ההתמודדות עימם.

פרק ט משלים את החלק השני של המסכת בעיסוקו בקרבנות שהגיעו בטעות למזבח, ובעיקרון שהמזבח מקדש את הראוי לו, ולכן אין להוריד ממנו קרבן אפילו אם לא עשה הקרבן את תפקידו ולא נחשב לבעליו כמילוי חובתו. בכך מחזיר אותנו פרק ט לתחילת המסכת, שבה הוזכר הדין הזה בהקשר של כוונה לא נכונה של המקריב.

פרק י חוזר לשאלות ההיררכיה של ההקרבה שנדונו בפרק ה, ומוסיף דיון בסדר אכילת הקרבנות הנאכלים. אכילת הקרבנות ע"י הכהנים נחשבה חלק מתהליך ההקרבה והכפרה, ולכן היא מוצמדת כאן לשאלת סדר ההקרבה על המזבח. כך מעביר אותנו הפרק לנושא האכילה.

פרקים יא-יב ממשיכים לפרט את דיני האכילה ושאריות הקרבן: בתחילת פרק יא עוסקים בדיני החטאת, שדווקא בה יש מצווה מיוחדת, לכבס בגדים שניתז עליהם דם הקרבן בעזרה. כמו כן עוסק הפרק בשאלת ניקוי או שבירת כלי האוכל המלוכלכים. פרק יב עוסק בעיקר בעורות הקרבנות המועברים לכהנים, ובשריפת הקרבנות: אלו המיועדים להישרף מחמת קדושתם - ואלו הנשרפים מחמת פסולם.

פרקים יג-יד עוסקים בהקרבת קרבנות מחוץ למקדש. גם כאן יש הבנה מיוחדת של חז"ל, לפסוקים שבויקרא יז, א-ט. לפי הפשט מדובר כאן בהקרבה לע"ז, כאמור בויקרא יז ז, אבל חז"ל קשרו את האיסור הזה לבלעדיות של המקדש, ורמזו בכך לפולמוס שהתנהל בין המקדש בירושלים לבין מקדש חוניו במצרים, שהיה מקדש לה'. עם זאת, בסוף המסכת ניכרת מגמה להרפות מעט את האיסורים הללו, אולי כתוצאה מחורבן המקדש.

מבנה המסכת בפירוט

פרק א: "כל הזבחים שנזבחו" - מחשבה שלא לשם הזבח

פרק ב: "כל הזבחים שקבל דמם" - יסודות דיני הפיגול

1. קרבן פסול שלא מהמחשבה
2. מחשבה "חוץ לזמנו" ו"חוץ למקומו"
3. שילוב של חוץ לזמנו עם חוץ למקומו

פרק ג: "כל הפסולין ששחטו" - גבולות הפיגול

1. תיקון הזבח
2. מחשבות חוץ לזמנו ולמקומו שאינן פוסלות
3. מחשבות אחרות שאינן פוסלות

פרק ד: "בית שמאי" - מחשבות חובה ומחשבות פיגול

1. המתנות והפיגול
2. מתירים ומפגלים
3. בין מחשבה למעשה: פיגול ונותר
4. מחשבות מצווה

פרק ה: "איזהו מקומן" - היררכיה של הזבחים

1. קדשי קדשים
2. קדשים קלים

פרק ו: "קדשי קדשים" - קרבנות שאינם בהמה

1. מקום
2. מעשה הקרבת קרבנות העוף
3. מחשבות בעולת העוף

פרק ז: "חטאת העוף" - מעילה ונבלה בקרבנות העוף

1. קרבנות העוף הפסולים עקב מחשבה, מקום או דרך ההקרבה
2. מחלוקת בעניין המעילה
3. מחלוקת בעניין הנבילה

פרק ח: "כל הזבחים שנתערבו" - תערובות הזבחים

1. תערובות של זבחים חיים
2. תערובות בשר
3. תערובות דם

פרק ט: "המזבח מקדש" - קרבנות פסולים על המזבח

1. המזבח מקדש
2. המזבח אינו מקדש

פרק י: "כל התדיר" - סדר עדיפויות בהקרבה ובאכילת הקרבנות

1. היררכיה של הקרבת הקרבנות
2. סדר האכילה

פרק יא: "דם חטאת" - תורת החטאת

1. ניקוי שרידי החטאת
2. מירוק ושטיפת כלי הבישול מחשש נותר

פרק יב: "טבול יום" - הבשר והעור כזכות הכהנים

1. כהנים הזכאים לאכול מהבשר
2. עורות הקרבנות
3. בית השריפה

פרק יג: "השוחט ומעלה בחוץ" - איסור הקרבה לה' מחוץ למקדש

1. שחיטה והקרבת בהמות בחוץ
2. שיעור ההעלאה האסורה
3. קרבנות העוף בחוץ
4. פטור על העלאה בחוץ

פרק יד: "פרת חטאת" - היתרים להקרבה בחוץ

1. הקרבת קרבנות פסולים למזבח בחוץ
2. הקרבה בבמות