ביאור:משנה זבחים פרק יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת זבחים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

מסכת זבחים עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

הפסוקים המרכזיים של האיסור הנדון כאן הם בויקרא יז א-ט. לפי הפשט, כאמור במפורש בויקרא יז ז, הפסוקים מכוונים למקריב לע"ז, אבל חז"ל פירשו אותם בעניין המקריב לה' מחוץ למקדש, וראו בפרק יד היתרים מסויימים לכך.

איסור הקרבה לה' מחוץ למקדש[עריכה]

חטיבה I: שחיטה והקרבת בהמות בחוץ[עריכה]

(א) השוחט והמעלה בחוץ והמקריב קודשים מחוץ למקדש - חייב על השחיטה, וחייב על העליה.

רבי יוסי הגלילי אומר: שחט בפנים והעלה בחוץ - חייב.

השוו את דברי ר' יוסי הגלילי לדיני הפיגול, שאם הקרבן פסול מסיבה כלשהי - אינו פיגול, ראו לעיל ב, ג-ד.

וראו גם את דברי רבי בתוספתא יב, א.

שחט בחוץ והעלה בחוץ - פטור, שלא העלה [בחוץ] אלא דבר פסול!
אמרו לו: אף השוחט בפנים ומעלה בחוץ, כיון שהוציאו - פסלו!


המשנה מובאת כאן בגלל הדמיון בינה למשנה א בעניין שיטת ר' יוסי.

טהור שאכל טמא - השוו שבועות א, ד ואילך.

(ב) טמא שאכל, בין קודש טמא ובין קודש טהור - חייב.

רבי יוסי הגלילי אומר: טמא שאכל טהור - חייב.
וטמא שאכל טמא - פטור, שלא אכל אלא דבר טמא!
אמרו לו: אף טמא שאכל טהור, כיון שנגע בו - טמאהו!

וטהור שאכל טמא - פטור, שאינו חייב אלא על טומאת הגוף:


לעניין שחיטה בשנים השוו שבת י, ה, אבל העלאה בשנים היא דרך ההעלאה הרגילה, כי המשקל גדול, ראו יומא ב, ו-ז.

וראו דרשות אסמכתא בספרא אחרי מות פרק ט.

לעניין העלאות חוזרות, השוו מכות ג, ו-ז

(ג) חומר בשחיטה מבעליה, ובעליה מבשחיטה:

חומר בשחיטה, שהשוחט להדיוט קדשים לאדם - חייב, והמעלה להדיוט - פטור.
חומר בעליה, שנים שאחזו בסכין ושחטו - פטורים, אחזו באבר והעלוהו - חייבין.

העלה, וחזר והעלה, וחזר והעלה - חייב על כל עליה ועליה, דברי רבי שמעון.

רבי יוסי אומר: אינו חייב אלא אחת.

ואינו חייב עד שיעלה לראש המזבח.

רבי שמעון אומר: אפלו העלה על הסלע או על האבן - חייב:

המעלה חצי שיעור בחוץ פטור, ולדעת ר' אלעזר גם המעלה חצי קרבן.

חטיבה II: שיעור ההעלאה האסורה[עריכה]

(ד) אחד קדשים כשרין, ואחד קדשים פסולין שהיה פסולן בקדש, והקריבן בחוץ - חייב.

קדשים שפסולן בקדש, אם עלו למזבח - לא ירדו, ראו לעיל ט, ב. השוו לדין המעילה, שגם הוא חל על קודשים כשרים ועל אלו שנפסלו בקודש, ראו בתחילת מסכת מעילה.

לגבי רשימת "הקומץ והמנחה" וכו' - ראו לעיל ד, ג: זאת רשימת הדברים שאין להם מתירים, ולכן אין בהם פיגול. אבל הקרבתם בחוץ אסורה, כמובן - ואם נהנה מהם חייב מעילה, ראו מעילה ב, ט.

גם ר' אלעזר מודה, שאם הקריב אותם בפנים, ורק כזית אחרון הקריב בחוץ - חייב, ראו תוספתא יב, ב.

גם חכמים מודים שאם חסר מהקומץ וכו' - אין חייבים על הקרבת כזית ממנו.

המעלה כזית מן העולה ומן האמורין בחוץ - חייב.

הקומץ, והלבונה, והקטורת,

ומנחת כהנים, ומנחת כהן המשיח, ומנחת נסכין
שהקריב מאחד מהן כזית בחוץ - חייב.
רבי אלעזר פוטר, עד שיקריב את כולו.

וכולם שהקריבן בפנים, ושייר בהן כזית והקריבן בחוץ - חייב.

וכולן שחסרו כל שהן, והקריבן בחוץ - פטור:


החיוב הוא על הקרבת האימורים בחוץ.

מנחה שלא נקמצה - אין לה אימורים, אבל אם נקמצה וחזר הקומץ לתוכה - דומה לקרבן הכולל את אימוריו. וראו מנחות ג, ג.

(ה) המקריב קדשים ואמוריהם בחוץ - חייב.

מנחה שלא נקמצה, והקריבה בחוץ - פטור.

קמצה, וחזר קמצה לתוכה, והקריבה בחוץ - חייב:


ר' אלעזר לשיטתו במשנה ד. וראו תוספתא יב, ג, "שכן ראוי לקרב בפנים".

(ו) הקומץ והלבונה, שהקריב את אחד מהן בחוץ - חייב.

רבי אלעזר פוטר, עד שיקריב את השני.
אחד בפנים ואחד בחוץ - חייב.

שני בזיכי לבונה, שהקריב את אחד מהן בחוץ - חייב.

רבי אלעזר פוטר, עד שיקריב את השני.
אחד בפנים ואחד בחוץ - חייב.

הזורק מקצת דמים בחוץ - חייב.

רבי אלעזר אומר: אף המנסך מי חג בחג ניסוך המים בחוץ - חייב.
רבי נחמיה אומר: שיירי הדם שהקריבן בחוץ ולא שפך על היסוד. - חייב:


חטיבה III: קרבנות העוף בחוץ[עריכה]

בענייני העוף נראה שאין חכמים חולקים על ר' יוסי הגלילי (משנה א): אם מלק בחוץ, או אם שחט בפנים - הקרבן פסול, ופטור על העלאתו.

המליקה כשרה רק בפנים והשחיטה רק בחוץ, וראו לעיל ז, ה - זה הבסיס של הכלל "דרך הכשרו" וכו'.

אבל לדעת ר' שמעון גם המולק בחוץ והעלה בחוץ חייב.

(ז) המולק את העוף בפנים, והעלה בחוץ - חייב.

מלק בחוץ והעלה בחוץ - פטור.

השוחט את העוף בפנים, והעלה בחוץ - פטור.

שחט בחוץ והעלה בחוץ - חייב.

נמצא: דרך הכשרו מבפנים - פטורו בחוץ.

דרך הכשרו בחוץ - פטורו בפנים.

רבי שמעון אומר: כל שחייבין עליו בחוץ - חייבין על כיוצא בו בפנים שהעלהו בחוץ

חוץ מן השוחט בפנים - ומעלה בחוץ:

חטיבה IV: פטור על העלאה בחוץ[עריכה]

אם נתן חלק מהדם בחוץ, אפילו לאחר שנתן בפנים - חייב, כדעת ר' נחמיה במשנה ו.

אבל אם חילק לשתי כוסות - אפילו אם יצאה אחת מהן, השניה מכפרת, ראו לעיל ח, יב.

אם נתן קודם את הדם בפנים - פטור על הדם שבחוץ, כי הכוס השניה אינה ראויה, כפי שיפורט בתחילת הפרק הבא.

לגבי חטאות שאחת מהן מיותרת, ראו מעילה א, ב (דעת ר' עקיבא), וכן תמורה ב, ב.

לדין דומה בעולת תודה ראו תוספתא יב, ה.

(ח) החטאת שקבל דמה בכוס אחד

נתן בחוץ - וחזר ונתן בפנים, בפנים - וחזר ונתן בחוץ
חייב, שכולו ראוי לבוא בפנים.

קבל דמה בשני כוסות

נתן שניהן בפנים - פטור, שניהן בחוץ - חייב
אחד בפנים ואחד בחוץ - פטור, אחד בחוץ ואחד בפנים - חייב על החיצון, והפנימי מכפר.

למה הדבר דומה? למפריש חטאתו ואבדה, והפריש אחרת תחתיה

ואחר כך נמצאת הראשונה, והרי שתיהן עומדות
שחט שתיהן בפנים - פטור. שחט שתיהן בחוץ - חייב.
אחת בפנים ואחת בחוץ - פטור, אחת בחוץ ואחת בפנים - חייב על החיצונה, והפנימית מכפרת.
כשם שדמה פוטר את בשרה - כך הוא פוטר את בשר חברתה: