ביאור:משנה זבחים פרק ו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
מסכת זבחים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד
קרבנות שאינם בהמה
[עריכה]חטיבה I: מקום
[עריכה]|
הרחבה למשנה דלעיל ה, א: "קדשי קדשים שחיטתם בצפון", וראו דרשת ר' יוסי בתוספתא ז, א. והשוו לסיפור עקידת יצחק, שבה התכוון אברהם לשחוט את בנו כאשר היה עקוד ממעל לעצים. מאמצע המשנה עד סוף משנה ה המשנה מנוסחת כסיפור, בדומה למסכתות תמיד ומידות. גם המנחות הן קדש קדשים (ראו ויקרא ב ג), אבל אין בהן חיוב "צפון" דווקא. |
(א) קדשי קדשים ששחטן בראש המזבח, רבי יוסי אומר: כאילו נשחטו בצפון.
- רבי יוסי בר יהודה אומר: מחצי המזבח ולצפון - כצפון.
- מחצי המזבח ולדרום - כדרום.
המנחות היו נקמצות בכל מקום בעזרה,
- ונאכלין לפנים מן הקלעים, לזכרי כהונה, בכל מאכל, ליום ולילה עד חצות:
|
השלמה לנאמר לעיל ה, ג, לעניין חטאת הבהמה: חטאת העוף גם היא אינה תלויה ב"צפון", ואף היה נהוג לעשותה בפינה הדרום מערבית של המזבח. הגשות - ראו מנחות ה, ה. שיירי הדם (של החטאת) - ראו לעיל ה, ג. ניסוך המים (בחג הסוכות) - ראו סוכה ד, ט. עולת העוף היתה בדרך כלל בפינה הדרום מזרחית (ראו משנה ה), אבל כשהיו הרבה עולות עשו חלק מהן גם בפינה הדרום מערבית. |
(ב) חטאת העוף היתה נעשית על קרן דרומית מערבית.
- בכל מקום היתה כשרה, אלא זה היה מקומה.
- ושלושה דברים היתה אותה הקרן משמשת מלמטה - ושלושה מלמעלה.
- מלמטה: חטאת העוף, וההגשות, ושיירי הדם.
- מלמעלה: ניסוך המים והיין, ועולת העוף - כשהיא רבה במזרח:
|
ראו לעיל ה, ג. וראו יומא ד, ה, וכן תמיד ז, ג, שגם הכהן הגדול לא היה פונה לימין. וראו מידות ב, ב, שבהר הבית כולו היו נוהגים להקיף מימין לשמאל, חוץ ממקרים מיוחדים. |
(ג) כל העולים למזבח - עולין דרך ימין, ומקיפין ויורדין דרך שמאל
- חוץ מן העולה לשלושה דברים אלו, שהיו עולים - וחוזרים לעקב:
חטיבה II: מעשה הקרבת קרבנות העוף
[עריכה]|
המשנה כמעט מצטטת מהמקרא: ויקרא ה ח-ט. ראו קינים א, א, לגבי מקום הקרבת קרבנות העוף - שהוא הפוך ממקום הקרבת הבהמות: העולה - למעלה והחטאת - למטה. משניות ד-ה מתארות את קרבנות העוף לכתחילה, ומשנה ו - בדיעבד. |
(ד) חטאת העוף, כיצד היתה נעשית?
- היה מולק את ראשה ממול ערפה, ואינו מבדיל, את הראש לחלוטין מהגוף ומזה מדמה על קיר המזבח.
- שיירי הדם - היה מתמצה על היסוד.
- אין למזבח אלא דמה, וכולה - לכוהנים:
|
לגבי הביטוי "בא לו" בקשר לטיפול באברי הקרבן - השוו תמיד ד, ג. במשנה זו נוספו הערות סיפוריות בסגנון מסכת תמיד ומידות. השוו לתיאור בסגנון הרגיל במשנה בתוספתא ז, ב-ג. |
(ה) עולת העוף, כיצד היתה נעשית?
- עלה בכבש ופנה לסובב, בא לו לקרן דרומית מזרחית
- היה מולק את ראשה ממול ערפה, ומבדיל, וממצה את דמה על קיר המזבח.
- נטל את הראש, והקיף בית מליקתו למזבח, וספגו במלח - וזרקו על גבי האשים
- בא לו לגוף והסיר את המוראה ואת הנוצה ואת בני מעים היוצאים עמה הזפק, הנוצות שעליו והחיבור שלו למעי העוף - והשליכן לבית הדשן.
- שסע ולא הבדיל. את הגוף אינו צריך לחלק לשנים
- ואם הבדיל - כשר.
- וספגו במלח - וזרקו על גבי האשים:
|
קרבנות העוף בדיעבד - בהמשך להערה "ואם הבדיל כשר" בסוף משנה ה. |
(ו) לא הסיר, לא את המוראה, ולא את הנוצה, ולא את בני מעים היוצאין עמה, ולא ספגו במלח
- כל ששינה בה מאחר שמיצה את דמה - כשרה.
הבדיל בחטאת ולא הבדיל או לא הבדיל את הראש בעולה - פסולה.
מיצה דם הראש ולא מיצה דם הגוף - פסולה.
מיצה דם הגוף ולא מיצה דם הראש - כשרה:
חטיבה III: מחשבות בעולת העוף
[עריכה]|
דיני הפיגול בקרבן העוף דומים לאלו שבקרבן בהמה. ראו לעיל א, א, ושם משנה ד - לגבי "לשמה", וראו לעיל ב, ג - ה, לגבי שאר דיני הפיגול. השוואה מפורשת לקרבנות בהמה לעניין הפיגול - ראו תוספתא ז, ה: "כל הפיגולין שנוהגין בחטאת בהמה - נוהגין בחטאת העוף" וכו'. המשנה אינה עוסקת במחשבת הכהן בשעת הזאת הדם מחטאת העוף (משנה ד), כדי לקצר, כי בעולה אין הזאה אלא רק מיצוי. בחטאת העוף אין הקטרה, ובעולה אין אכילה. לכן השורה האחרונה אינה במקומה, והועברה לכאן מפרק ב בטעות. |
(ז) חטאת העוף שמלקה שלא לשמה, מיצה דמה שלא לשמה או הזה מדמה שלא לשמה
- או לשמה ושלא לשמה, או שלא לשמה ולשמה - פסולה.
עולת העוף - כשרה, ובלבד שלא עלתה לבעלים.
אחד חטאת העוף ואחד עולת העוף שמלקן ושמצה דמן
- לאכול - דבר שדרכו לאכול, להקטיר - דבר שדרכו להקטיר
- חוץ למקומו - פסול, ואין בו כרת.
- חוץ לזמנו - פיגול, וחייבין עליו כרת
- ובלבד שיקרב המתיר כמצותו.
כיצד "קרב המתיר כמצוותו"?
- מלק בשתיקה, ומצה הדם חוץ לזמנו, או שמלק חוץ לזמנו ומצה הדם בשתיקה
- או שמלק ומצה הדם חוץ לזמנו - זה ש"קרב המתיר כמצוותו".
כיצד "לא קרב המתיר כמצוותו"?
- מלק חוץ למקומו ומצה הדם חוץ לזמנו, או שמלק חוץ לזמנו ומצה הדם חוץ למקומו
- [או שמלק ומצה הדם חוץ למקומו],
- חטאת העוף שמלקה שלא לשמה, ומצה דמה או הזה אותו חוץ לזמנה,
- או שמלקה חוץ לזמנה ומצה דמה שלא לשמה, או שמלקה ומצה דמה שלא לשמה
- זה הוא ש"לא קרב המתיר כמצוותו".
לאכול כזית בחוץ וכזית למחר, כזית למחר וכזית בחוץ
- כחצי זית בחוץ וכחצי זית למחר, כחצי זית למחר וכחצי זית בחוץ
- פסול, ואין בו כרת.
אמר רבי יהודה: זה הכלל: אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום - פיגול, וחייבין עליו כרת.
- ואם מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן - פסול, ואין בו כרת.
- וחכמים אומרים: זה וזה פסול, ואין בו כרת.
לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית - כשר, שאין אכילה והקטרה מצטרפין: