ביאור:משנה זבחים פרק ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת זבחים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

מסכת זבחים עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

גבולות הפיגול[עריכה]

זבח שנפסל מסיבות שאינן קשורות למחשבה (ראו לעיל, ב, א) - בדרך כלל ניתן לתקנו ולהכשירו. החטיבה (מאמצע משנה א) מונה את הפסילות השונות ואת דרכי התיקון להן.

חטיבה I: תיקון הזבח[עריכה]

בתחילת המשנה מופיע היתר גמור - שחיטה בזר, ע"י עבדים ונשים - והשלכותיו של ההיתר על דיני הפיגול. הניסוח של "הכשר בדיעבד" נכון רק לשחיטה ע"י טמא.

שחיטה ע"י גוי או ערל כנראה אינה כשרה כלל, והניסוח "כל הפסולים" מוגזם.

בסוף המשנה מופיע תיקון לקבלת דם ע"י טמא, הפוסלת את הקרבן (לעיל ב, א): אם עדיין ניתן לקבל דם נפש - יעשה זאת כהן כשר.

(א) כל הפסולין ששחטו - שחיטתן כשרה.

שהשחיטה כשרה בזרים, בנשים, ובעבדים, ובטמאים, אפילו בקדשי קדשים
ובלבד שלא יהו טמאים נוגעים בבשר.
לפיכך הם פוסלים במחשבה.
וכולן, שקבלו את הדם חוץ לזמנו וחוץ למקומו,
אם יש דם הנפש - יחזור הכשר ויקבל:


שורת דוגמאות לפסול זמני שניתן לתיקון. וראו תוספתא מנחות ה, ז, שהמשנה כר' אלעזר ור' שמעון, ולא כחכמים; וראו שם שאם חשב מחשבת פיגול בזמן שהדם ביד הפסול או בכלי חול וכו' - לא פיגל, כי באותו זמן היה הקרבן פסול.

לעצם הצורך בכהן כשר ובכלי קדש לקבלת הדם ולזריקתו ראו תוספתא א, ו.

(ב) קבל הכשר ונתן לפסול - יחזיר לכשר.

קבל בימינו ונתן לשמאלו - יחזיר לימינו.

קבל בכלי קודש ונתן בכלי חול - יחזיר לכלי קודש.

נשפך מן הכלי לאחר שקיבל אותו בדרך כשרה על הרצפה ואספו - כשר.

נתנו על גבי הכבש, שלא כנגד היסוד,

נתן את הניתנין למטה למעלה, ואת הניתנים למעלה למטה
את הניתנים בפנים בחוץ, ואת הניתנין בחוץ בפנים
אם יש דם הנפש - יחזור הכשר ויקבל:


חטיבה II: מחשבות חוץ לזמנו ולמקומו שאינן פוסלות[עריכה]

(ג) השוחט את הזבח לאכול דבר שאין דרכו לאכול, ולהקטיר דבר שאין דרכו להקטיר - כשר.

רבי אליעזר פוסל.

ראו בסוף פרק ב.

וראו תוספתא ב, ד, שגם ר' יהודה פסל כמו ר' אליעזר, שהיה רבו של אילעאי אביו.

לאכול דבר שדרכו לאכול ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר, פחות מכזית - כשר.
לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית - כשר
שאין אכילה והקטרה מצטרפין:


דוגמאות לדברים שאין דרכם ליאכל. "העור" אינו כולל את עור האליה, ראו לעיל ב, ב.

(ד) השוחט את הזבח לאכול כזית מן העור, מן הרוטב

מן הקיפה, מן האלל, מן העצמות, מן הגידים, מן הטלפים, מן הקרנים
חוץ לזמנו או חוץ למקומו - כשר
ואין חייבים עליהם משום פגול ונותר וטמא:


השליל, השליה והביצים שבגוף האם - אינם נחשבים חלק מהקרבן לעניין פיגול.

ראו לעיל ב, ב, שמחשבה "חוץ למקומו" אינה מפגלת כלל, ונראה שהמשנה הזו סוברת אחרת, ופוטרת רק אם חשב כך על השליל וכו'. והשוו ספרא קדושים פרק א.

(ה) השוחט את המוקדשין לאכול שליל או שליא בחוץ - לא פיגל.

המולק תורין בפנים לאכול ביציהם בחוץ - לא פיגל.

חלב המוקדשין וביצי תורין - אין חייבין עליהם משום פיגול ונותר וטמא:


חטיבה III: מחשבות אחרות שאינן פוסלות[עריכה]

(ו) שחטו על מנת להניח דמו או את אמוריו למחר ולא לזרוק את הדם מחר, או להוציאן לחוץ

רבי יהודה פוסל, וחכמים מכשירין.

אם עשה את כל הדברים הללו הקרבן פסול, אבל אם רק חשב עליהם - הקרבן כשר.

הרשימה הזאת דומה לרשימה דלעיל, ב, א, והיא סוגרת את המעגל בשני הפרקים.

הסיכום "שאין המחשבה פוסלת..." אינו מדויק: אם שחט לשם הבעל, למשל - ברור שהקרבן פסול!

המחשבות המתוארות כאן אינן קשורות לרשימה דלהלן ד, ו, שם יש רשימת מחשבות מחייבות, או לפחות שאסור לסתור אותן.

[שחטו] על מנת ליתנו על גבי הכבש שלא כנגד היסוד

ליתן את הניתנין למטה למעלה, ואת הניתנין למעלה למטה
את הניתנין בפנים בחוץ, ואת הניתנין בחוץ בפנים
שיאכלוהו טמאים, שיקריבוהו טמאים, שיאכלוהו ערלים, שיקריבוהו ערלים
לשבר עצמות הפסח ולאכול הימנו נא, לערב דמו בדם פסולין - כשר

שאין המחשבה פוסלת, אלא חוץ לזמנו וחוץ למקומו,

והפסח והחטאת - שלא לשמן: