משנה זבחים ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


זבחים פרק ג: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק שלישי ("כל הפסולין") · >>

פרקי מסכת זבחים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

כל הפסולין ששחטו -- שחיטתן כשרה. שהשחיטה כשרה בזרים, בנשים, ובעבדים, ובטמאים -- אפילו בקדשי קדשים; ובלבד שלא יהו טמאים נוגעים בבשר.  לפיכך הם פוסלים במחשבה.

וכולן שקיבלו את הדם חוץ לזמנו וחוץ למקומו -- אם יש דם הנפש -- יחזור הכשר ויקבל.

משנה ב[עריכה]

קיבל הכשר ונתן לפסול -- יחזיר לכשר.

קיבל בימינו ונתן לשמאלו -- יחזיר לימינו.

קיבל בכלי קדש ונתן בכלי חול -- יחזיר לכלי קדש.

נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו -- כשר.

נתנו על גבי הכבש, שלא כנגד היסוד, נתן את הניתנין למטה למעלה, ואת הניתנים למעלה למטה, את הניתנים בפנים בחוץ, ואת הניתנין בחוץ בפנים -- אם יש דם הנפש -- יחזור הכשר ויקבל.

משנה ג[עריכה]

השוחט את הזבח לאכול דבר שאין דרכו לאכול, ולהקטיר דבר שאין דרכו להקטיר -- כשר.

רבי אליעזר פוסל.

לאכול דבר שדרכו לאכול ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר, פחות מכזית, כשר.

לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית -- כשר, שאין אכילה והקטרה מצטרפין.

משנה ד[עריכה]

השוחט את הזבח לאכול כזית מן העור, מן הרוטב, מן הקיפה, מן האלל, מן העצמות, מן הגידים, מן הטלפים, מן הקרנים -- חוץ לזמנו או חוץ למקומו -- כשר. ואין חייבים עליהם משום פיגול ונותר וטמא.

משנה ה[עריכה]

השוחט את המוקדשין לאכול שליל או שליא בחוץ -- לא פיגל.

המולק תורין בפנים לאכול ביציהם בחוץ -- לא פיגל.

חֲלב המוקדשין וביצי תורין -- אין חייבין עליהם משום פיגול ונותר וטמא.

משנה ו[עריכה]

שחטו על מנת להניח דמו או את אימוריו למחר, או להוציאן לחוץ -- רבי יהודה פוסל, וחכמים מכשירין.

[שחטו] על מנת ליתנו על גבי הכבש, שלא כנגד היסוד, ליתן את הניתנין למטה למעלה, ואת הניתנין למעלה למטה, את הניתנין בפנים בחוץ, ואת הניתנין בחוץ בפנים, שיאכלוהו טמאים, שיקריבוהו טמאים, שיאכלוהו ערלים, שיקריבוהו ערלים, לשבר עצמות הפסח ולאכול הימנו נא, לערב דמו בדם פסולין -- כשר, שאין המחשבה פוסלת אלא חוץ לזמנו וחוץ למקומו, והפסח והחטאת שלא לשמן.

משנה מנוקדת[עריכה]

משנה זבחים ג ניקוד

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשרה שהשחיטה כשרה בזרים ובנשים ובעבדים ובטמאים ואפילו בקודשי קדשים ובלבד שלא יהיו הטמאים נוגעים בבשר לפיכך הן פוסלין במחשבה וכלן שקיבלו את הדם חוץ לזמנו וחוץ למקומו אם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל.

(ב) קיבל הכשר ונתן לפסול יחזיר לכשר קיבל בימינו ונתן לשמאלו יחזיר לימינו קיבל בכלי קודש ונתן לכלי חול יחזיר לכלי קודש נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו כשר נתנו על גבי הכבש שלא כנגד היסוד נתן את הניתנין למטן למעלן ואת הניתנין למעלן למטן את הניתנין בפנים בחוץ ואת הניתנין בחוץ בפנים אם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל.

(ג) השוחט את הזבח לאכל דבר שאין דרכו לאכל ולהקטיר דבר שאין דרכו להקטיר כשר רבי אליעזר פוסל לאכל דבר שדרכו לאכל ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר פחות מכזית כשר לאכל כחצי זית ולהקטיר כחצי זית כשר שאין אכילה והקטרה מצטרפין.

(ד) השוחט את הזבח לאכל כזית מן העור מן הרוטב מן הקופה מן האלל מן העצמות ומן הגידים ומן הקרניים ומן הטלפיים כשר ואין חייבין עליהם משום פגול ונותר וטמא.

(ה) השוחט את המוקדשין לאכל שליל או שליה בחוץ לא פיגל המולק תורין בפנים לאכל ביציהן בחוץ לא פיגל חלב מוקדשין וביצי תורין אין חייבין עליהן משום פגול ונותר וטמא.

(ו) שחטו על מנת להניח את דמו או את אימוריו למחר או להוציאן לחוץ רבי יהודה פוסל וחכמים מכשירין שחטו על מנת ליתנו על גבי הכבש שלא כנגד היסוד ליתן את הניתנין למטן למעלן ואת הניתנין למעלן למטן ואת הניתנין בפנים בחוץ ואת הניתנין בחוץ בפנים שיאכלוהו טמאים ושיקריבוהו טמאים שיאכלוהו ערלים ושיקריבוהו ערלים לשבר עצמות הפסח ולאכל ממנו נא ולערב דמו בדם פסולין כשר שאין המחשבה פוסלת אלא חוץ לזמנו וחוץ למקומו והפסח והחטאת שלא לשמן.

פירושים[עריכה]