ביאור:משנה זבחים פרק ט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
מסכת זבחים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד
קרבנות פסולים על המזבח[עריכה]
חטיבה I: המזבח מקדש[עריכה]
|
גם קרבן פסול, אם עלה על המזבח - יוקרב. וראו בתחילת המסכת, ובמשנה ב. וראו ספרא צו פרק א ב; ודרשה נוספת בספרא נדבה פרק ו. הפסח והחטאת שהוקרבו שלא לשמם פסולים, כאמור בתחילת המסכת, אבל גם הם נשרפים על המזבח - ראו תוספתא ט, א. שני חריגים לכלל זה:
ר' שמעון פוסק כר' יהושע. |
(א) המזבח מקדש את הראוי לו.
- רבי יהושע אומר: כל הראוי לאשים, אם עלה - לא ירד
- שנאמר (ויקרא ו ב), "הוא העלה על מוקדה"
- מה עולה, שהיא ראויה לאשים, אם עלתה - לא תרד
- אף כל דבר שהוא ראוי לאשים, אם עלה - לא ירד!
- רבן גמליאל אומר: כל הראוי למזבח, אם עלה - לא ירד
- שנאמר, "הוא העלה על מוקדה על המזבח".
- מה עולה, שהיא ראויה למזבח, אם עלתה - לא תרד
- אף כל דבר שהוא ראוי למזבח, אם עלה - לא ירד!
- אין בין דברי רבן גמליאל לדברי רבי יהושע אלא הדם והנסכים
- שרבן גמליאל אומר: לא ירדו, ורבי יהושע אומר: ירדו.
- רבי שמעון אומר: הזבח כשר והנסכים פסולים, הנסכים כשרין והזבח פסול
- אפילו זה וזה פסולין - הזבח לא ירד, והנסכים ירדו:
|
היוצא - מחוץ לעזרה, ראו בסוף הפרק הקודם. הנשחט חוץ לזמנו וכו' - ראו לעיל ב, ב. הכלל "כל שפסולו בקודש" - השוו לעיל ז, ה: אם נפסל בקודש - המזבח קולט אותו, ולכן אינו מטמא כנבלה. |
(ב) ואלו, אם עלו - לא ירדו:
- הלן, והטמא, והיוצא, והנשחט על מנת להקטיר או לאכול חוץ לזמנו וחוץ למקומו, ושקבלו פסולים וזרקו את דמו.
- רבי יהודה אומר: שנשחטה בלילה, ושנשפך דמה, ושיצא דמה חוץ לקלעים, אם עלתה - תרד.
- רבי שמעון אומר: לא תרד,
- שהיה רבי שמעון אומר: כל שפסולו בקדש - הקדש מקבלו.
- לא היה פסולו בקדש - אין הקדש מקבלו:
|
זבחים שנפסלו לפני שנכנסו לעזרה - אינם נקלטים ע"י המזבח. ראו תוספתא ט, ב, שם מוסיפים אותו ואת בנו לרשימת היורדים מהמזבח. וראו שם, שר' עקיבא הכשיר רק עופות בעלי מומים, ולא בעלי מומים אחרים. |
(ג) אלו לא היה פסולן בקדש:
- הרובע, והנרבע, והמוקצה, והנעבד
- והאתנן, והמחיר, והכלאים, והטריפה, והיוצא דופן, ובעלי מומין.
- רבי עקיבא מכשיר בבעלי מומין.
- רבי חנינא סגן הכהנים אומר: דוחה היה אבא את בעלי מומין מעל גבי המזבח:
|
הקרבנות הפסולים שנמנו במשנה ב, שירדו בטעות מהמזבח - לא יעלו אליו בחזרה, אלא ילכו לבית השריפה. אבל לגבי קרבנות כשרים ראו לקמן משנה ו. לגבי שחיטה בראש המזבח - ראו לעיל ו, א. |
(ד) כשם שאם עלו לא ירדו, כך אם ירדו - לא יעלו.
- וכולן שעלו חיים לראש המזבח - ירדו.
עולה שעלתה חיה לראש המזבח - תרד.
- שחטה בראש המזבח - יפשיט וינתח במקומה:
חטיבה II: המזבח אינו מקדש[עריכה]
|
מה שברשימה אינו "ראוי למזבח", ולכן אינו מקודש. המשנה ערוכה מול משנה ב. "מותר העומר" - ראו מנחות ו, א-ב. צמר, שיער, עצמות, גידים וכו' שנפרדו מהבשר, אפילו לאחר שזרקו את דם הקרבן - לא יעלו על המזבח, ואם עלו - יש להוריד אותן; וראו תוספתא מעילה א, ז. והשוו ספרי דברים עח. |
(ה) ואלו אם עלו - ירדו:
- בשר קדשי קדשים, ובשר קדשים קלים
- ומותר העמר, ושתי הלחם, ולחם הפנים, ושיירי המנחות, והקטורת.
- הצמר שבראשי כבשים, והשער שבזקן תיישים,
- והעצמות, והגידים, והקרנים, והטלפים, בזמן שהן מחוברין לבשר - יעלו
- שנאמר (ויקרא א ט): והקטיר הכהן את הכל המזבחה.
- פרשו - לא יעלו, שנאמר (דברים יב כז): ועשית עולותיך הבשר והדם:
|
תחילת המשנה עוסקת בצמר, שיער עצמות וגידים וכו' שנמנו במשנה ה, והיו מחוברים לבשר, אבל בזמן השריפה נפרדו ממנו ונפלו מהמזבח, וראו לעיל משנה ד. גם הגחלת אינה קרבן גמור, ולכן אם נפלה לא תעלה. הקטר חלבים ואיברים - מצוותם עד חצות, ראו ספרי במדבר קמג: "לא ירצה עד שיהיו כאישים", כלומר שישרפו לחלוטין. לעניין הזמן "עד חצות" ראו ברכות א, א, וכן ספרא צו פרק ב ה. והשוו מגילה ב, ו, שמצוותם כל הלילה. |
(ו) וכולם שפקעו נפלו מהמזבח בגלל חום האש מעל גבי המזבח - לא יחזיר.
- וכן גחלת שפקעה מעל גבי המזבח.
אברים שפקעו מעל גבי המזבח:
- קודם לחצות - יחזיר, ומועלין בהן אם לא החזיר; לאחר חצות - לא יחזיר, ואין מועלין בהן:
|
חזרה לתחילת הפרק. הרחבת ה"מזבח". הכלל "וכולם אין מקדשים אלא בקודש" מקביל לכלל דלעיל, משנה ב, "כל שפסולו בקודש הקודש מקבלו" וכו'. |
(ז) כשם שהמזבח מקדש את הראוי לו - כך הכבש מקדש.
כשם שהמזבח והכבש מקדשין את הראוי להן - כך הכלים מקדשים.
- כלי הלח מקדשין את הלח, ומדות היבש מקדשות את היבש.
- אין כלי הלח מקדשין את היבש, ולא מדות היבש מקדשות את הלח.
- כלי הקדש שניקבו:
- אם עושים הם מעין מלאכתן שהיו עושין והם שלמים - מקדשין, ואם לאו - אין מקדשים.
- וכולן כלי הקודש אין מקדשים - אלא בקדש בעזרה.