ביאור:משנה מסכת סוטה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

מסכת סוטה: ניאוף וסילוק השכינה[עריכה]

מבוא לסדר נשים

דף מפתח לביאור משנה

מבוא למסכת סוטה[עריכה]

הטקס המקראי של האשה הסוטה, המתואר בספר במדבר ה, יב-לא - נראה כמין "אורדיליה", דהיינו מסירת בירור הדין לידי שמים. לשם קיומו של טקס כזה עלינו להניח שאכן במקדש יש נוכחות מיוחדת של הקב"ה, ונוכחות זו היא הבוחנת את הסוטה. הנוכחות של הקב"ה במקדש אינה מתבטאת, כמובן, רק בטקס הסוטה, אלא היא משפיעה על המציאות כולה, על כל רבדיה. ההנחה הזאת אכן שגורה בתנ"ך, והיא עומדת גם מאחורי בריתות הנכרתות בין העם לאלוקיו, ומודגשת למשל ביציאה למלחמה (ראו דברים כ ד) ובעריפת העגלה (ראו דברים כא, וכן במדבר לה לד).

בימי חז"ל נראה שהוודאות בדבר נוכחות הקב"ה במקדש, המכונה "השראת שכינה", החלה להתערער. המסורות של חז"ל עוסקות הרבה בהקטנת הציפיות להשראת שכינה בימיהם, ובימי המקדש השני בכלל. במיוחד גברו הטענות על אי השראת שכינה במקדש השני לאחר שהוא נחרב (ראו למשל יומא לט ב). לפיכך גם טקס הסוטה עבר שינויים: הוא פסק מלהיות טקס בירור, ובמקום זאת הפך לטקס הענשה. יש להעיר שבסופו של דבר השינוי הזה לא הספיק, ובסוף המסכת מסופר על ביטולו המוחלט (ראו להלן ט, ט.)

נראה שאפילו לפני שבוטל הטקס הוא לא היה שכיח, ונועד בעיקר לאיים על נשים שלא שמעו בקול בעליהן, שאם ימשיכו כך ינהגו בהן כבסוטות. כך נשמעה המסורת היהודית לעצת ממוכן ממגילת אסתר, ראו אסתר א כב.

מעניין לציין, ששנים רבות אחרי החורבן, כאשר עמד אדם שטען לכוחות נבואיים ולהשראת שכינה עליו, הוא חידש גם את טקס השקיית הסוטה. וכך מסופר על ר' אהרון הבבלי איש המאה ה-9 ב"מגילת אחימעץ": וְשָׁם הֶרְאָה אוֹנִים / בְּהַפְסָקַת דִּינִים / כְּבִהְיוֹת הָאוּרִים / וִישִׁיבַת סַנְהֶדְרִין / וְתוֹרַת הַסּוֹטָה / שָׁם אִהֵל וְהִטָּה, / וְתַחַת עֲפַר קַרְקַע הַמִּשְׁכָּן / עֲפַר יְסוֹד הָאָרוֹן הֵכַן.

המסכת שלפנינו אינה עוסקת רק בטקס השקיית הסוטה, אלא גם בהקשר הרחב של עבירת הניאוף המיוחסת לה (ראו פרק ו). עבירה זו נתפסה כבר בדברי הנביאים כהפרת ברית, והומשלה על ידיהם להפרת הברית של העם עם הקב"ה. גם במשנה נמצאים כמה רמזים לתפיסה דומה, המקשרת את עבירת הניאוף לנצרות (ראו פרק א משנה ח.), או להנהגה על ידי חוטאים. אחד ההסברים ל"תופעה" של סילוק השכינה בימי בית המקדש השני, ובמיוחד בסופם, היה כעונש על ה"ניאוף" הדתי הזה.

בסוף המסכת מובאים טקסים ציבוריים, המתבצעים על ידי בני אדם - גם כשהם נוגעים להשראת השכינה, כגון טקס הברכות והקללות, היציאה למלחמה, ועריפת העגלה. כל הטקסים הללו נעשים על ידי בני אדם בלבד, ואין בהם ניסים גלויים. יאיר אלדן מוצא בהדגשה זו ובדרשות שבפרק ה סימני ביקורת על תפיסות משיחיות, הקשורות להתגלות האל, ועל דמותו של ר' עקיבא ומנהיגותו.

נושא נוסף, הנקשר במשנה לדין הסוטה הוא ההבחנה המגדרית בין הגברים, השולטים בחברה - לבין הנשים הנשלטות (ראו פרק ג). הגברים הם המשקים את הנשים, ולא ההפך. בהקשר זה מעניין לציין את הדרשה של ר' עקיבא, שטען כי "כשם שהמים בודקין אותה - כך המים בודקין אותו" (פרק ה, א.), כלומר: אמנם האשה היא המושפלת והיא השותה את המים, אבל גם הגבר ששכב עימה נענש ומת כתוצאה מהשתיה שלה.

מחצית המסכת שלפנינו (פרקים א-ד) עוסקת בטקס השקיית הסוטה. פרק ה הוא אוסף דרשות מבית מדרשו של ר' עקיבא, שיש הרואים בהן הישגים דרשניים ויש המפרשים אותן לגנאי - ופרק ו עוסק בעבירת הניאוף עצמה, ולא בדין הסוטה.

פרקים ז-ט מתארים שורת טקסים, הנגזרים גם הם מהאמונה בהשראת השכינה על העם: בפרק ז הדגש הוא על הברית בין הקב"ה לעם עם כניסתם לארץ, פרק ח מתאר יציאה למלחמה, ופרק ט - את עריפת העגלה. בפרק ט מתואר גם סילוק השכינה, ובעקבותיו מתבטלים אחדים מהטקסים הללו, וביניהם טקס השקיית הסוטה, וידוי המעשרות ועריפת העגלה.

כאמור, פרקים א-ד מתארים את השקיית הסוטה לפי תפיסתם של חז"ל. השינויים ביחס לטקס המקראי הם בולטים, ומתבטאים בהבדלים הבאים:

  • הטקס מתקיים רק לאחר מעמד רשמי של אזהרה המכונה "קינוי", והמגובה בעדים.
  • גם לאחר טקס הקינוי, על הבעל להוכיח שאכן אשתו נסתרה עם האדם שהזהיר אותה מפניו, אבל אין לו עדות על מה שעשו האשה והגבר כאשר נסתרו.
  • הטקס כולל פעולות שתכליתן להשפיל את האשה כחלק מהעונש על מעשיה.
  • האשה יכולה לסרב לשתות את המים, גם אם אינה מודה שבגדה בבעלה.
  • ניכר מאמץ של חז"ל להביא למצב שבו לא יהיה מקום להשקיית האשה. הרתיעה שלהם היא בעיקר ממחיית שם ה' במהלך הטקס (כאמור, יתכן שיש גם רתיעה מסיבה נוספת, שאינה מפורשת - החשש להעמיד למבחן את המוסדות של המקדש, שכבר לא היתה בו שכינה.)
  • מתוארת העובדה שהמים אינם ממיתים גם אשה שנאפה, ומובאים כמה הסברים לתופעה זו.

פרק א מוקדש לעיקרון של הענשת הסוטה. פרק ב מוקדש לעבודות הנעשות במקדש על ידי הכהן, כהכנה לטקס. פרק ג מוקדש לתיאור השקיית הסוטה ולתוצאותיה, וכן לשאלת המגדר המתעוררת בעקבות הטקס הזה. פרק ד מתאר את הדרכים שבהן מצמצמים חז"ל את תחולת הטקס.

פרק ה מוקדש לדרשות של ר' עקיבא, המתאר את טומאת הסוטה במסגרת תפיסת עולמו הכללית. פרק ו עוסק בדינה של מנאפת שלא נהרגה, כי אשמתה לא הוכחה באופן ודאי - אבל אינה שותה את מי הסוטה.

פרק ז פותח ברשימת טקסים הנאמרים בכל לשון - ביניהם גם טקס השקיית הסוטה - וברשימת טקסים אחרים הנאמרים רק בלשון הקודש. לרשימה השניה מוקדשים הפרקים ז-ט, וביניהם מוקדש פרק ז לטקסי המקדש, פרק ח מוקדש לדיני מלחמת הרשות, ומחצית פרק ט מוקדשת לדיני העגלה הערופה, הדומים לדיני הסוטה, אך אינם כרוכים בהתגלות ובניסים מוחשיים.

מחציתו השניה של פרק ט מוקדשת לתיאור סילוק השכינה מהמקדש, ולתוצאות הסתלקות זו. הפרק מסתיים, בנוסחתו שבידינו, בדברי ר' פנחס בן יאיר על החזרת השכינה - אך המדובר ברמת היחיד, ולא עוד ברמה לאומית. בכך מושלם המהלך הגלותי של חיסול המוקד הדתי-לאומי שנבע מהחורבן, והעברת האחריות לכתפי היחיד.

פירוט הפרקים[עריכה]

פרק א: "המקנא" - סוטה: חטא וענשו

  1. הסוטה והדרך
  2. סוטה במקדש
  3. מידה ומדידה

פרק ב: "היה מביא" - הכנת המים וההשבעה

  1. עבודת המקדש
  2. המגילה
  3. ההשבעה

פרק ג: "היה נוטל" - השקיית הסוטה ותוצאותיה

  1. סדר השקיית הסוטה
  2. השקיית הסוטה: תורת האשה
  3. שריפת המנחה
  4. הבדלי הלכה מגדריים

פרק ד: "ארוסה ושומרת יבם" - נשים שאינן שותות ואינן נוטלות כתובה

  1. אשה שאינה נשואה, או נישאה באיסור
  2. אשה שאינה שותה - בגלל מי?
  3. נשים אסורות מדברי חכמים
  4. נשים ששותות
  5. קנאה בשם החברה

פרק ה: "כשם שהמים בודקין אותה" - דרשות ר' עקיבא

  1. ענייני טומאה
  2. לוויים ושיריהם
  3. איוב ור' עקיבא

פרק ו: "מי שקינא לאשתו" - דיני המנאפת שאינה שותה

פרק ז: "אלו נאמרין בכל לשון" - טקסים וטקסטים

  1. שפת הטקסט
  2. טקסי יחיד
  3. טקסי ברכות וקללות
  4. טקסי קריאת התורה במקדש

פרק ח: "משוח מלחמה" - תורת המלחמה

  1. דברי משוח המלחמה
  2. השוטרים ושחרור מהמלחמה
  3. מלחמת חובה ומצווה

פרק ט: "עגלה ערופה" - חברה ללא גילויי שכינה

  1. זקני הסנהדרין
  2. טקס המדידה
  3. עריפת העגלה והכפרה
  4. לא נודע מי הכהו
  5. סילוק השכינה וביטול טקסים
  6. תודעת החורבן וביטול השמחה
  7. גדולתם של חכמים שמתו
  8. ר' פנחס בן יאיר: מחורבן לגאולה