קטגוריה:במדבר לה לד
ולא תטמא את הארץ אשר אתם ישבים בה אשר אני שכן בתוכה כי אני יהוה שכן בתוך בני ישראל.
וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ כִּי אֲנִי יְהֹוָה שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
וְלֹ֧א תְטַמֵּ֣א אֶת־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתֶּם֙ יֹשְׁבִ֣ים בָּ֔הּ אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י שֹׁכֵ֣ן בְּתוֹכָ֑הּ כִּ֚י אֲנִ֣י יְהֹוָ֔ה שֹׁכֵ֕ן בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וְלֹ֧א וְ - ו' החיבור
לֹ֧א - מילית, שלילה
צורת יסוד: c/3808
מורפ': HC/Tn תְטַמֵּ֣א תְטַמֵּ֣א - פועל, פיעל, עתיד, גוף שני, זכר, יחיד
צורת יסוד: 2930 a
מורפ': HVpi2ms אֶת אֶת - מילית, מושא ישיר (את)
צורת יסוד: 853
מורפ': HTo־הָאָ֗רֶץ הָ - מילית, ה' הידיעה
אָ֗רֶץ - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: d/776
מורפ': HTd/Ncbsa אֲשֶׁ֤ר אֲשֶׁ֤ר - מילית, זיקה (ש/אשר)
צורת יסוד: 834 a
מורפ': HTr אַתֶּם֙ אַתֶּם֙ - כינוי גוף, אישי, גוף שני, זכר, רבים
צורת יסוד: 859 d
מורפ': HPp2mp יֹשְׁבִ֣ים יֹשְׁבִ֣ים - פועל, קל, בינוני פעיל (הווה), זכר, רבים, נפרד
צורת יסוד: 3427
מורפ': HVqrmpa בָּ֔הּ בָּ֔ - מילת יחס
הּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, נקבה, יחיד
צורת יסוד: b
מורפ': HR/Sp3fs אֲשֶׁ֥ר אֲשֶׁ֥ר - מילית, זיקה (ש/אשר)
צורת יסוד: 834 a
מורפ': HTr אֲנִ֖י אֲנִ֖י - כינוי גוף, אישי, גוף ראשון, משותף, יחיד
צורת יסוד: 589
מורפ': HPp1cs שֹׁכֵ֣ן שֹׁכֵ֣ן - פועל, קל, בינוני פעיל (הווה), זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 7931
מורפ': HVqrmsa בְּתוֹכָ֑הּ בְּ - מילת יחס
תוֹכָ֑ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
הּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, נקבה, יחיד
צורת יסוד: b/8432
מורפ': HR/Ncmsc/Sp3fs כִּ֚י כִּ֚י - ו' החיבור
צורת יסוד: 3588 a
מורפ': HC אֲנִ֣י אֲנִ֣י - כינוי גוף, אישי, גוף ראשון, משותף, יחיד
צורת יסוד: 589
מורפ': HPp1cs יְהוָ֔ה יְהוָ֔ה - שם עצם, פרטי
צורת יסוד: 3068
מורפ': HNp שֹׁכֵ֕ן שֹׁכֵ֕ן - פועל, קל, בינוני פעיל (הווה), זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 7931
מורפ': HVqrmsa בְּת֖וֹךְ בְּ - מילת יחס
ת֖וֹךְ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
צורת יסוד: b/8432
מורפ': HR/Ncmsc בְּנֵ֥י בְּנֵ֥י - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
צורת יסוד: 1121 a
מורפ': HNcmpc יִשְׂרָאֵֽל יִשְׂרָאֵֽל - שם עצם, פרטי
צורת יסוד: 3478
מורפ': HNp׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
וְלֹ֧א דרגא (משרת, דרגא 5) תְטַמֵּ֣א מונח (משרת, דרגא 5) אֶת־הָאָ֗רֶץ רביעי (משנה, דרגא 3)
אֲשֶׁ֤ר מהפך (משרת, דרגא 5) אַתֶּם֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
יֹשְׁבִ֣ים מונח (משרת, דרגא 5) בָּ֔הּ זקף קטן (מלך, דרגא 2)
אֲשֶׁ֥ר מרכא (משרת, דרגא 5) אֲנִ֖י טפחא (מלך, דרגא 2)
שֹׁכֵ֣ן מונח (משרת, דרגא 5) בְּתוֹכָ֑הּ אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
כִּ֚י יתיב (משנה, דרגא 3)
אֲנִ֣י מונח (משרת, דרגא 5) יְהוָ֔ה זקף קטן (מלך, דרגא 2)
שֹׁכֵ֕ן זקף גדול (מלך, דרגא 2)
בְּת֖וֹךְ טפחא (מלך, דרגא 2)
בְּנֵ֥י מרכא (משרת, דרגא 5) יִשְׂרָאֵֽל סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ, אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ, כִּי אֲנִי יְהוָה שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. {פ}
פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְלָא תְסָאֲבוּן יָת אַרְעָא דְּאַתּוּן יָתְבִין בַּהּ דִּשְׁכִינְתִי שָׁרְיָא בְּגַוַּהּ אֲרֵי אֲנָא יְיָ שְׁכִינְתִי שָׁרְיָא בְּגוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְלָא תְסַאֲבוּן יַת אַרְעָא דְאַתּוּן בָּהּ אֲרוּם דִשְׁכִינְתִּי שַׁרְיָא בְּגַוָהּ אֲרוּם אֲנָא הוּא יְיָ דִשְׁכִינְתִּי שַׁרְיָא בְּגוֹ בְּנֵי יִשְרָאֵל: |
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
מעשה בשני כהנים שהיו שוין ורצין ועולין בכבש וקדם אחד מהם לחבירו ברחוק ארבע אמות, נטל סכין ותקע לו בלבו. בא ר' צדוק ועמד על מעלות האולם ואמר: שמעוני אחינו בית ישראל, הרי הוא אומר דברים כא כי ימצא חלל באדמה... בואו ונמדוד על מי ראוי להביא את העגלה: על ההיכל או על העזרה? געו כל ישראל בבכייה.
ואחר כך בא אביו של תינוק, אמר להם: אחינו, הריני כפרתכם! עדיין בני מפרפר ולא נטמאת הסכין! ללמדך שטומאת סכינים חביבה להם יותר משפיכות דמים.
וכן הוא אומר מלכים ב כא וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד כי מלא את ירושלם פה לפה, מכאן אמרו: בעון שפיכות דמים שכינה מסתלקת ומקדש מטמא:
אשר אני שוכן בתוכה - חביבים ישראל, שאף על פי שהם טמאים שכינה ביניהם; שנאמר כי אני שוכן בתוכה, ואומר ולא יטמאו עוד את מחניהם, ולא תטמא הארץ.
רבי נתן אומר: חביבים ישראל שבכל מקום שגלו שכינה עמהם: גלו למצרים שכינה עמהם, שנאמר שמואל א ב הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה; גלו לבבל שכינה עמהם, שנאמר ישעיה מג למענכם שולחתי בבלה; גלו לעילם שכינה עמהם, שנאמר ירמיה מט ושמתי כסאי בעילם והאבדתי משם מלך ושרים; גלו לאדום שכינה עמהם, שנאמר ישעיה סג מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה.
וכשהם חוזרים שכינה עמהם, שנאמר דברים ל ושב ה' את שבותך ורחמך. והשיב לא נאמר, אלא ושב ה' אלהיך. ואומר שיר השירים ד אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי מראש אמנה מראש שניר וחרמון ממעונות אריות ומהררי נמרים.
ר' אומר: משל למה הדבר דומה? למלך שאמר לעבדיו, אם תבקשוני הריני אצל בני. כל זמן שאתה מבקשני הריני אצל בני. וכן הוא אומר ויקרא טז השוכן אתם בתוך טומאותם. ואומר ויקרא טו בטמאם את משכני אשר בתוכם. ואומר ולא יטמאו את מחניהם אשר אני שוכן בתוכם, ואומר במדבר לה ולא תטמאו את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוכה, כי אני ה' שוכן בתוך בני ישראל:
סליק להו ספר במדבר סיני ברוך הגבר אשר יבטח באדני:רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
כִּי אֲנִי ה' שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – אַף בִּזְמַן שֶׁהֵם טְמֵאִים, שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶם (ספרי קסא; יומא נ"ז ע"א).
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
מנשה, ומקדש שני ג"כ, ובכ"ז אומר כי אני ה' שוכן בתוך בני ישראל שאף שתסתלק שכינה מן הארץ לא תסתלק מן בני ישראל שה' ישכון ביניהם תמיד, וע"ז מביא מ"ש השוכן אתם בתוך טומאותם, וע"ז אמר ר' נתן שחביבים ישראל יותר מן הארץ כי מן הארץ תסתלק השכינה לפעמים לא כן מב"י, ומוסיף עוד שלא לבד שלא תסתלק השכינה מישראל בעודם בארץ שאף כשגלו אעפ"י שהיו בארץ העמים שבלתי ראוי להשראת השכינה בכ"ז היתה שכינה עמהם ועתיד לחזור עמהם מן הגליות, עד שיאמר לעבדיו משרתיו עושי רצונו שאם יבקשוהו ידעו שהוא אצל בניו להשגיח עליהם בהשגחתו המיוחדת ועז"א כי ה' שוכן בתוך בני ישראל
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • בייס-הספר • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "במדבר לה לד"
קטגוריה זו מכילה את 9 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 9 דפים.