ביאור:משנה סוטה פרק ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת סוטה: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת סוטה עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט

דרשות ר' עקיבא[עריכה]

חטיבה I: ענייני טומאה[עריכה]

המשנה מתקשה בכך שהסוטה נענשת והבועל, שעשה עבירה גם הוא, אינו נענש לכאורה.

ועוד: לכאורה, אם ימות בעלה או יגרשנה תהיה מותרת להינשא לבועל שעמו בגדה.

פירוש בן ימינו: המים בודקים את בעלה, אם הוא לא בגד באשתו.

וראו דרשות על האיסור של האשה לבועלה בתוספתא ד, ה.

(א) כשם שהמים בודקין אותה - כך המים בודקין אותו, כנראה את הבועל, ואולי את הבעל.

שנאמר (במדבר ה, כה-כז) "ובאו... ובאו".

כשם שאסורה לבעל מהרגע שנסתרה - כך אסורה לבועל אם גירש אותה או התאלמנה

שנאמר (שם) "נטמאה... ונטמאה", דברי רבי עקיבא.
אמר רבי יהושע: כך היה דורש זכריה בן הקצב.

רבי אומר: שני פעמים האמורים בפרשה "אם נטמאה... נטמאה" - אחד לבעל ואחד לבועל:


(ב) בו ביום דרש רבי עקיבא:

ראו טהרות ב, ג, שאכן הככר השני אינו מטמא את השלישי אלא אם מדובר בתרומה, כפי שרצה ריב"ז לפסוק. (אמנם ריב"ז לא העז לטהר את השלישי, למרות שהיה לכך מקום, לדעתו.) וראו ספרא שמיני פרשה ז.

יתכן לראות בלשון "מי יגלה" וכו' ביטוי של זעזוע מדרשת ר' עקיבא ושל גינוי שלה: במקום להשלים את המהלך של ריב"ז ולהתיר את השלישי לטומאה, ר' עקיבא מנסה להחמיר ולאסרו.

דרשת ר' עקיבא קוראת את המלה "יִטְמָא" שבפסוק כאילו היה כתוב "יְטַמֱּ‏‏‏‏א".

כשם שהשני לטומאה מטמא את השלישי, כך הבעילה מטמאת את האשה ואוסרת אותה לבעלה ולבועלה.

(ויקרא יא לג) "וכל כלי חרש אשר יפל מהם אל תוכו, כל אשר בתוכו יִטְמָא"
אינו אומר "טמא", אלא "יטמא", לטמא אחרים
למד על ככר שני לטומאה, שנטמא מהכלי ולא מהשרץ - שמטמא את השלישי.
אמר רבי יהושע: מי יגלה עפר מעיניך, רבן יוחנן בן זכאי
שהיית אומר "עתיד דור אחר לטהר ככר שלישי,
שאין לו מקרא מן התורה שהוא טמא",
והלא עקיבא תלמידך מביא לו מקרא מן התורה שהוא טמא,
שנאמר "כל אשר בתוכו יִטְמָא"!


חטיבה II: לוויים ושיריהם[עריכה]

יתכן לראות גם בדברי ר' אליעזר ביקורת כנגד ר' עקיבא, שצמצם את תחום ערי הלוויים לאלף אמה בלבד.

(ג) בו ביום דרש רבי עקיבא:

(במדבר לה ה) "ומדתם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה וגו'"

ומקרא אחר אומר (במדבר לה ד) "מקיר העיר וחוצה - אלף אמה סביב".
אי אפשר לומר "אלף אמה", שכבר נאמר "אלפים אמה"
ואי אפשר לומר "אלפים אמה", שכבר נאמר "אלף אמה"
הא כיצד? - אלף אמה מגרש, ואלפים אמה תחום שבת!
רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר:
אלף אמה מגרש, ואלפים אמה שדות וכרמים!


לדעת ר' נחמיה, שירת הים נאמרה מתוך השראת שכינה על כל ישראל, ולא רק על משה. אבל ר' עקיבא מצמצם את מקומם ומותיר להם רק את המענה אחרי המנהיג משה.

וראו תוספתא ו, ב, שם מפתחים את הגישה של ר' נחמיה, ובשיא טוענים שאפילו עוברים אמרו שירה ברוח הקודש.

(ד) בו ביום דרש רבי עקיבא:

(שמות טו א) "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה', ויאמרו לאמר"

שאין תלמוד לומר "לאמר" המילה "לאמור" מיותרת"
ומה תלמוד לומר "לאמר"?
מלמד שהיו ישראל עונין אחריו של משה על כל דבר ודבר, כקורין את ההלל!
לכך נאמר "לאמר".
רבי נחמיה אומר: כקורין את שמע משה אמר את תחילת הפסוק, והעם השלימו מעצמם, ולא כקורין את ההלל:


חטיבה III: איוב ור' עקיבא[עריכה]

בספרי איוב שלפנינו כתוב בפרק יג "הן יקטלני לא אייחל", אבל קרי "לו". גם לפי הקרי ניתן לפסק בסימן תמיהה בסוף, ואז מתקבל המובן "אני מצפה".

לפי פרק כז מסיק ר' יהושע שאיוב היה מוכן למות ולא לבגוד באלוהיו. נכונות כזו מתפרשת כעבודת ה' מאהבה, וראו ברכות ט, ה, בדברי ר' עקיבא על "ואהבת את ה'". לשם כך הוא מתעלם מתחילת הפסוק: "חלילה לי אם אצדיק אתכם...". לפי הפשט, התום של איוב הוא טענתו שאינו חוטא, ולא אהבת האל למרות היסורים. הוא מגנה את מי שנמנע משאלות ומכנה אותו "חנף".

וראו שלל דרשות נוספות שמלמדות שאיוב היה עובד מאהבה בתוספתא ו, א. ביניהן שימו לב לדרשה של רבי, שלומד זאת מהביטוי "ירא אלהים"!

יתכן שהדרשה הזו נוספה לדרשות ר' עקיבא כדי להציג התיחסות לגישתו לעבודת ה'. לדעת י. אלדן המשנה מעבירה ביקורת על גישתו המשיחית של ר' עקיבא, הן מבחינה תיאולוגית, הן מבחינת תפיסת המנהיגות - הן מבחינה הלכתית.

(ה) בו ביום דרש רבי יהושע בן הורקנוס:

לא עבד איוב את הקדוש ברוך הוא אלא מאהבה,
שנאמר (איוב יג טו) "הן יקטלני - לו אייחל".
ועדין הדבר שקול: לו אני מצפה, או איני מצפה?
תלמוד לומר (איוב כז ה) "עד אגוע לא אסיר תומתי ממני!"
מלמד שמאהבה עשה!

אמר רבי יהושע: מי יגלה עפר מעיניך, רבן יוחנן בן זכאי

שהיית דורש כל ימיך, שלא עבד איוב את המקום אלא מיראה
שנאמר (איוב א ח) "איש תם וישר, ירא אלהים וסר מרע".
והלא יהושע תלמיד תלמידך תלמידו של ר' עקיבא למד שמאהבה עשה!