משנה סוטה ו

סוטה פרק ו', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

<< · משנה · סדר נשים · מסכת סוטה · פרק שישי ("מי שקינא") · >>

פרקי מסכת סוטה: א ב ג ד ה ו ז ח ט

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן

משנה א

מי שקינא לאשתו ונסתרה, אפילו שמע מעוף הפורח, יוציא ויתן כתובה, דברי רבי אליעזר.

רבי יהושע אומר, עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה.

משנה ב

אמר עד אחד: אני ראיתיה שנטמאת, לא היתה שותה.

ולא עוד אלא אפילו עבד, אפילו שפחה, הרי אלו נאמנין אף לפוסלה מכתובתה.

חמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה, הרי אלו נאמנות, ולא לפוסלה מכתובתה, אלא שלא תשתה.

משנה ג

שהיה בדין, ומה אם עדות ראשונה שאין אוסרתה איסור עולם, אינה מתקיימת בפחות משנים; עדות אחרונה שאוסרתה איסור עולם, אינו דין שלא תתקיים בפחות משנים?

תלמוד לומר: "ועד אין בה", כל עדות שיש בה.

קל וחומר לעדות הראשונה מעתה, ומה אם עדות אחרונה שאוסרתה איסור עולם, הרי היא מתקיימת בעד אחד; עדות הראשונה שאין אוסרתה איסור עולם, אינו דין שתתקיים בעד אחד?

תלמוד לומר (דברים כד) "כי מצא בה ערות דבר", ולהלן הוא אומר (דברים יט), "על פי שנים עדים יקום דבר".

מה להלן על פי שנים עדים, אף כאן על פי שנים עדים.

משנה ד

עד אומר נטמאת ועד אומר לא נטמאת, אשה אומרת נטמאת ואשה אומרת לא נטמאת, היתה שותה.

אחד אומר נטמאת ושנים אומרים לא נטמאת, היתה שותה.

שנים אומרים נטמאת ואחד אומר לא נטמאת, לא היתה שותה.

משנה מנוקדת

(א)

מִי שֶׁקִּנֵּא לְאִשְׁתּוֹ וְנִסְתְּרָה,

אֲפִלּוּ שָׁמַע מֵעוֹף הַפּוֹרֵחַ,

יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה,

דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:

עַד שֶׁיִּשְׂאוּ וְיִתְּנוּ בָהּ מוֹזְרוֹת בַּלְּבָנָה:

(ב)

אָמַר עֵד אֶחָד: אֲנִי רְאִיתִיהָ שֶׁנִּטְמֵאת,

לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה.

וְלֹא עוֹד אֶלָּא אֲפִלּוּ עֶבֶד, אֲפִלּוּ שִׁפְחָה,

הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין,

אַף לְפָסְלָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ.

חֲמוֹתָהּ וּבַת חֲמוֹתָהּ וְצָרָתָהּ וִיבִמְתָּהּ וּבַת בַּעְלָהּ,

הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנוֹת;

וְלֹא לְפָסְלָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ,

אֶלָּא שֶׁלֹּא תִּשְׁתֶּה:

(ג)

שֶׁהָיָה בַּדִּין:

וּמָה אִם עֵדוּת רִאשׁוֹנָה, שֶׁאֵין אוֹסַרְתָּהּ אִסּוּר עוֹלָם,

אֵינָהּ מִתְקַיֶּמֶת בְּפָחוֹת מִשְּׁנַיִם;

עֵדוּת אַחֲרוֹנָה, שֶׁאוֹסַרְתָּהּ אִסּוּר עוֹלָם,

אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא תִּתְקַיֵּם בְּפָחוֹת מִשְּׁנַיִם?

תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְעֵד אֵין בָּהּ",

כָּל עֵדוּת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ.

קַל וָחֹמֶר לָעֵדוּת הָרִאשׁוֹנָה מֵעַתָּה!

וּמָה אִם עֵדוּת אַחֲרוֹנָה, שֶׁאוֹסַרְתָּהּ אִסּוּר עוֹלָם,

הֲרֵי הִיא מִתְקַיֶּמֶת בְּעֵד אֶחָד;

עֵדוּת הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁאֵין אוֹסַרְתָּהּ אִסּוּר עוֹלָם,

אֵינוֹ דִין שֶׁתִּתְקַיֵּם בְּעֵד אֶחָד?

תַּלְמוּד לוֹמַר: "כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר" (דברים כד, א),

וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: "עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים יָקוּם דָּבָר" (דברים יט, טו);

מַה לְּהַלָּן עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים,

אַף כָּאן, עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים:

(ד)

עֵד אוֹמֵר: נִטְמֵאת, וְעֵד אוֹמֵר: לֹא נִטְמֵאת,

אִשָּׁה אוֹמֶרֶת: נִטְמֵאת, וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת: לֹא נִטְמֵאת,

הָיְתָה שׁוֹתָה.

אֶחָד אוֹמֵר: נִטְמֵאת, וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים: לֹא נִטְמֵאת,

הָיְתָה שׁוֹתָה.

שְׁנַיִם אוֹמְרִים: נִטְמֵאת, וְאֶחָד אוֹמֵר: לֹא נִטְמֵאת,

לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה:

נוסח הרמב"ם

(א) מי שקינא לה, ונסתרה -

אפילו שמע מהעוף הפורח,

יוציא ויתן כתובה - דברי רבי אליעזר.

רבי יהושע אומר:

משישאו ויתנו בה - מזורות בלבנה.

(ב) אמר עד אחד: אני ראיתיה שנטמאת,

לא היתה שותה.

ולא עוד,

אלא אפילו עבד - אפילו שפחה,

הרי אלו נאמנין לפוסלה - מכתובתה.

חמותה, ובת חמותה,

וצרתה, ויבמתה, ובת בעלה -

הרי אלו נאמנות,

לא לפוסלה מכתובתה - אלא שלא תשתה.

(ג) שהיה בדין,

ומה אם עדות הראשונה - שאין אוסרתה איסור עולם,

אינה מתקיימת - בפחות משנים,

עדות האחרונה - שהיא אוסרתה איסור עולם,

אינו דין - שלא תתקיים בפחות משנים?

תלמוד לומר "ועד אין בה" (במדבר ה יג) - כל שיש בה.

קל וחומר לעדות הראשונה מעתה -

ומה אם עדות האחרונה - שהיא אוסרתה איסור עולם,

הרי היא מתקיימת - בעד אחד,

עדות הראשונה - שאינה אוסרתה איסור עולם,

אינו דין - שתתקיים בעד אחד?

תלמוד לומר "כי מצא בה ערוות דבר, וכתב לה" (דברים כד א),

ולהלן הוא אומר: "על פי שנים עדים, או על פי שלשה עדים, יקום דבר" (ראה דברים יט טו),

מה דבר האמור להלן - על פי שנים עדים,

אף דבר האמור כאן - על פי שנים עדים.

(ד) עד אחד אומר נטמאת - ועד אחד אומר לא נטמאת,

אשה אומרת נטמאת - ואשה אומרת לא נטמאת,

היתה שותה.

עד אומר נטמאת - ושנים אומרין לא נטמאת,

היתה שותה.

שנים אומרין נטמאת - ועד אחד אומר להן לא נטמאת,

לא היתה שותה.

פירושים

משנה סוטה, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב