משנה סוטה ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


סוטה פרק ט: משנה תוספתא ירושלמי בבלי



<< · משנה · סדר נשים · מסכת סוטה · פרק תשיעי ("עגלה ערופה") · >>

פרקי מסכת סוטה: א ב ג ד ה ו ז ח ט

משנה א · משנה ב · משנה ג ·משנה ד ·משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·משנה יא ·משנה יב ·משנה יג ·משנה יד ·משנה טו ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים

פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

עגלה ערופה, בלשון הקדש, שנאמר (דברים כא) כי ימצא חלל באדמה.

ויצאו זקניך ושפטיך, שלשה מבית דין הגדול שבירושלים היו יוצאין.

רבי יהודה אומר חמשה, שנאמר זקניך, שנים, ושפטיך, שנים, ואין בית דין שקול, מוסיפין עליהן עוד אחד.

משנה ב[עריכה]

נמצא טמון בגל, או תלוי באילן, או צף על פני המים, לא היו עורפין, שנאמר (שם) באדמה, ולא טמון בגל.

נופל, ולא תלוי באילן.

בשדה, ולא צף על פני המים.

נמצא סמוך לספר, או לעיר שרבה נכרים, או לעיר שאין בה בית דין, לא היו עורפין.

אין מודדין אלא מעיר שיש בה בית דין.

נמצא מכון בין שתי עירות, שתיהן מביאות שתי עגלות, דברי רבי אליעזר.

ואין ירושלים מביאה עגלה ערופה.

משנה ג[עריכה]

נמצא ראשו במקום אחד [וגופו במקום אחר], מוליכין הראש אצל הגוף, דברי רבי אליעזר.

רבי עקיבא אומר, הגוף אצל הראש.

משנה ד[עריכה]

מאין היו מודדין, רבי אליעזר אומר, מטבורו.

רבי עקיבא אומר, מחטמו.

רבי אליעזר בן יעקב אומר, ממקום שנעשה חלל, מצוארו.

משנה ה[עריכה]

נפטרו זקני ירושלים והלכו להן.

זקני אותה העיר מביאין עגלת בקר אשר לא עבד בה אשר לא משכה בעל (שם), ואין המום פוסל בה, ומורידין אותה לנחל איתן.

ואיתן כמשמעו, קשה.

אף על פי שאינו איתן, כשר.

ועורפין אותה בקופיץ מאחוריה.

ומקומה אסור מלזרוע ומלעבוד, ומתר לסרוק שם פשתן ולנקר שם אבנים.

משנה ו[עריכה]

זקני אותה העיר רוחצין את ידיהן במים במקום עריפה של עגלה, ואומרים, (שם) ידינו לא שפכה את הדם הזה ועינינו לא ראו.

וכי על דעתנו עלתה, שזקני בית דין שופכי דמים הן, אלא שלא בא לידינו ופטרנוהו (בלא מזון), ולא ראינוהו והנחנוהו (בלא לויה).

והכהנים אומרים (שם) כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל.

לא היו צריכים לומר (שם) ונכפר להם הדם, אלא רוח הקדש מבשרתן, אימתי שתעשו ככה, הדם מתכפר להם.

משנה ז[עריכה]

נמצא ההורג עד שלא נערפה העגלה, תצא ותרעה בעדר.

משנערפה העגלה, תקבר במקומה, שעל ספק באת מתחלתה, כפרה ספקה והלכה לה.

נערפה העגלה ואחר כך נמצא ההורג, הרי זה יהרג.

משנה ח[עריכה]

עד אחד אומר ראיתי את ההורג, ועד אחד אומר לא ראית, אשה אומרת ראיתי ואשה אומרת לא ראית, היו עורפין.

עד אחד אומר ראיתי, ושנים אומרים לא ראית, היו עורפין.

שנים אומרים ראינו ואחד אומר להם לא ראיתם, לא היו עורפין.

משנה ט[עריכה]

משרבו הרצחנים, בטלה עגלה ערופה, משבא אלעזר בן דינאי, ותחינה בן פרישה, (בן פרישה) היה נקרא, חזרו לקרותו בן הרצחן.

משרבו המנאפים, פסקו המים המרים, ורבן יוחנן בן זכאי הפסיקן, שנאמר (הושע ד) לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה כי הם וגו'.

משמת יוסי בן יועזר איש צרדה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים, בטלו האשכולות, שנאמר (מיכה ז) אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי.

משנה י[עריכה]

יוחנן כהן גדול העביר הודית המעשר.

אף הוא בטל את המעוררין, ואת הנוקפין.

עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים.

ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמאי.

משנה יא[עריכה]

משבטלה סנהדרין, בטלה השיר מבית המשתאות, שנאמר (ישעיה כד) בשיר לא ישתו יין וגו'.

משנה יב[עריכה]

משמתו נביאים הראשונים, בטלו אורים ותמים.

משחרב בית המקדש, בטל השמיר ונפת צופים, ופסקו אנשי אמנה, שנאמר (תהלים יב) הושיעה ה' כי גמר חסיד וגו'.

רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי יהושע, מיום שחרב בית המקדש, אין יום שאין בו קללה, ולא ירד הטל לברכה, ונטל טעם הפרות.

רבי יוסי אומר, אף נטל שמן הפרות.

משנה יג[עריכה]

רבי שמעון בן אלעזר אומר, הטהרה נטלה את (הטעם ואת) הריח.

המעשרות נטלו את שמן הדגן.

(וחכמים אומרים), הזנות והכשפים כלו את הכל.

משנה יד[עריכה]

בפלמוס של אספסינוס גזרו על עטרות חתנים, ועל הארוס.

בפלמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות, ושלא ילמד אדם את בנו יונית.

בפלמוס האחרון גזרו שלא תצא הכלה באפריון בתוך העיר, ורבותינו התירו שתצא הכלה באפריון בתוך העיר.

משנה טו[עריכה]

משמת רבי מאיר, בטלו מושלי משלים.

משמת בן עזאי, בטלו השקדנים.

משמת בן זומא, בטלו הדרשנים.

משמת רבי יהושע, פסקה טובה מן העולם.

משמת רבן שמעון בן גמליאל, בא גובי ורבו צרות.

משמת רבי אלעזר בן עזריה, פסק העשר מן החכמים.

משמת רבי עקיבא, בטל כבוד התורה.

משמת רבי חנינא בן דוסא, בטלו אנשי מעשה.

משמת רבי יוסי קטנותא, פסקו חסידים.

ולמה נקרא שמו קטנותא, שהיה קטנותן של חסידים.

משמת רבן יוחנן בן זכאי, בטל זיו החכמה.

משמת רבן גמליאל הזקן, בטל כבוד התורה ומתה טהרה ופרישות.

משמת רבי ישמעאל בן פאבי, בטל זיו הכהנה.

משמת רבי, בטלה ענוה ויראת חטא.

רבי פנחס בן יאיר אומר, משחרב בית המקדש, בושו חברים ובני חורין, וחפו ראשם, ונדלדלו אנשי מעשה, וגברו בעלי זרוע ובעלי לשון, ואין דורש ואין מבקש, ואין שואל, על מי לנו להשען, על אבינו שבשמים.

רבי אליעזר הגדול אומר, מיום שחרב בית המקדש, שרו חכימיא למהוי כספריא, וספריא כחזניא, וחזניא כעמא דארעא, ועמא דארעא אזלא ונדלדלא, ואין מבקש.

על מי יש להשען, על אבינו שבשמים.

בעקבות משיחא חצפא יסגא, ויקר יאמיר.

הגפן תתן פריה והיין ביקר, והמלכות תהפך למינות, ואין תוכחה.

בית ועד יהיה לזנות, והגליל יחרב, והגבלן ישום, ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמת סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת.

נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים.

(מיכה ז) בן מנבל אב, בת קמה באמה, כלה בחמתה, איבי איש אנשי ביתו.

פני הדור כפני הכלב, הבן אינו מתביש מאביו.

ועל מי יש לנו להשען, על אבינו שבשמים.

רבי פנחס בן יאיר אומר, זריזות מביאה לידי נקיות, ונקיות מביאה לידי טהרה, וטהרה מביאה לידי פרישות, ופרישות מביאה לידי קדשה, וקדשה מביאה לידי ענוה, וענוה מביאה לידי יראת חטא, ויראת חטא מביאה לידי חסידות, וחסידות מביאה לידי רוח הקדש.

ורוח הקדש מביאה לידי תחית המתים, ותחית המתים באה על ידי אליהו זכור לטוב, אמן.


משנה מנוקדת[עריכה]

משנה סוטה ט ניקוד

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) עגלה ערופה בלשון הקודש שנאמר כי יימצא חלל באדמה אשר ה' אלוהיך נותן לך ויצאו זקניך ושופטיך (דברים כא א-ב) שלשה מבית דין הגדול שבירושלים היו יוצאין רבי יהודה אומר חמישה שנאמר זקניך שנים ושופטיך שנים אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד.

(ב) נמצא טמון בגל תלוי באילן צף על פני המים לא היו עורפין שנאמר באדמה (דברים כא א) לא טמון בגל נופל (שם) לא תלוי באילן בשדה (שם) לא צף על פני המים נמצא סמוך לספר לעיר שיש בה גוים או לעיר שאין בה בית דין לא היו מודדין אין מודדין אלא לעיר שיש בה בית דין נמצא מכוון בין שתי עיירות מביאות שתי עגלות דברי רבי אלעזר ואין ירושלים מביאה עגלה ערופה.

(ג) נמצא ראשו במקום אחד וגופו במקום אחד מוליכין את הראש אצל הגוף דברי רבי אליעזר רבי עקיבה אומר הגוף אצל הראש.

(ד) מנין היו מודדין רבי אליעזר אומר מטבורו רבי עקיבה אומר מחוטמו רבי אליעזר בן יעקוב אומר ממקום שנעשה חלל מצווארו.

(ה) נפטרו זקני ירושלים והלכו להם וזקני אותה העיר מביאין עגלת בקר אשר לא עובד בה אשר לא משכה בעול (דברים כא ג) ואין המום פוסל בה ומורידין אותה אל נחל איתן (דברים כא ד) איתן כמשמעו קשה אף על פי שאינו איתן כשר ועורפין אותה בקופיס מאחריה ומקומה אסור מלזרוע ומלעבוד ומותר לסרוק שם פשתן ולנקות שם אבנים.

(ו) זקני אותה העיר רוחצין את ידיהם במים במקום עריפתה של עגלה ואומרין ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו (דברים כא ז) וכי עלת על ליבנו שזקני בית דין שופכי דמים הם אלא שלא בא על ידינו ופטרנוהו ולא ראינוהו והנחנוהו והכהנים אומרין כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' ואל תיתן דם נקי בקרב עמך ישראל (דברים כא ח) ולא היו צריכין לומר וניכפר להם הדם (שם) אלא רוח הקודש מבשרתן אימתיי שתעשון ככה הדם מתכפר לכם.

(ז) נמצא ההורג עד שלא תיערף העגלה תצא ותרעה בעדר משנערפה תיקבר במקומה שעל ספק באת מתחילתה כיפרה ספקה והלכה לה נערפה העגלה ואחר כך נמצא ההורג הרי זה ייהרג.

(ח) עד אומר ראיתי את ההורג ועד אומר לא ראית אישה אומרת ראיתי ואישה אומרת לא ראית היו עורפין עד אומר ראיתי ושנים אומרים לא ראית היו עורפין שנים אומרין ראינו ועד אחד אומר להם לא ראיתם לא היו עורפין.

(ט) משרבו המנאפין פסקו המים המאררים רבן יוחנן הפסיקן שנאמר לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה (הושע ד יד) משמת יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים בטלו האשכלות שנאמר אין אשכל לאכל ביכורה איוותה נפשי (מיכה ז א).

(י) יוחנן כוהן גדול העביר הודית המעשר אף הוא ביטל את המעוררים ואת הנוקפין עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמאי.

(יא) משבטלה סנהדרין בטל שיר מבית המשתיות שנאמר בשיר לא ישתו יין יימר שיכר לשותיו (ישעיהו כד ט).

(יב) משמתו נביאים הראשונים בטלו אורים ותומים משחרב בית המקדש בטל השמיר ונופת צופים ופסקו אנשי אמונה שנאמר הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם (תהלים יב ב).

רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי יהושע מיום שחרב בית המקדש אין לך יום שאין בו קללה ולא ירד הטל לברכה וניטל טעם הפירות רבי יוסי אומר אף ניטל שומן הפירות.

(יג) רבי שמעון בן אלעזר אומר הטהרה נטלה את הטעם ואת הריח המעשרות נטלו את שומן הדגן הזנות והכשפים כילו את הכל.

(יד) בפולמוס של אספסיינוס גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות הכלה ושלא ילמד אדם את בנו יוונית בפולמוס האחרון גזרו שלא תצא כלה באפריון בתוך העיר רבותינו התירו שתצא הכלה באפריון בתוך העיר.

(טו) משמת רבי מאיר בטלו מושלי משלים משמת בן עזאי בטלו השקדנין משמת בן זומא בטלו הדרשנין משמת רבי עקיבה בטל כבוד התורה משמת רבי חנינה בן דוסא בטלו אנשי מעשה משמת רבי יוסי קטונתן פסקו חסידים ולמה נקרא שמו קטונתן שהיה קטונתן של חסידים משמת רבן יוחנן בן זכאי בטל זיו החכמה משמת רבן גמליאל הזקן בטל כבוד התורה ומתה הטהרה והפרישות משמת ישמעאל בן פיאבי בטל זיו הכהונה משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא.


פירושים[עריכה]