משנה סוטה ט ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת סוטה · פרק ט · משנה ה | >>
נפטרו זקני ירושלים והלכו להן.
זקני אותה העיר מביאין עגלת בקר אשר לא עובד בה אשר לא משכה בעול (שם), ואין המום ח פוסל בה, ומורידין אותה לנחל איתן.
ואיתן כמשמעו, קשהט.
אף על פי שאינו איתן, כשר.
ועורפין אותה בקופיץ מאחוריה.
ומקומה אסור מלזרוע ומלעבוד, ומותר לסרוק שם פשתן ולנקר שם אבנים.
נִפְטְרוּ זִקְנֵי יְרוּשָׁלַיִם וְהָלְכוּ לָהֶן.
- זִקְנֵי אוֹתָהּ הָעִיר מְבִיאִין עֶגְלַת בָּקָר אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ אֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה בְּעֹל (דברים כא, ג).
- וְאֵין הַמּוּם פּוֹסֵל בָּהּ.
- וּמוֹרִידִין אוֹתָהּ לְנַחַל אֵיתָן.
- וְאֵיתָן כְּמִשְׁמָעוֹ, קָשֶׁה.
- אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ אֵיתָן, כָּשֵׁר.
- וְעוֹרְפִין אוֹתָהּ בְּקוֹפִיץ מֵאֲחוֹרֶיהָ.
- וּמְקוֹמָהּ אָסוּר מִלִּזְרֹעַ וּמִלַּעֲבֹד,
- וּמֻתָּר לִסְרֹק שָׁם פִּשְׁתָּן, וּלְנַקֵּר שָׁם אֲבָנִים:
נפטרו זקני ירושלים - והלכו להם,
- וזקני אותה העיר - מביאין "עגלת בקר, אשר לא עובד בה, אשר לא משכה בעול" (דברים כא ג),
- ואין המום - פוסל בה.
- ומורידין אותה "אל נחל איתן" (דברים כא ד).
- איתן כמשמעו - קשה,
- אף על פי שאינו איתן - כשר.
- ועורפין אותה בקופיס - מאחריה.
- ומקומה - אסור מלזרוע, ומלעבוד,
- ומותר - לסרוק שם פשתן, ולנקות שם אבנים.
עניין איתן - גדול, כמו שאמר "גוי איתן הוא"(ירמיה ה, טו). ואומר אם היה חזק ההמשכה, ואפילו שלא היה גדול השיעור, כשר. וכבר פירשו איתן הוא קדמון.
וקופיץ - הוא סכין הגדול והרחב שמחתכין בו הבשר, נקרא בערבי "סאטור".
ונאמר בתורה "אשר לא יעבד בו ולא יזרע", ובא בקבלה מה זריעה מיוחדת שהיא בגופה של קרקע, אף כל שהיא בגופה של קרקע, יצא סורק שם פשתן ומנקר שם אבנים.
ופירוש סורק - שמנפץ שם הפשתן.
ומנקר שם אבנים - שמסתתין שם אבנים:
נפטרו זקני ירושלים - שאינן באין אלא למדוד, כדכתיב ויצאו זקניך ושופטיך ומדדו:
אע"פ שאינו איתן כשר - שלא נאמר איתן לעכובא אלא למצוה י:
בקופיץ - סכין גדול:
מאחוריה - ממול ערפה יא:
מקומה אסור - לעולם:
ומותר לסרוק שם פשתן - עבודה שאינה בגופה של קרקע, דכתיב (דברים כא) אשר לא יעבד ולא יזרע, מה זריעה מיוחדת שהיא בגופו של קרקע אף כל עבודה שהיא בגופו של קרקע:
לנקר שם אבנים - לסתת שם אבנים:
ואין המום פוסל בה. דמהו דתימא ניליף מק"ו. ומה פרה שאין השנים פוסלות בה [כדתנן בר"מ פרה כשירה הזקנה וכו'] מום פוסל בה דכתיב (במדבר י"ט) אין בה מום. עגלה ששנים פוסלות בה [כדתנן התם]. אינו דין שיהא מום פוסל בה קמ"ל דלא. דשאני התם דאמר קרא (שם) אשר אין בה מום. בה מום פוסל. ואין מום פוסל בעגלה. כך למדתי מהגמרא:
ואיתן כמשמעו קשה. פי' הרמב"ם חזק ההמשכה. וכ"כ בחבורו פ"ט מהלכות רוצח ומורידין אותה אל נחל ששוטף בחזקה וזהו איתן האמור בתורה. ע"כ. אבל רש"י מפרש בפירוש החומש נחל איתן קשה שלא נעבד. ע"כ. לדבריו נחל האמור כאן אינו של מים. אלא עמק. וכן מביא רש"י מה שדרשו בפרקין א"ר יוחנן בן שאול מפני מה אמרה תורה הביאו עגלה בנחל. אמר הקב"ה יבא דבר שלא עשה פירות ויערף במקום שאין עושה פירות וכו'. ופירש"י נחל איתן קשה. ע"כ. אבל נראה בעיני דהיינו פלוגתייהו דרבי יאשיה ור' יונתן בברייתא בגמ'. אשר לא יעבד ולא יזרע לשעבר דברי ר' יאשיה [דדריש אשר דמוכח דלאו לשון צוואה היא. אלא לישנא דלשעבר] ר' יונתן אמר להבא. דרש"י נסיב לה בפי' החומש אליבא דר' יאשיה משום דמשמעות דאשר הכי משמע טפי דלא בא לאוסרו להבא. אבל הרמב"ם בפירוש המשנה דבהדיא תנן ומקומה אסור מלזרוע ומלעבוד. ש"מ דמתני' דלא כר' יאשיה אלא כר' יונתן. [ועיין מ"ש עוד לקמן בזה] הלכך ניחא להרמב"ם טפי לומר דנחל היינו נהר. שכן פירושו ברוב המקומות. ועוד דכן דוירחצו את ידיהם משמע מהנחל. והשתא האי דדריש רבי יוחנן בן שאול לא אתיא אלא אליבא דר' יאשיה. דאי לרבי יונתן אדרבה כל נחל מגדל ועושה פירות אם בעצמו בדגים. ואם בשפתו לכשיזרע או יעבד. ועוד י"ל דלהרמב"ם לרבי יאשיה נמי נחל היינו נהר. אלא דקרא אתני שיהא המקום שעורפים בו הוא במקום שלא נעבד בו. ואתיא רבי יוחנן בן שאול ככ"ע ומתני' מיהא דלא כר' יאשיה דהא אליביה לא אסרה תורה לזרוע כו' לפיכך ניחא להרמב"ם לפרש קשה על חוזק הנהר:
אע"פ שאינו איתן כשר. פי' הר"ב שלא נאמר איתן לעכובא אלא למצוה. וכן פירש"י. וקצת קשה. דהוי ליה למתני ואם אינו איתן כשר שזהו ל' דיעבד. אבל לשון אע"פ משמעותו להוציא ולאפוקי שלא נטיל עוד תנאי בדבר. ועוד דלשון אם אינו כו' לשון קצרה הוא. מלשון אע"פ שאינו כו'. ולמה לו להאריך. והרמב"ם פי' וז"ל ענין איתן גדול כמו שאמר. גוי איתן הוא (ירמיה ה') . ואומר אם היה חזק ההמשכה ואפילו שלא היה גדול השיעור כשר. וכבר פירשו איתן קדמון. ע"כ. בא לומר שאיתן יש בו שני פירושים גדול וחזק. ושאמר התנא דקפידת הכתוב על החוזק. ואע"פ שאינו גדול. ומעתה ל"ק מ"ש הכ"מ וז"ל ודע ששם במשנה שנינו אע"פ שאינו איתן כשר. ופירש"י דלא כתיב ביה עכובא. ולא נאמר אלא למצוה. ולא ידעתי למה השמיטו רבינו ע"כ. שמבואר נגלה שלא השמיטו שהרי לפי פירושו ה"ק אע"פ שאינו גדול וא"כ מכיון שכתב נחל ששוטף בחזקה. וזהו איתן האמור בתורה. כבר נכלל בזה שאין עוד תנאי בענין איתן אלא מה שביאר בלבד ששוטף בחזקה. וא"ת ולהרמב"ם שכתב דממעטים גדול ואמאי. והא כתיב גוי איתן. וכי תימא דהיינו דכתב וכבר פירשו איתן קדמון דא"כ נצריך להיות קדמון ולא שיהיה עשוי מחדש. אבל ודאי שז"ש וכבר פירשו איתן קדמון ר"ל וגם זה הפירוש ממועט בדברי משנתינו באמרה אע"פ שאינו איתן ולא הצריכה אלא שיהיה קשה בלבד ולא זולת. והדרא קושיא לדוכתיה דהיאך ממעטינן הני פירושים וקרא כתיב גוי איתן ל"ק דקראי אחרינא כתיבא כדאיתא בגמ' ת"ר מנין לאיתן שהוא קשה שנאמר (במדבר כ"ד) איתן מושבך ושים בסלע קנך. ואומר (מיכה ו') שמעו הרים את ריב ה' והאיתנים מוסדי ארץ:
מאחוריה. פי' הר"ב ממול ערפה דגמר עריפה עריפה מחטאת העוף. גמ'. ועיין בפירוש משנה ה' פ"ו דזבחים:
ומותר לסרוק כו'. פירש הר"ב מה זריעה כו'. אף כל עבודה כו' ואימא אשר לא יעבד בה כלל ולא יזרע פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט זריעה אין מידי אחרינא לא אשר רבויא הוא ) גמ'. והיינו נמי כר' יונתן דאדאמרינן ר' יאשיה מאשר נ"ל כמ"ש לעיל. קאמרינן ור"י אשר רבויא הוא:
(ח) (על המשנה) ואין המום כו'. דמהו דתימא נילף מק"ו ומה פרה כו', קמ"ל דלא, דשאני התם דאמר קרא אשר אין בה מום, בה מום פוסל ואין מום פוסל בעגלה. כך למדתי מהגמרא:
(ט) (על המשנה) קשה. פירש הר"מ חזק ההמשכה. וכ"כ בחבורו, נחל ששוטף בחזקה וזה איתן האמור בתורה. אבל רש"י מפרש נחל איתן קשה שלא נעבד. לדבריו נחל האמור כאן אינו של מים אלא עמק. ועתוי"ט:
(י) (על הברטנורא) וק"ק דהול"ל ואם אינו איתן כשר, שזה לשון דיעבד ולשון קצר כו'. והר"מ פירש ענין איתן גדול כמו שנאמר גוי איתן הוא, ואומר אם היה חזק ההמשכה ואפילו שלא היה גדול השעור כשר. בא לומר שאיתן יש בו ב' פרושים, גדול וחזק. ושאמר התנא דקפידת הכתוב על החוזק ואע"פ שאינו גדול. ועתוי"ט:
(יא) (על הברטנורא) דגמר עריפה עריפה מחטאת העוף. גמרא:
נפטרו זקני ירושלם: וכו' תוס' פ"ק דסנהדרין דף י"ד:
מביאין עגלת בקר אשר לא עובד בה אשר לא משכה בעול ואין המום פוסל בה: בגמ' פריך ויהא מום פוסל בעגלה מק"ו ומה פרה שאין השנים פוסלות בה מום פוסל בה עגלה ששנים פוסלות בה כדתנן להו בריש מסכת פרה אינו דין שיהא מום פוסל בה ומשני שאני עגלה דכתיב גבה מיעוטא דכתיב בפרה אשר אין בה מום בה מום פוסל ואין מום פוסל בעגלה א"ר יוסי בן שאול מפני מה אמרה תורה הבא עגלה בנחל אמר הקב"ה יבא דבר שלא עשה פירות דהיינו עגלה שעדיין לא ילדה ותערף במקום שאין עושה פירות ותכפר על מי שהרגוהו ולא הניחוהו לעשות פירות דהיינו מצות:
נחל איתן: פסחים פרק מקום שנהגו לנחל איתן לעגלה ערופה צריך שיהו קנים גדלים בו ואי לא לא מיקרי נחל:
ואיתן כמשמעו קשה: כדכתיב איתן מושבך ושים בסלע קנך. וז"ל הברייתא אחרים אומרים מנין לאיתן שהוא ישן ולא שהובאה קרקעיתו מחדש מקרקע אחריתי שנאמר גוי איתן הוא גוי מעולם הוא פי' מעולם היינו ישן גם שם ביד בהל' רוצח רפ"ט כתב ומורידין אותה אל נחל ששוטף בחזקה [הגהה כתב הר"ס ז"ל וקצת ראיה לדברי הרמב"ם ז"ל מההיא דפרק מקום שנהגו שנראה שנחל הוא מקום שגדלים בו קנים מחמת רבוי המים שעוברים בו ע"כ]. וזהו איתן האמור בתורה גם רד"ק ז"ל בשרש נחל כתב אל נחל איתן היה בו מים כי כתוב ירחצו את ידיהם וכן וצדקה כנחל איתן ששוטפים בו המים בכח ע"כ. ועיין על זה במהר"י קולון ז"ל שרש קנ"ח ותוסיף לקח טוב:
וכתוב בתוי"ט אע"פ שאינו איתן כשר פי' הר"ב ז"ל שלא נאמר איתן לעכובא אלא למצוה וכן פי רש"י ז"ל וקצת קשה דה"ל למיתני ואם אינו איתן כשר שזהו לשון דיעבד אבל לשון אע"פ משמעתו להוציא ולאפוקי שלא נטיל עוד תנאי בדבר ועוד דלשון אם אינו וכו' לשון קצרה הוא מלשון אע"פ שאינו וכו' ולמה לו להאריך ע"כ. וכתב שהרמב"ם ז"ל בפירושו שהעתקתי לעיל בא לומר שאיתן יש בו שני פירושים גדול וחזק ושאמר התנא דקפידת הכתוב על החוזק ואע"פ שאינו גדול ע"כ. וכתוב עוד דמתני' דקתני ומקומה אסור מלזרוע ומליעבד כר' יונתן דדריש אשר לא יעבד להבא ודלא כר' יאשיה דדריש אשר לא יעבד לשעבר ולאו לשון צואה הוא וכדפירש רש"י ז"ל פשטיה דקרא בפירוש החומש ע"כ בקיצור וכמו שאבאר עוד בסמוך. בקופיס מצאתי מוגה בסמ"ך:
ומקומה אסור מליזרע ומליעבד: גרסי'. בפי' רע"ב ז"ל אף כל עבודה שהיא בגופו של קרקע. אמר המלקט ובגמ' פריך ואימא אשר לא יעבד בה כלל ולא יזרע פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט זריעה אין מידי אחרינא לא ומשני אשר רבויי הוא ובברייתא בגמ' פליגי ר' יאשיה ור' יונתן אי מהני נחל איתן אם נעבד לשעבר דר' יונתן מכשר ליה דמי כתיב אשר לא נעבד ור' יאשיה ס"ל דאשר כתיב דמשמע לשעבר אע"ג דלא יעבד להבא משמע ה"מ בלאו אשר אבל השתא דכתיב אשר על כרחך מוכח עליה דלשעבר הוא ור' יונתן אשר לרבוייא איצטריך כדכתבינן אבל לא יזרע דלא כתיב ביה ואשר לא יזרע לכ"ע להבא דוקא משמע. ומשמע דמתני' דלא מר' יאשיה וכמו שכתבתי כבר בשם תוי"ט:
יכין
ומורידין אותה לנחל איתן: קרקע אבניית וקשה [כך כ' רש"י, וכן משמע פשטותא דש"ס] ולרמב"ם ר"ל נחל שוטף בחזקה ואע"ג דכתיב אשר לא יעבד וגם התנא קאמר ומקומו אסור לזרוע היינו בשפת הנחל במקום שערפו:
אף על פי שאינו איתן כשר: דרק לכתחילה צריך איתן, דומיא דסקילה של מאורסה על פתח בית אביה [כתובות פ"ד מ"ג] וק' מזה לתוס' [גיטין ד"ג ב' ד"ה וכי] שכתבו דבדאורייתא לא אשכחן חילוק בין לכתחילה לדיעבד:
ועורפין: קוצץ הראש מנגד העורף:
אותה בקופיץ: [האקביילע]:
ומקומה אסור מלזרוע ומלעבוד: לעולם:
ומותר לסרוק שם פשתן ולנקר: לסתת ולהחליק:
שם אבנים: מדאין תשמישן בגוף הקרקע וזריעה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
תוספות שאנץ |
הריטב"א |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש