משנה סוטה ט רמבם
נוסח הרמב"ם[עריכה]
(א) עגלה ערופה בלשון הקודש -
- שנאמר: "כי ימצא חלל באדמה אשר ה' אלוהיך נתן לך, ויצאו זקניך ושופטיך" (דברים כא א-ב).
- שלשה מבית דין הגדול שבירושלים - היו יוצאין.
- רבי יהודה אומר: חמישה,
- שנאמר: "זקניך" שנים, ו"שופטיך" שנים,
- אין בית דין שקול - מוסיפין עליהן עוד אחד.
- רבי יהודה אומר: חמישה,
(ב) נמצא - טמון בגל, תלוי באילן, צף על פני המים,
- לא היו עורפין -
- שנאמר: "באדמה" (דברים כא א) - לא טמון בגל,
- "נופל" (שם) - לא תלוי באילן,
- "בשדה" (שם) - לא צף על פני המים.
- לא היו עורפין -
- נמצא - סמוך לספר,
- לעיר - שיש בה גוים,
- או לעיר - שאין בה בית דין,
- לא היו מודדין.
- אין מודדין - אלא לעיר שיש בה בית דין.
- נמצא מכוון בין שתי עיירות -
- מביאות שתי עגלות - דברי רבי אלעזר.
- ואין ירושלים - מביאה עגלה ערופה.
(ג) נמצא ראשו במקום אחד - וגופו במקום אחד,
- מוליכין את הראש - אצל הגוף,
- דברי רבי אליעזר.
- רבי עקיבה אומר: הגוף - אצל הראש.
- מוליכין את הראש - אצל הגוף,
(ד) מנין היו מודדין?
- רבי אליעזר אומר: מטבורו.
- רבי עקיבה אומר: מחוטמו.
- רבי אליעזר בן יעקוב אומר: ממקום שנעשה חלל - מצווארו.
(ה) נפטרו זקני ירושלים - והלכו להם,
- וזקני אותה העיר - מביאין "עגלת בקר, אשר לא עובד בה, אשר לא משכה בעול" (דברים כא ג),
- ואין המום - פוסל בה.
- ומורידין אותה "אל נחל איתן" (דברים כא ד).
- איתן כמשמעו - קשה,
- אף על פי שאינו איתן - כשר.
- ועורפין אותה בקופיס - מאחריה.
- ומקומה - אסור מלזרוע, ומלעבוד,
- ומותר - לסרוק שם פשתן, ולנקות שם אבנים.
(ו) זקני אותה העיר - רוחצין את ידיהם במים, במקום עריפתה של עגלה,
- ואומרין: "ידינו לא שפכו את הדם הזה, ועינינו לא ראו" (דברים כא ז),
- וכי עלת על ליבנו - שזקני בית דין שופכי דמים הם?
- אלא - שלא בא על ידינו ופטרנוהו, ולא ראינוהו והנחנוהו.
- ואומרין: "ידינו לא שפכו את הדם הזה, ועינינו לא ראו" (דברים כא ז),
- והכהנים אומרין: "כפר לעמך ישראל אשר פדית ה', ואל תיתן דם נקי בקרב עמך ישראל" (דברים כא ח).
- ולא היו צריכין לומר: "וניכפר להם הדם" (שם),
- אלא רוח הקודש מבשרתן,
- אימתי שתעשון ככה - הדם מתכפר לכם.
- אלא רוח הקודש מבשרתן,
(ז) נמצא ההורג -
- עד שלא תיערף העגלה - תצא ותרעה בעדר,
- משנערפה - תיקבר במקומה,
- שעל ספק באת - מתחילתה,
- כיפרה ספקה - והלכה לה.
- נערפה העגלה,
- ואחר כך נמצא ההורג - הרי זה יהרג.
(ח) עד אומר ראיתי את ההורג - ועד אומר לא ראית,
- אישה אומרת ראיתי - ואישה אומרת לא ראית,
- היו עורפין.
- עד אומר ראיתי - ושנים אומרים לא ראית,
- היו עורפין.
- שנים אומרין ראינו - ועד אחד אומר להם לא ראיתם,
- לא היו עורפין.
(ט) משרבו הרצחנים - בטלה עגלה ערופה.
- משבא אלעזר בן כניי, ותחינה בן פרישה,
- ובן פרישה היה נקרא - חזרו לקרותו בן הרצחן.
- משבא אלעזר בן כניי, ותחינה בן פרישה,
- משרבו המנאפין - פסקו המים המאררים.
- רבן יוחנן הפסיקן,
- שנאמר: "לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה, ועל כלותיכם כי תנאפנה" (הושע ד יד).
- רבן יוחנן הפסיקן,
- משמת יוסי בן יועזר איש צרידה, ויוסי בן יוחנן איש ירושלים - בטלו האשכולות,
- שנאמר: "אין אשכל לאכל, ביכורה איוותה נפשי" (מיכה ז א).
(י) יוחנן כוהן גדול - העביר הודית המעשר.
- אף הוא - ביטל את המעוררים, ואת הנוקפין.
- עד ימיו - היה פטיש מכה בירושלים.
- ובימיו - אין אדם צריך לשאול על הדמאי.
(יא) משבטלה סנהדרין - בטל שיר מבית המשתיות,
- שנאמר: "בשיר לא ישתו יין, יימר שיכר לשותיו" (ישעיהו כד ט).
(יב) משמתו נביאים הראשונים - בטלו אורים ותומים.
- משחרב בית המקדש -
- בטל - השמיר, ונופת צופים,
- ופסקו אנשי אמונה,
- שנאמר: הושיעה ה' כי גמר חסיד, כי פסו אמונים מבני אדם" (תהלים יב ב).
[יג] *הערה 1: רבן שמעון בן גמליאל אומר, משום רבי יהושע:
- מיום שחרב בית המקדש -
- אין לך יום שאין בו קללה,
- ולא ירד הטל לברכה,
- וניטל טעם הפירות.
- רבי יוסי אומר:
- אף ניטל שומן הפירות.
- מיום שחרב בית המקדש -
(יג) [יד] רבי שמעון בן אלעזר אומר:
- הטהרה - נטלה את הטעם ואת הריח.
- המעשרות - נטלו את שומן הדגן.
- הזנות, והכשפים - כילו את הכל.
(יד) [טו] בפולמוס של אספסינוס -
- גזרו על עטרות חתנים, ועל האירוס.
- בפולמוס של טיטוס -
- גזרו על עטרות הכלה,
- ושלא ילמד אדם את בנו - יוונית.
- בפולמוס האחרון -
- גזרו שלא תצא כלה באפריון בתוך העיר.
- רבותינו התירו - שתצא הכלה באפריון בתוך העיר.
(טו) [טז] משמת רבי מאיר - בטלו מושלי משלים.
- משמת בן עזאי - בטלו השקדנין.
- משמת בן זומא - בטלו הדרשנין.
- משמת רבי עקיבה - בטל כבוד התורה.
- משמת רבי חנינה בן דוסא - בטלו אנשי מעשה.
- משמת רבי יוסי קטונתן - פסקו חסידים.
- ולמה נקרא שמו קטונתן? - שהיה קטונתן של חסידים.
- משמת רבן יוחנן בן זכאי - בטל זיו החכמה.
- משמת רבן גמליאל הזקן - בטל כבוד התורה, ומתה הטהרה והפרישות.
- משמת ישמעאל בן פיאבי - בטל זיו הכהונה.
- משמת רבי - בטלה ענוה, ויראת חטא.
הערות[עריכה]
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
הדף הראשי של משנה סוטה ט
משנה סוטה, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב