משנה סוטה ט רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) עגלה ערופה בלשון הקודש שנאמר כי יימצא חלל באדמה אשר ה' אלוהיך נותן לך ויצאו זקניך ושופטיך (דברים כא א-ב) שלשה מבית דין הגדול שבירושלים היו יוצאין רבי יהודה אומר חמישה שנאמר זקניך שנים ושופטיך שנים אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד.

(ב) נמצא טמון בגל תלוי באילן צף על פני המים לא היו עורפין שנאמר באדמה (דברים כא א) לא טמון בגל נופל (שם) לא תלוי באילן בשדה (שם) לא צף על פני המים נמצא סמוך לספר לעיר שיש בה גוים או לעיר שאין בה בית דין לא היו מודדין אין מודדין אלא לעיר שיש בה בית דין נמצא מכוון בין שתי עיירות מביאות שתי עגלות דברי רבי אלעזר ואין ירושלים מביאה עגלה ערופה.

(ג) נמצא ראשו במקום אחד וגופו במקום אחד מוליכין את הראש אצל הגוף דברי רבי אליעזר רבי עקיבה אומר הגוף אצל הראש.

(ד) מנין היו מודדין רבי אליעזר אומר מטבורו רבי עקיבה אומר מחוטמו רבי אליעזר בן יעקוב אומר ממקום שנעשה חלל מצווארו.

(ה) נפטרו זקני ירושלים והלכו להם וזקני אותה העיר מביאין עגלת בקר אשר לא עובד בה אשר לא משכה בעול (דברים כא ג) ואין המום פוסל בה ומורידין אותה אל נחל איתן (דברים כא ד) איתן כמשמעו קשה אף על פי שאינו איתן כשר ועורפין אותה בקופיס מאחריה ומקומה אסור מלזרוע ומלעבוד ומותר לסרוק שם פשתן ולנקות שם אבנים.

(ו) זקני אותה העיר רוחצין את ידיהם במים במקום עריפתה של עגלה ואומרין ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו (דברים כא ז) וכי עלת על ליבנו שזקני בית דין שופכי דמים הם אלא שלא בא על ידינו ופטרנוהו ולא ראינוהו והנחנוהו והכהנים אומרין כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' ואל תיתן דם נקי בקרב עמך ישראל (דברים כא ח) ולא היו צריכין לומר וניכפר להם הדם (שם) אלא רוח הקודש מבשרתן אימתיי שתעשון ככה הדם מתכפר לכם.

(ז) נמצא ההורג עד שלא תיערף העגלה תצא ותרעה בעדר משנערפה תיקבר במקומה שעל ספק באת מתחילתה כיפרה ספקה והלכה לה נערפה העגלה ואחר כך נמצא ההורג הרי זה ייהרג.

(ח) עד אומר ראיתי את ההורג ועד אומר לא ראית אישה אומרת ראיתי ואישה אומרת לא ראית היו עורפין עד אומר ראיתי ושנים אומרים לא ראית היו עורפין שנים אומרין ראינו ועד אחד אומר להם לא ראיתם לא היו עורפין.

(ט) משרבו המנאפין פסקו המים המאררים רבן יוחנן הפסיקן שנאמר לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה (הושע ד יד) משמת יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים בטלו האשכלות שנאמר אין אשכל לאכל ביכורה איוותה נפשי (מיכה ז א).

(י) יוחנן כוהן גדול העביר הודית המעשר אף הוא ביטל את המעוררים ואת הנוקפין עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמאי.

(יא) משבטלה סנהדרין בטל שיר מבית המשתיות שנאמר בשיר לא ישתו יין יימר שיכר לשותיו (ישעיהו כד ט).

(יב) משמתו נביאים הראשונים בטלו אורים ותומים משחרב בית המקדש בטל השמיר ונופת צופים ופסקו אנשי אמונה שנאמר הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם (תהלים יב ב).

רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי יהושע מיום שחרב בית המקדש אין לך יום שאין בו קללה ולא ירד הטל לברכה וניטל טעם הפירות רבי יוסי אומר אף ניטל שומן הפירות.

(יג) רבי שמעון בן אלעזר אומר הטהרה נטלה את הטעם ואת הריח המעשרות נטלו את שומן הדגן הזנות והכשפים כילו את הכל.

(יד) בפולמוס של אספסיינוס גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות הכלה ושלא ילמד אדם את בנו יוונית בפולמוס האחרון גזרו שלא תצא כלה באפריון בתוך העיר רבותינו התירו שתצא הכלה באפריון בתוך העיר.

(טו) משמת רבי מאיר בטלו מושלי משלים משמת בן עזאי בטלו השקדנין משמת בן זומא בטלו הדרשנין משמת רבי עקיבה בטל כבוד התורה משמת רבי חנינה בן דוסא בטלו אנשי מעשה משמת רבי יוסי קטונתן פסקו חסידים ולמה נקרא שמו קטונתן שהיה קטונתן של חסידים משמת רבן יוחנן בן זכאי בטל זיו החכמה משמת רבן גמליאל הזקן בטל כבוד התורה ומתה הטהרה והפרישות משמת ישמעאל בן פיאבי בטל זיו הכהונה משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא.

הדף הראשי של משנה סוטה ט