משנה סוטה ט רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) עגלה ערופה בלשון הקודש -

שנאמר: "כי ימצא חלל באדמה אשר ה' אלוהיך נתן לך, ויצאו זקניך ושופטיך" (דברים כא א-ב).

שלשה מבית דין הגדול שבירושלים - היו יוצאין.

רבי יהודה אומר: חמישה,

שנאמר: "זקניך" שנים, ו"שופטיך" שנים,

אין בית דין שקול - מוסיפין עליהן עוד אחד.

(ב) נמצא - טמון בגל, תלוי באילן, צף על פני המים,

לא היו עורפין -

שנאמר: "באדמה" (דברים כא א) - לא טמון בגל,

"נופל" (שם) - לא תלוי באילן,

"בשדה" (שם) - לא צף על פני המים.

נמצא - סמוך לספר,

לעיר - שיש בה גוים,

או לעיר - שאין בה בית דין,

לא היו מודדין.

אין מודדין - אלא לעיר שיש בה בית דין.

נמצא מכוון בין שתי עיירות -

מביאות שתי עגלות - דברי רבי אלעזר.

ואין ירושלים - מביאה עגלה ערופה.

(ג) נמצא ראשו במקום אחד - וגופו במקום אחד,

מוליכין את הראש - אצל הגוף,

דברי רבי אליעזר.

רבי עקיבה אומר: הגוף - אצל הראש.

(ד) מנין היו מודדין?

רבי אליעזר אומר: מטבורו.

רבי עקיבה אומר: מחוטמו.

רבי אליעזר בן יעקוב אומר: ממקום שנעשה חלל - מצווארו.

(ה) נפטרו זקני ירושלים - והלכו להם,

וזקני אותה העיר - מביאין "עגלת בקר, אשר לא עובד בה, אשר לא משכה בעול" (דברים כא ג),

ואין המום - פוסל בה.

ומורידין אותה "אל נחל איתן" (דברים כא ד).

איתן כמשמעו - קשה,

אף על פי שאינו איתן - כשר.

ועורפין אותה בקופיס - מאחריה.

ומקומה - אסור מלזרוע, ומלעבוד,

ומותר - לסרוק שם פשתן, ולנקות שם אבנים.

(ו) זקני אותה העיר - רוחצין את ידיהם במים, במקום עריפתה של עגלה,

ואומרין: "ידינו לא שפכו את הדם הזה, ועינינו לא ראו" (דברים כא ז),

וכי עלת על ליבנו - שזקני בית דין שופכי דמים הם?

אלא - שלא בא על ידינו ופטרנוהו, ולא ראינוהו והנחנוהו.

והכהנים אומרין: "כפר לעמך ישראל אשר פדית ה', ואל תיתן דם נקי בקרב עמך ישראל" (דברים כא ח).

ולא היו צריכין לומר: "וניכפר להם הדם" (שם),

אלא רוח הקודש מבשרתן,

אימתי שתעשון ככה - הדם מתכפר לכם.

(ז) נמצא ההורג -

עד שלא תיערף העגלה - תצא ותרעה בעדר,

משנערפה - תיקבר במקומה,

שעל ספק באת - מתחילתה,

כיפרה ספקה - והלכה לה.

נערפה העגלה,

ואחר כך נמצא ההורג - הרי זה יהרג.

(ח) עד אומר ראיתי את ההורג - ועד אומר לא ראית,

אישה אומרת ראיתי - ואישה אומרת לא ראית,

היו עורפין.

עד אומר ראיתי - ושנים אומרים לא ראית,

היו עורפין.

שנים אומרין ראינו - ועד אחד אומר להם לא ראיתם,

לא היו עורפין.

(ט) משרבו הרצחנים - בטלה עגלה ערופה.

משבא אלעזר בן כניי, ותחינה בן פרישה,

ובן פרישה היה נקרא - חזרו לקרותו בן הרצחן.

משרבו המנאפין - פסקו המים המאררים.

רבן יוחנן הפסיקן,

שנאמר: "לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה, ועל כלותיכם כי תנאפנה" (הושע ד יד).

משמת יוסי בן יועזר איש צרידה, ויוסי בן יוחנן איש ירושלים - בטלו האשכולות,

שנאמר: "אין אשכל לאכל, ביכורה איוותה נפשי" (מיכה ז א).

(י) יוחנן כוהן גדול - העביר הודית המעשר.

אף הוא - ביטל את המעוררים, ואת הנוקפין.

עד ימיו - היה פטיש מכה בירושלים.

ובימיו - אין אדם צריך לשאול על הדמאי.

(יא) משבטלה סנהדרין - בטל שיר מבית המשתיות,

שנאמר: "בשיר לא ישתו יין, יימר שיכר לשותיו" (ישעיהו כד ט).

(יב) משמתו נביאים הראשונים - בטלו אורים ותומים.

משחרב בית המקדש -

בטל - השמיר, ונופת צופים,

ופסקו אנשי אמונה,

שנאמר: הושיעה ה' כי גמר חסיד, כי פסו אמונים מבני אדם" (תהלים יב ב).

[יג] *הערה 1: רבן שמעון בן גמליאל אומר, משום רבי יהושע:

מיום שחרב בית המקדש -

אין לך יום שאין בו קללה,

ולא ירד הטל לברכה,

וניטל טעם הפירות.

רבי יוסי אומר:

אף ניטל שומן הפירות.

(יג) [יד] רבי שמעון בן אלעזר אומר:

הטהרה - נטלה את הטעם ואת הריח.

המעשרות - נטלו את שומן הדגן.

הזנות, והכשפים - כילו את הכל.

(יד) [טו] בפולמוס של אספסינוס -

גזרו על עטרות חתנים, ועל האירוס.

בפולמוס של טיטוס -

גזרו על עטרות הכלה,

ושלא ילמד אדם את בנו - יוונית.

בפולמוס האחרון -

גזרו שלא תצא כלה באפריון בתוך העיר.

רבותינו התירו - שתצא הכלה באפריון בתוך העיר.

(טו) [טז] משמת רבי מאיר - בטלו מושלי משלים.

משמת בן עזאי - בטלו השקדנין.

משמת בן זומא - בטלו הדרשנין.

משמת רבי עקיבה - בטל כבוד התורה.

משמת רבי חנינה בן דוסא - בטלו אנשי מעשה.

משמת רבי יוסי קטונתן - פסקו חסידים.

ולמה נקרא שמו קטונתן? - שהיה קטונתן של חסידים.

משמת רבן יוחנן בן זכאי - בטל זיו החכמה.

משמת רבן גמליאל הזקן - בטל כבוד התורה, ומתה הטהרה והפרישות.

משמת ישמעאל בן פיאבי - בטל זיו הכהונה.

משמת רבי - בטלה ענוה, ויראת חטא.

הערות

• הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה סוטה ט

משנה סוטה, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב