משנה סוטה ג
סוטה פרק ג', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר נשים • מסכת סוטה • פרק שלישי ("היה נוטל") • >>
פרקי מסכת סוטה: א ב ג ד ה ו ז ח ט
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
היה נוטל את מנחתה מתוך כפיפה מצרית ונותנה לתוך כלי שרת, ונותנה על ידה.
וכהן מניח ידו מתחתיה ומניפה.
הניף והגיש, קמץ והקטיר, והשאר נאכל לכהנים.
היה משקה ואחר כך מקריב את מנחתה.
רבי שמעון אומר, מקריב את מנחתה ואחר כך היה משקה, שנאמר (במדבר ה) ואחר ישקה את האשה את המים.
אם השקה ואחר כך הקריב את מנחתה, כשרה.
עד שלא נמחקה המגילה אמרה איני שותה, מגילתה נגנזת, ומנחתה מתפזרת על הדשן.
ואין מגילתה כשרה להשקות בה סוטה אחרת.
נמחקה המגילה ואמרה טמאה אני, המים נשפכין ומנחתה מתפזרת על הדשן.
נמחקה המגילה ואמרה איני שותה, מערערים אותה ומשקין אותה בעל כרחה.
אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות והיא מתמלאת גידין, והם אומרים הוציאוה (הוציאוה), שלא תטמא את העזרה.
אם יש לה זכות, היתה תולה לה.
יש זכות תולה שנה אחת, יש זכות תולה שתי שנים, יש זכות תולה שלש שנים.
מכאן אומר בן עזאי: חייב אדם ללמד את בתו תורה, שאם תשתה, תדע שהזכות תולה לה.
רבי אליעזר אומר: כל המלמד את בתו תורה, כאלו מלמדה תפלות.
רבי יהושע אומר: רוצה אשה בקב ותפלות מתשעה קבין ופרישות.
הוא היה אומר: חסיד שוטה, ורשע ערום, ואשה פרושה, ומכות פרושין, הרי אלו מכלי עולם.
רבי שמעון אומר, אין זכות תולה במים המרים.
ואם אתה אומר: הזכות תולה במים המאררים, מדהה אתה את המים בפני כל הנשים השותות, ומוציא אתה שם רע על הטהורות ששתו, שאומרים: טמאות הן אלא שתלתה להן זכות.
רבי אומר: הזכות תולה במים המאררים, ואינה יולדת ואינה משבחת, אלא מתנונה והולכת, לסוף היא מתה באותה מיתה.
נטמאת מנחתה עד שלא קדשה בכלי, הרי היא ככל המנחות ותיפדה.
ואם משקדשה בכלי, הרי היא ככל המנחות ותישרף.
ואלו שמנחותיהן נשרפות: האומרת טמאה אני לך, ושבאו לה עדים שהיא טמאה, והאומרת: איני שותה, ושבעלה אינו רוצה להשקותה, ושבעלה בא עליה בדרך.
וכל הנשואות לכהנים, מנחותיהן נשרפות.
בת ישראל שנישאת לכהן, מנחתה נשרפת.
וכהנת שנישאת לישראל, מנחתה נאכלת.
מה בין כהן לכהנת? מנחת כהנת נאכלת, מנחת כהן אינה נאכלת.
כהנת מתחללת, וכהן אין מתחלל.
כהנת מטמאה למתים, ואין כהן מטמא למתים.
כהן אוכל בקדשי קדשים, ואין כהנת אוכלת בקדשי קדשים.
מה בין איש לאשה?
האיש פורע ופורם, ואין האשה פורעת ופורמת.
האיש מדיר את בנו בנזיר, ואין האשה מדרת את בנה בנזיר.
האיש מגלח על נזירות אביו, ואין האשה מגלחת על נזירות אביה.
האיש מוכר את בתו, ואין האשה מוכרת את בתה.
האיש מקדש את בתו, ואין האשה מקדשת את בתה.
האיש נסקל ערום, ואין האשה נסקלת ערומה.
האיש נתלה, ואי האשה נתלית.
האיש נמכר בגניבתו, ואין האשה נמכרת בגניבתה.
הָיָה נוֹטֵל אֶת מִנְחָתָהּ מִתּוֹךְ כְּפִיפָה מִצְרִית,
- וְנוֹתְנָהּ לְתוֹךְ כְּלִי שָׁרֵת,
- וְנוֹתְנָהּ עַל יָדָהּ;
- וְכֹהֵן מַנִּיחַ יָדוֹ מִתַּחְתֶּיהָ וּמְנִיפָהּ:
הֵנִיף וְהִגִּישׁ, קָמַץ וְהִקְטִיר,
- וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים.
- הָיָה מַשְׁקָהּ וְאַחַר כָּךְ מַקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- מַקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ וְאַחַר כָּךְ הָיָה מַשְׁקָהּ,
- שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַחַר יַשְׁקֶה אֶת הָאִשָּׁה אֶת הַמָּיִם (במדבר ה, כו);
- אִם הִשְׁקָהּ וְאַחַר כָּךְ הִקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ, כְּשֵׁרָה:
- מַקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ וְאַחַר כָּךְ הָיָה מַשְׁקָהּ,
עַד שֶׁלֹּא נִמְחֲקָה הַמְּגִלָּה אָמְרָה: אֵינִי שׁוֹתָה,
- מְגִלָּתָהּ נִגְנֶזֶת,
- וּמִנְחָתָהּ מִתְפַּזֶּרֶת עַל הַדֶּשֶׁן.
- וְאֵין מְגִלָּתָהּ כְּשֵׁרָה לְהַשְׁקוֹת בָּהּ סוֹטָה אַחֶרֶת.
- נִמְחֲקָה הַמְּגִלָּה וְאָמְרָה: טְמֵאָה אֲנִי,
- הַמַּיִם נִשְׁפָּכִין וּמִנְחָתָהּ מִתְפַּזֶּרֶת עַל הַדֶּשֶׁן.
- נִמְחֲקָה הַמְּגִלָּה וְאָמְרָה: אֵינִי שׁוֹתָה,
- מְעַרְעֲרִים אוֹתָהּ וּמַשְׁקִין אוֹתָהּ בְּעַל כָּרְחָהּ:
אֵינָהּ מַסְפֶּקֶת לִשְׁתּוֹת,
- עַד שֶׁפָּנֶיהָ מוֹרִיקוֹת וְעֵינֶיהָ בּוֹלְטוֹת וְהִיא מִתְמַלֵּאת גִּידִין,
- וְהֵם אוֹמְרִים: הוֹצִיאוּהָ, הוֹצִיאוּהָ,
- שֶׁלֹּא תְּטַמֵּא אֶת הָעֲזָרָה.
- אִם יֵשׁ לָהּ זְכוּת, הָיְתָה תּוֹלָה לָהּ.
- יֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה שָׁנָה אַחַת,
- יֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה שְׁתֵּי שָׁנִים,
- יֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה שָׁלֹשׁ שָׁנִים.
- מִכָּאן אוֹמֵר בֶּן עַזַּאי:
- חַיָּב אָדָם לְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ תּוֹרָה;
- שֶׁאִם תִּשְׁתֶּה, תֵּדַע שֶׁהַזְּכוּת תּוֹלָה לָהּ.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- כָּל הַמְּלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ תּוֹרָה,
- כְּאִלּוּ מְלַמְּדָהּ תִּפְלוּת.
- רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:
- רוֹצָה אִשָּׁה בְּקַב וְתִפְלוּת מִתִּשְׁעָה קַבִּין וּפְרִישׁוּת.
- הוּא הָיָה אוֹמֵר:
- חָסִיד שׁוֹטֶה,
- וְרָשָׁע עָרוּם,
- וְאִשָּׁה פְּרוּשָׁה,
- וּמַכּוֹת פְּרוּשִׁין,
- הֲרֵי אֵלּוּ מְכַלֵּי עוֹלָם:
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- אֵין זְכוּת תּוֹלָה בַּמַּיִם הַמָּרִים [נ"א: הַמְאָרְרִים].
- וְאִם אַתָּה אוֹמֵר: הַזְּכוּת תּוֹלָה בַּמַּיִם הַמְאָרְרִים,
- מַדְהֶה אַתָּה אֶת הַמַּיִם בִּפְנֵי כָּל הַנָּשִׁים הַשּׁוֹתוֹת,
- וּמוֹצִיא אַתָּה שֵׁם רָע עַל הַטְּהוֹרוֹת שֶׁשָּׁתוּ,
- שֶׁאוֹמְרִים: טְמֵאוֹת הֵן,
- אֶלָּא שֶׁתָּלְתָה לָהֶן זְכוּת.
- רַבִּי אוֹמֵר:
- הַזְּכוּת תּוֹלָה בַּמַּיִם הַמְאָרְרִים,
- וְאֵינָהּ יוֹלֶדֶת וְאֵינָהּ מַשְׁבַּחַת,
- אֶלָּא מִתְנַוְּנָה וְהוֹלֶכֶת;
- לְסוֹף הִיא מֵתָה בְּאוֹתָהּ מִיתָה:
נִטְמֵאת מִנְחָתָהּ עַד שֶׁלֹּא קָדְשָׁה בַּכְּלִי,
- הֲרֵי הִיא כְּכָל הַמְּנָחוֹת, וְתִפָּדֶה;
- וְאִם מִשֶּׁקָּדְשָׁה בַּכְּלִי,
- הֲרֵי הִיא כְּכָל הַמְּנָחוֹת, וְתִשָּׂרֵף.
- וְאֵלּוּ שֶׁמִּנְחוֹתֵיהֶן נִשְׂרָפוֹת:
- הָאוֹמֶרֶת: טְמֵאָה אֲנִי לְךָ,
- וְשֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים שֶׁהִיא טְמֵאָה,
- וְהָאוֹמֶרֶת: אֵינִי שׁוֹתָה,
- וְשֶׁבַּעְלָהּ אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַשְׁקוֹתָהּ,
- וְשֶׁבַּעְלָהּ בָּא עָלֶיהָ בַּדֶּרֶךְ.
- וְכָל הַנְּשׂוּאוֹת לְכֹהֲנִים, מִנְחוֹתֵיהֶן נִשְׂרָפוֹת:
בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לַכֹּהֵן, מִנְחָתָהּ נִשְׂרֶפֶת;
- וְכֹהֶנֶת שֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל, מִנְחָתָהּ נֶאֱכֶלֶת.
- מַה בֵּין כֹּהֵן לְכֹהֶנֶת?
- מִנְחַת כֹּהֶנֶת נֶאֱכֶלֶת,
- מִנְחַת כֹּהֵן אֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת.
- כֹּהֶנֶת מִתְחַלֶּלֶת,
- וְכֹהֵן אֵין מִתְחַלֵּל.
- כֹּהֶנֶת מִטַּמְּאָה לְמֵתִים,
- וְאֵין כֹּהֵן מִטַּמֵּא לְמֵתִים.
- כֹּהֵן אוֹכֵל בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים,
- וְאֵין כֹּהֶנֶת אוֹכֶלֶת בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים:
- מִנְחַת כֹּהֶנֶת נֶאֱכֶלֶת,
מַה בֵּין אִישׁ לְאִשָּׁה?
- הָאִישׁ פּוֹרֵעַ וּפּוֹרֵם,
- וְאֵין הָאִשָּׁה פּוֹרַעַת וּפוֹרֶמֶת.
- הָאִישׁ מַדִּיר אֶת בְּנוֹ בְּנָזִיר,
- וְאֵין הָאִשָּׁה מַדֶּרֶת אֶת בְּנָהּ בְּנָזִיר.
- הָאִישׁ מְגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו,
- וְאֵין הָאִשָּׁה מְגַלַּחַת עַל נְזִירוּת אָבִיהָ.
- הָאִישׁ מוֹכֵר אֶת בִּתּוֹ,
- וְאֵין הָאִשָּׁה מוֹכֶרֶת אֶת בִּתָּהּ.
- הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ,
- וְאֵין הָאִשָּׁה מְקַדֶּשֶׁת אֶת בִּתָּהּ.
- הָאִישׁ נִסְקָל עָרֹם,
- וְאֵין הָאִשָּׁה נִסְקֶלֶת עֲרֻמָּה.
- הָאִישׁ נִתְלֶה,
- וְאֵין הָאִשָּׁה נִתְלֵית.
- הָאִישׁ נִמְכָּר בִּגְנֵבָתוֹ,
- וְאֵין הָאִשָּׁה נִמְכֶּרֶת בִּגְנֵבָתָהּ:
נוסח הרמב"ם
(א) היה נוטל את מנחתה,
- מתוך קפיפה מצרית - ונותנה בכלי שרת,
- ונותנה על ידיה,
- וכוהן מניח את ידו תחתיה - ומניפה.
(ב) הניף - והגיש,
- וקמץ - והקטיר,
- והשאר - נאכל לכהנים.
[ב] *הערה 1: היה משקה,
- ואחר כך, מקריב את מנחתה.
- רבי שמעון אומר:
- מקריב את מנחתה - ואחר כך משקה,
- שנאמר: "ואחר ישקה את האישה את המים" (במדבר ה כו).
- ואם השקה,
- ואחר כך, הקריב את מנחתה - כשרה.
(ג) עד שלא נמחקה המגילה -
- אמרה: איני שותה,
- מגילתה נגנזת - ומנחתה מתפזרת על הדשן.
- ואין מגילתה כשרה - להשקות בה סוטה אחרת.
- אמרה: איני שותה,
- נמחקה המגילה -
- ואמרה: טמאה אני,
- המים נשפכים - ומנחתה מתפזרת על הדשן.
- ואמרה: טמאה אני,
- נמחקה המגילה -
- ואמרה: איני שותה,
- מערערין אותה - ומשקין אותה על כורחה.
- ואמרה: איני שותה,
(ד) [ג] אינה מספקת לשתות - עד שפניה מוריקות,
- ועיניה בולטות,
- והיא מתמלא גידים.
- והן אומרין: הוציאוה, הוציאוה - שלא תטמא את העזרה.
- אם יש לה זכות - היתה תולה לה.
- יש זכות - תולה לה שנה אחת,
- יש זכות - תולה שתי שנים,
- יש זכות - תולה שלש שנים.
- מכאן אמר בן עזאי:
- חייב אדם - ללמד את בתו תורה,
- שאם תשתה - תדע שהזכות תולה לה.
- רבי אליעזר אומר:
- המלמד את בתו תורה - מלמדה תפלות.
- רבי יהושע אומר:
- רוצה אישה בקב ותפלות - מתשעה קבין ופרישות.
- והוא היה אומר:
- חסיד שוטה, רשע ערום,
- אישה פרושה, מכות פרושים -
- הרי אלו - מבלי עולם.
(ה) רבי שמעון אומר:
- אין הזכות תולה במים המאררים.
- אם אומר אתה - שהזכות תולה במים המאררים,
- מדהה אתה את המים - בפני כל הנשים השותות,
- ומוציא אתה שם רע - על הנשים הטהורות ששתו,
- ויאמרו: טמאות היו - אלא שתלת להן זכות.
- רבי אומר:
- הזכות תולה במים המאררים -
- אינה יולדת, ואינה משבחת,
- אלא מתנוונה והולכת,
- וסופה, שהיא מתה - באותה מיתה.
- הזכות תולה במים המאררים -
(ו) [ד] נטמאת מנחתה -
- עד שלא קידשה בכלי -
- הרי היא ככל המנחות - ותיפדה.
- משקידשה בכלי -
- הרי היא ככל המנחות - ותישרף.
- עד שלא קידשה בכלי -
- ואלו שמנחותיהן נשרפות -
- האומרת - טמאה אני לך,
- ושבאו לה עדים - שהיא טמאה,
- והאומרת - איני שותה,
- ושבעלה - אינו רוצה להשקותה,
- ושבעלה - בעלה בדרך,
- וכל הנשואות לכהנים,
- מנחותיהן נשרפות.
(ז) [ה] בת ישראל שנישאת לכוהן - מנחתה נשרפת,
- וכוהנת שנישאת לישראל - מנחתה נאכלת.
- מה בין כוהן לכוהנת?
- מנחת כוהנת נאכלת - ומנחת כוהן אינה נאכלת.
- כוהנת מתחללת - ואין כוהן מתחלל.
- כוהנת מיטמאה למתים - ואין כוהן מיטמא למתים.
- כוהן אוכל בקדשים - ואין כוהנת אוכלת בקדשים.
(ח) [ו] מה בין האיש לאישה?
- האיש פורע ופורם - ואין האישה פורעת ופורמת.
- האיש מדיר את בנו בנזיר - ואין האישה מדרת את בנה בנזיר.
- האיש מגלח על נזירות אביו - ואין האישה מגלחת על נזירות אביה.
- האיש מוכר את בתו - ואין האישה מוכרת את בתה.
- האיש מקדש את בתו - ואין האישה מקדשת את בתה.
- האיש נסקל ערום - ואין האישה נסקלת ערומה.
- האיש נתלה - ואין האישה נתלית.
- האיש נמכר בגניבתו - ואין האישה נמכרת בגניבתה.
הערות
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה סוטה, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב