משנה סוטה ג ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת סוטה · פרק ג · משנה ה | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

רבי שמעון אומר, אין זכות תולה במים המרים.

ואם אתה אומר: הזכות תולה במים המאררים, מדהה אתה את המים בפני כל הנשים השותות, ומוציא אתה שם רע על הטהורות ששתו, שאומרים: טמאות הן אלא שתלתה להן זכות.

רבי אומר: הזכות תולה במים המאררים, ואינה יולדת ואינה משבחת, אלא מתנונה כא והולכת, לסוף היא מתה באותה מיתה.

נוסח הרמב"ם

רבי שמעון אומר אין הזכות תולה במים המאררים אם אומר אתה שהזכות תולה במים המאררים מדהה אתה את המים בפני כל הנשים השותות ומוציא אתה שם רע על הנשים הטהורות ששתו ויאמרו טמאות היו אלא שתלת להן זכות רבי אומר הזכות תולה במים המאררים אינה יולדת ואינה משבחת אלא מתנוונה והולכת וסופה שהיא מתה באותה מיתה.


פירוש הרמב"ם

( ראה משנה ד' )


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מדהה אתה את המים - מחסר ומחשיך. הגוון החסר נקרא דיהה בלשון משנה:

מתנוונה והו, לכת - נחלית והולכת:

פירוש תוספות יום טוב

במים המאררים. כן הוא בכל הנוסחאות מלבד בגמרא פרק קמא דף ו' מייתי לה במים המרים ובספרי במים המרים המאררים:

מדהה. כתב הר"ב הגוון החסר נקרא דיהא בלשון המשנה. וזה הרבה במסכת נגעים. הרמב"ם:

ומוציא אתה שם רע על הטהורות כו'. בפ"ק דף ו' אדתנן התם ואלו אסורות מלאכול בתרומה וכו' ושבאו עדים שנטמאה ואמר רב ששת ואפילו אחר שתייה שאין המים בודקין הואיל ואיכא דידע בה דכתיב (במדבר ה) ועד אין בה כמ"ש שם הר"ב. ומותיב לה דאי איתא שאין המים בודקין נמצא אתה מוציא שם רע כו' שאומרים טמאות הן אלא שיש להן עדים ומשני לר"ש קאמרת לר"ש מדזכות לא תליא עדים נמי לא תליא. וקרא דעד אין בה איכא למדחי דהא דרשינן ליה לסוטה ודאית דעד אחד אמר נטמאת וכו' כמ"ש לעיל. ותו מייתי ברייתא דיליף ליה טהורה ולא שיש לה עדים ומשני יש לה עדים במדינת הים לא שכיח. פירש"י לא מסקי אינשי אדעתייהו למחשדינהו לטהורות בהכי וכתבו התוספות וה"ה בא עליה בעלה בדרך [שאין המים בודקים אותה כדכתיב. ונקה האיש כדלעיל] נמי לא שכיח:

רבי אומר הזכות תולה לה כו' אלא מתנוונה. פליגי רב ששת ורב יוסף. רב יוסף ס"ל דלת"ק מתנוונה נמי לא. ורב ששת סובר דת"ק נמי סבירא ליה דתולה אבל מתנוונה כו'. ופירש רש"י ולא פליגי רבנן עליה דרבי אלא בסוף שהיא מתה באותה מיתה לחוד. ע"כ. והרמב"ם בחבורו פרק ג' העתיק דברי רבי אפשר שסובר דתנא קמא ורבי לא פליגי כלל. ורבי לא אתי אלא לפרושי דברי ת"ק ולתרוצי לקושיתו של ר"ש. א"נ לא להלכה כתב כן שכבר כתב בפירושו שכשיש מחלוקת בין החכמים בסברת אמונה. אין תכליתו מעשה מן המעשים. שאין אומרים שום הלכה כפלוני ע"כ. אלא משום דמסתבר טעמיה דרבי ראה להעתיק דבריו:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כא) (על המשנה) מתנוונה. פליני בה רב יוסף ס"ל דלתנא קמא מתנוונה נמי לא ורב ששת סובר דת"ק נמי ס"ל דתולה אבל מתנונה וכו'. ופ. רש"י ו, לא פליגי עליה דרבי. אלא בסוף שהיא מתה באותה מיתה לחוד. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ר"ש אומר:    וכו'. פ"ק דסוטה דף ו' ועיין במ"ש לעיל בפ"ק סי' ג': ובספרי הגרסא ואם אומר אתה שהזכות תולה ימים המרים המאררים. ומ"מ קשה קצת מ"ש דבריש מילתיה נקט במים המרים בלבד ובסיפא נקט תרוייהו וכ"ש לרוב הנוסחאות דקשה אמאי שינה דברישא נקט המרים ובסיפא נקט המאררים אכן שם בפ"ק בתרוייהו קתני המרים:

רבי אומר הזכות תולה:    ביד הל' סוטה פ"ג סי' כ':

מתנוונה:    פי' הרמב"ם ז"ל שתחלה בחולי השחפח ונעשית כחושה ע"כ ובפ' הרואה (ברכות דף ס"ג ע"ב) פי' רש"י ז"ל נימוק והולך לו מתנוונה והולך לו ונמשך למיתה ע"כ. וכתבו תוס' ז"ל שם בפ"ק דמכלתין דף ו' דבעלה מותר בה מיד ולא אמרי' ימתין עד שלש שנים שמא זכות תלתה לה דאם היה אסור בה היכי הוה מצי למיקרי בה ונקתה ונזרעה זרע וכן הראני רבי בירוש' ונקה האיש מעון אינו חושש שמא תלה לה זכות ואתיא כמ"ד הזכות תולה ואינה ניכרת ע"כ:


פירושים נוספים