רש"י על הש"ס/סוטה/פרק ג

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | תוספות שאנץ | הריטב"א | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש

על ש"ס: רש"י | ראשונים | אחרונים

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: סוטה יט א (עריכה)

דרבי יהודה דריש זאת למעוטי שאינה שותה ושונה על ידי בעל א' אם חזר וקינא לה ודריש תורת לרבות ששותה פעם שניה על ידי בעל שני ומדקאמר ר' יהודה דע"י בעל שני חוזרת ושותה מכלל דלתנא קמא אפילו בעל א' משקה שני פעמים והיינו דפרכינן ותנא קמא הא כתיב זאת ומאי קא ממעט מיניה:

דכתיב זאת - ומסתברא דהא מיהת קממעט שלא יקנא לה בעל זה פעם אחרת:

שני אנשים ושני בועלים - לאחר שהשקה זה מת ונישאת לאחר וקינא לה מבועל אחר:

דכתיב תורת - והא מיהת אתא לרבויי:

ור' יהודה - סבירא ליה וכו' דאחר שריבה הכתוב ומיעט ולא פירש מה ריבה ומה מיעט על כרחך לא מסרן הכתוב אלא לחכמים לפרש לך לפי חכמתם מה ריבה ומה מיעט ומסתברא דריבויא אשני אנשים קאי ואפילו בבועל אחד ולא אשני בועלים ובעל אחד כיון דקינא לה כבר ונמצאת נקיה נראה הדבר שאדם קנטרן הוא ומתכוין להקניטה הילכך לא שנא מחשד ראשון ולא שנא מאחר:

פרק שלישי - היה נוטל

מתני' היה נוטל את מנחתה - הבעל דהא אמרינן דאין מצות כהונה במנחות אלא מקמיצה ואילך והגשה נמי תחילת קמיצה היא שאין זר קרב למזבח אבל קידוש כלי ויציקה ובלילה שטעונות שמן כשר בזר:

ונותנה על ידה - להניף:

וכהן מניח ידו מתחתיה - ובגמרא יליף דתנופה צריכי יד בעלים ויד כהן ובעלים דמנחת סוטה היא האשה:

והגיש - לקרן מערבית דרומית כדתניא בפרק ג' בסדר מנחות (דף יט:) וכולהו הנך כתיבי במנחת סוטה תנופה והקרבה קמיצה והקטרה:

והשאר נאכל - שכל הנקמצות שיריהן נאכלין דכתיב תורת בסתם מנחה (ויקרא ו) וזאת תורת המנחה כו' עד והנותרת ממנה וגו':

ואח"כ מקריב - בגמרא פריך הא תנא ליה והקטיר ומה יקריב עוד לאחר הקטרה: פלוגתא דרבנן ור' שמעון בגמרא ילפינן ' לה מקראי:

גמ' לר' יאשיה דדריה - אמורא הוא ובדורו של ר"א בן פדת ועוד היה ר' יאשיה שהיה תנא בר פלוגתא דר' יונתן בכוליה גמרא והיינו דקאמר לר' יאשיה דדריה דלא תימא לרבי יאשיה הזקן דלאו אורח ארעא למימרא ליה הכי שגדול וזקן ממנו היה:

בבעלים מנא לן - שתהא האשה מניפה עם הכהן דהא קרא בכהן לחודיה כתיב ולקח הכהן מיד האשה וגו':

משלמים - מתנופת חזה ושוק ואימורין דשלמים:

ידיו תביאנה - בבעלים כתיב וגבי תנופה כתיב:

מה כאן כהן - בסוטה כתיב כהן בתנופת מנחתה:

הא אקרבה - קודם השקאה דקתני קמץ והקטיר והדר תניא היה משקה:

הכי קאמר כו' - הא דתנא רישא הניף והגיש קמץ והקטיר לאו דוקא קודם השקאה נקט ולא איירי בהשקאה כלל אלא איירי בסדר הקרבת מנחת סוטה שכן הוא תנופה והגשה קמיצה והקטרה והכי קאמר כשבא להקריבה היה נוטלה מתוך כפיפה כו' והדר איירי מי קודם או השקאה קודם כל אלה או אם כל אלה קודמין להשקאה ופליגי בה רבי שמעון ורבנן:

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: סוטה יט ב (עריכה)

ה"ג ת"ר והשקה מה ת"ל והלא כבר נאמר והשקה שאם נמחקה כו' ולא גרסינן בתרא ברישא וקמא בסיפא - [שאין זה לשון ברייתא] ופי' משובש הוא וטעה בוהלא כבר נאמר דמשמע שזה נאמר מתחילה והכי פירוש סדר המקראות כך הוא וכתב ומחה והשקה והניף המנחה והקריב דהיינו הגשה וקמץ והקטיר ואחר ישקה את האשה את המים והדר תו כתיב השקאה שלישית והשקה את המים והיתה אם נטמאה וגו' וקא"ר עקיבא והשקה את האשה דכתיב קודם הקטרת המנחה מה ת"ל והלא כבר נאמר אחר הקטרת המנחה והשקה את המים וההוא דוקא הוא ואין הראשון דוקא דמדכתיב ואחר ישקה את האשה ש"מ השקאה אחר הקטרה היא ומה ת"ל והשקה את האשה אחר המחיקה ללמדך שאם נמחקה המגילה ואמרה איני שותה ולא הודית לומר טמאה אני מערערין אותה כלומר פותחין פיה שלא בטובתה ושופכין את המים לתוך גרונה ואפי' נמחקה מגילה קודם הקטרה דשלא כדין עשו הכהנים דכיון דאינה שותה עד לאחר הקטרה לא היה להם למחוק דכל מה שיש שהות לאחר את המחיקה מאחרין שמא תודה אפילו הכי הואיל ונמחקה ואפילו שלא כדין אין שומעין לה לאמר איני שותה אלא או תשתה או תודה ולכך נאמר והשקה אחר המחיקה. ולא תשתה מיד עד לאחר הקטרה אלא הא קמשמע לן שהמחיקה גורמת לה לשתות:

ר"ש אומר ואחר ישקה מה ת"ל והלא כבר נאמר והשקה - לא פליג אדרבי עקיבא אלא מר. דריש האי קרא ומר דריש האי קרא והכי אמר לקמן בשמעתין דתרוייהו ס"ל מקריב מנחתה ואחר כך משקה:

והלא כבר נאמר - פסוק שלישי והשקה את המים לאחר הקטרה מה ת"ל ואחר ישקה:

אחר כל המעשים כולן האמורים למעלה - ומה אמור למעלה השבעה וקבלה וכתיבה ומחיקה והקטרת המנחה:

מגיד ששלשה דברים - הללו מעכבין ההקטרה והשבעה ומחיקה ולקמיה פריך פשיטא קודם המחיקה מה תשתה:

לשרישומו ניכר - שאם היה רישומו ניכר צריך לחזור ולמחוק עד שלא יהא רישומו ניכר:

הא מיכתב כתבי לה - כהן למגילה קודם קבלת שבועה בתמיה:

לא עשה כלום - דכי כתיב וכתב את האלות אחר קבלת שבועה כתיב:

כדי נסבה - שלא לצורך דהא אפילו מיכתב לא כתבינן:

במאי קמיפלגי - אמתני' קאי וברייתא נקט ברישא לאשמועינן מהיכא יליף ר"ש טעמיה וקבעי רבנן השתא היכי דרשי להו לקראי ור"ש היכי דריש להו לכולהו:

רבנן סברי והשקה קמא - דקודם הקטרה דוקא הוא ואע"ג דכתיב ואחר ישקה דמשמע דוקא על כרחך מקרא האמור ראשון אינו נדרש אלא לגופו ומקראות יתירות האמורים אחריו ניתנו לדרוש הילכך קמא דוקא לומר שמשקה ואח"כ מקריב את מנחתה וע"כ ואחר ישקה אע"פ שנכתב אחר הקטרה אקודם הקטרה קאי ואחר דקאמר אמחיקה קאי הכתובה למעלה וקאמרי רבנן דאם לא נמחקה יפה לא ישקנה והשקה בתרא נמי אקודם הקטרה קאי ולדרשה אתא ע"כ:

ור"ש סבר ואחר ישקה - משמע דדוקא הוא ודוקא כתיבה לאחר הקטרה לומר שכולן מעכבין בה הקטרת המנחה ורושם הניכר וכולהו מהכא נפקי דקודמין להשקאה והשקה קמא לאכשורי דאי עביד איפכא:

והשקה בתרא שאם נמחקה מגילה - ודוקא אחר הקטרה דבדין אימחיק משקין אותה בעל כרחה והיינו דאיכא בין לר"ע בין לר"ש דר"ע לית ליה אם השקה ואח"כ הקריב מנחתה כשרה הילכך והשקה קמא דריש לבעל כרחה ואע"ג דשלא כדין אימחיק קודם הקטרה ואחר ישקה לרישומו ניכר והשקה בתרא לגופיה לומר שמקריב מנחתה ואח"כ משקה:

בדיעבד לא פתח קרא - אין דרך הכתוב לומר בתחילת דבריו שלא כדרך מצותן אלא בתחילה סדר משפט דבריו ולבסוף מרבה מקראות לדרוש:

כלבוס - שני שינים יש לו ונותן לתוך פיה זקוף:

אלא לבודקה - אם טהורה אם טמאה:

והלא בדוקה ועומדת - דכיון דאמרה איני שותה מודה שהיא טמאה:

יכולה לחזור בה - ולומר איני שותה ואין אונסין אותה דהא מודה דטמאה היא:

משקרב הקומץ וכו' - ולקמיה פריך היא גופא קשיא אמאי אינה יכולה לחזור והלא בדוקה ועומדת היא:

דקא הדרא מחמת בריותא - הא דקתני בדוקה ועומדת דקא הדרא בה מחמת בריותא הוא שאינה רותתת וקאמרה איני שותה ודאי טמאה היא ולכך אינה רותתת דסמכא מעיקרא ואמרה כי מטינא למשתי לא שתינא ולא שנא קרב קומץ ולא שנא לא קרב לא שתיא כדמפרש ואזיל כל מחמת בריותא כלל כלל לא שתיא ואפי' קירב הקומץ והא דמפליג בין קרב ללא קרב דקא הדרא בה מחמת רתיתא שאנו רואין אותה רותתת דאיכא למימר דאינה מאמנת שלא יבדקוה המים ואפילו היא טהורה ורוצה היתה לסמוך על טהרתה ולשתות ולפיכך היא רותתת וכשמגעת לשתות חוזרת בה הילכך עד שלא קרב כו' וברייתא קמייתא דלעיל דקתני מערערין אותה במחמת ריתותא קאמר:

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: סוטה כ א (עריכה)

קשיא דר"ע אדר"ע התם קאמר מחיקה מעכבא - את האונס דכל זמן שלא נמחקה אם אמרה איני שותה יכולה לחזור בה ולא אנסינן לה להשקותה אבל אם נמחקה המגילה מערערין אותה על כרחה ואפי' לא קירב הקומץ דהא והשקה קמא דקודם הקטרה להכי דרשינן והכא קאמר קומץ מעכב את האונס דכל כמה דלא קרב קומץ אי אמרה איני שותה לא אנסינן לה להשקותה:

וחזרה ואמרה שותה אני - לר"ע מהו להשקותה מרצונה:

שיתן מר - דבר מר:

שמרים כבר - קודם מחיקה אלמא מחמת דבר אחר הם מרים ואין מרירה על שם קללת בדיקתם נקרא דהא מקמי מחיקה לאו בני מיבדק נינהו: מתני' מגילתה נגנזת: בצדי ההיכל דכל כתבי הקדש שאינן ראויין לקרות בהן נגנזין שלא יתבזו:

על בית הדשן - שהיא בעזרה ששורפין שם פסולי קדשי קדשים ופסולי אימורים שמחיצתן לפנים מן הקלעים כדאמרינן בשחיטת קדשים (דף קד:) שלשה בית הדשן הם דהואיל וקדשה בכלי נשרפת בעזרה והאי מתפזרת היינו נשרפת כדאמר לקמן (ד' כג.) ואלו שמנחותיהם נשרפות וקא חשיב להא האומרת איני שותה:

ואין מגילתה כשירה להשקות בה סוטה אחרת - דבעינן כתיבה לשמה דכתיב ועשה לה הכהן לה לשמה:

המים נשפכין - כיון דאמרה טמאה אני בדוקה ועומדת היא ומים המרים לא ניתנו אלא לברר את הספק:

מערערין אותה - דדלמא טהורה היא ומחמת רתיתותה קאמרה:

מתמלאת גידין - הגידין שבלחייה נופחין ונראות כמליאה גידין וגם בשרה נעשית שיטה שיטה של נפיחה והכי תניא בספרי כמין שרביטין מזורקין בה:

שלא תטמא העזרה - שערי נקנור או עזרת נשים שתצא דרך שם ולקמיה פריך והא אמרינן בעלמא דשערי נקנור לא נתקדשו וכ"ש עזרת נשים ומת מותר ליכנס למחנה לויה:

תדע שזכות תולה לה - תראה ותלמד בפרשת סוטה שהזכות תולה דילפינן מונקתה ונזרעה זרע ונקתה ע"י זכיות כדי זריעת זרע ט' חדשים וי"א יותר כדמפרש בגמ':

מלמדה תיפלות - מפרש בגמ':

רבי יהושע אומר רוצה אשה בקב ותיפלות - גרסינן ובגמרא מפרש מאי קאמר:

מכות פירושין - מפרש בגמ' שמכה את עצמו בכתלים להראות שהוא עניו וצנוע:

גמ' לבלר - סופר:

אם תחסר אות אחת - כגון א' וה' אלהים אמת (ירמיהו י) או תייתר אות אחת כגון בראשית בראו אלהים:

דבר אחד יש לי - לקמן מפרש מאי תשובה היא זו:

כתב שיוכל למחות - ורבי ישמעאל סבר מוחקין לה מן התורה ולא בעי כתיבה לשמה ואפרשת סוטה לחודה קא קפיד:

מאי קאמר ליה ומאי מהדר ליה - מאי קאמר ליה ר' ישמעאל דקא מהדר ליה ר"מ דבר אחד יש לי שעושה רושם ואינו נמחק מה ענין קנקנתום אצל חיסור ויתור:

ומשוי ליה רי"ש - כגון דלי"ת דאחד:

דבר אחד יש כו' - ואינו נמחק לגמרי:

קשיא שימוש אשימוש - דקאמר לעיל שימוש דר"ע קודם ואמר הכא דר"י קודם לא מצי למיקם אליביה. על עיקרי טעמיה שהיה אומר על טמא טהור ומראה לו פנים ועל טהור טמא ומראה לו פנים:

אתא לקמיה דר"י וגמר גמרא - המשניות סתומות כמו שהן כדגמיר להו מרבו ורבו מרבו:

והדר אתא לקמיה דר"ע למיסבר סברא - לעמוד על עיקר טעמי המשנה מפני מה זה טמא וזה טהור זה אסור וזה מותר ועל מה כל דבר נסמך ועל איזה מקרא וזה תלמוד שהיה בימי התנאים ולהבין דבר מתוך דבר כשהיה דבר חדש נשאל בבית המדרש מהיכן ילמדוהו ולאיזה משנה ידמוהו:

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: סוטה כ ב (עריכה)

חוץ מפרשת סוטה - ואפי' בס"ת:

משמו - של ר"מ:

שבמקדש - של כל סוטה וסוטה:

מאי בינייהו - כלומר במאי קמיפלגי באיזה טעמא:

למחוק לה - מפרשת סוטה שבספר תורה לת"ק מחקינן לר' יעקב לא מחקינן:

כי הני תנאי - דאיפלגו נמי בכתיבה לשמה:

דאינתיק - מכל נשים לשמה של זו:

אמר רב נחמן וכו' - איהו נמי פריך דהני תנאי לאו כי הני תנאי ופריך לאידך גיסא ואית ליה נמי דרב פפא וה"ק איכא למיפרך להאי גיסא ואיכא למיפרך להאי גיסא:

כתב - לה גט לגרש את אשתו ונמלך מלגרשה:

בן עירו - ששמו כשמו והוא מאותה העיר:

שמי כשמך וכו' - ובני עיר אחת אנחנו וגט זה ראוי לי תניהו לי ואגרש בו את אשתי:

פסול לזה לגרש בו - דדרשינן לה לשמה דכתיב וכתב לה ספר כריתות והכא נמי כתיב ועשה לה הכהן:

מני - הא דקתני דכיון ששתתה נבדקת ר"ש היא דאמר מקריב מנחתה ואח"כ משקה דאי לא אקרבה ברישא לא הוה מיבדקה עד שתקרב מנחתה דכתיב מזכרת עון:

הא אמר אין זכות - תולה. במתני' (לקמן ד' כב:):

ר"ע היא - דאמר לעיל (ד' יט:) משקרב הקומץ אינה יכולה לחזור בה אלמא מקרבי לה קודם שתשתה:

במחנה לויה - בהר הבית דהא עזרת נשים וגם שער נקנור לא נתקדשו בקדושת עזרה והרי הן כשאר הר הבית:

עמו במחיצתו - ובמדבר נמי היו ג' מחנות לפנים מן הקלעים מחנה שכינה והלוים יחנו סביב למשכן העדות (במדבר א) זה מחנה לויה והדגלים ג' פרסאות זה מחנה ישראל ומשה היה לוי וקאמר. עמו:

שמא תפרוס נדה - אגב ביעתותא דמים המרים והנדה והזב והזבה ובעל קרי אסורים במחנה לויה כדילפינן בפסחים בפרק אלו דברים (ד' סז.):

פחדא צמית - דאגה שאינה באה פתאום אלא דואגת שמא יבואו אויבים להורגה צומת את המקור מלהוציא דם ואפי' בשעת וסתה וההיא דנדה אדאגה איתמר דקתני הגיע שעת וסתה ולא בדקה טמאה מפני שאורח בזמנו בא ר"מ אומר אם היתה במחבא והגיע שעת וסתה ולא בדקה טהורה אם בדקה אחרי כן ומצאתה טהורה ולא אמר אורח בזמנו בא שחרדה מסלקת את הדמים:

ביעתותא - הבאה פתאום כגון זו שלא היתה חרידה עד עכשיו ופתאום היא מרגשת בצערה וכן באסתר שבאת לה שמועת מרדכי פתאום:

מרפיא - הדמים פותח את המקור:

מני מתני' - דקתני יש זכות תולה ג' שנים:

כדי הכרת העובר - דדריש ונקתה ע"י זכות כדי ונזרעה זרע כשיעור שהעובר ניכר במעוברת:

הראוי לספר - לחיות ולבא לידי סיפור שבחו של מקום:

ואע"פ שאין ראיה - גמורה לדבר דזכות תולה י"ב חודש זכר לדבר ולקמן מפרש אמאי אינה ראיה:

להן מלכא מלכי ישפר עליך וגו' - דניאל אמר לנבוכדנצר כשפתר לו החלום שיהא נטרד מן האנשים ולהיות עם בהמה וחיה להן מלכא אמנם המלך מלכי ישפר עליך עצתי תיטב בעיניך להאמין לעצתי:

וחטיך בצדקה פרוק - חטאך ע"י צדקה פדה:

ועויתך במיחן - ועונותיך בחנינת העניים:

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: סוטה כא א (עריכה)

הן תהוי ארכא לשלותיך - ואז תהא אורך זמן לשלומך שלא יבאו עליך הפורענות וכן עשה נבוכדנצר היה מקבץ בכל יום עניי ישראל שהביא בגולה והיו צריכין מזונות ומפרנסם ואף דניאל כשהשיאו עצה זו לכך נתכוין שראה את ישראל בגולה מחזרין על הפתחים:

וכתיב כולא מטא - כל הפורענות הגיע על נבוכדנצר:

לקצת ירחין תרי עשר - אלמא תלה לו הזכות י"ב חדש:

לעולם - מתני' דקתני ג' שנים ר' ישמעאל היא:

ואשכח קרא דאמר ותני - שונה בהארכת זמן כלומר מקרא כתוב שהקב"ה מאריך זמן עד ג' פעמים הלכך הוו להו ג' שנים:

דלא מפקיד דינא עלייהו - אין ממהרין מן השמים לפקוד עונותם עליהם בעולם הזה אבל מישראל ממהרין ליפרע בעה"ז ומדקדקין אחריהם:

זכות דמאי - מגינה כל כך:

זכות דתורה - שהיתה עוסקת בתורה:

הא לא מפקדא - דכתיב ולמדתם אותם את בניכם (דברים יא) ולא את בנותיכם וכיון דאינה מצווה אין שכרה גדול כמצווה ועושה:

היא תשיחך - תליץ בעדך את זכותך:

פחתים - גומות:

נזדמנה לו אבוקה של אור - . כך זכה לקיים מצוה ניצל ממקצת פורעניות:

ועדיין מתיירא מחיה רעה ומן הליסטין - שדרכן לילך בלילה פן יפגעו בו דכתיב תשת חושך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער (תהלים קד):

הגיע עמוד השחר - ואף כאן זכה לתורה ניצל מן החטא ומן היסורין:

ועדיין אינו יודע כו' - שמא יכפנו יצרו ליבטל וישיב עליו יצה"ר ופורענות:

הגיע לפרשת דרכים - ושם הכיר את דרכו ואף כאן הגיע ליום המיתה ולא פירש מן התורה עד יום מותו ניצל מכולן והכי מפרש לה לקמיה:

עבירה מכבה - שכר מצוה:

ואין עבירה מכבה - שכר מי שעסק בתורה קודם לכן אלמא מצוה לא מגנא כולי האי:

לכבות את האהבה - זו תורה דכתיב (שיר ב) הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה יין סוד:

אמר רב יוסף - לעולם מגינה על היסורין הרבה ומאי אינה מגינה דקאמר ת"ק מן החטא שלא יתקפנו יצה"ר קאמר:

מצוה בעידנא דעסיק בה - והיינו לפי שעה דאמר מגנא מן היסורין ומצלא מיצה"ר שלא יכשילנו לחטא:

בעידנא דלא עסיק בה - משנגמר המצוה ואינו עסוק בה אגוני מגנא מן הפורענות אצולי לא מצלא ודקתני בברייתא עבירה מכבה מצוה לאו מלהגין מן היסורין קאמר אלא מליטול שכר לעתיד:

אמאי לא תגין עליהן - מיצר הרע שהחטיאם ועשאם רשעים גמורים כלומר אמאי לא תצילהו מן העבירות:

לעולם זכות דתורה - ולא שעוסקת בתורה אלא שטורחת בבנה ובבעלה שיעסקו:

דמקריאן ומתניאן - שטורחות על בניהן להביאן לבית הספר לקרוא מקרא ולשנות משנה:

ונטרן לגברייהו - וממתינות לבעליהן שיוצאין לעיר אחרת ללמוד תורה:

מאי פרשת דרכים - מהו מדמה להגיע לפרשת דרכים דהא אבוקה היינו מצוה עמוד השחר היינו תורה אלא פרשת דרכים מאי היא:

ויום המיתה - והוא תלמיד חכם ביום מותו וידע שלא פירש לפרוק מעליו עול תורה:

ויראת חטא - זכה ליראת חטא אחר שזכה לתורה ניצל מכולן שהתורה מלמדתו דברי מצוה ודברי איסור וממה שהוא צריך לפרוש ויראת חטא מונעו מלרדוף אחרי יצרו:

דסלקא ליה שמעתתא אליבא דהלכתא - וה"ק עלה עמוד השחר ניצול מן החיה כו' זכה לתורה ניצול מיצה"ר ומן החטא ועדיין אינו יודע באיזו דרך מהלך אם יזכה שיסייעוהו מן השמים להתקבל דבריו בין חביריו להורות כהלכה וכמשפט הגיע לפרשת דרכים כלומר זכה לכך ניצול מכולם: לאמר אלהים עזבו כך היו אומרים עליו אלהים עזבו שבא על אשת איש ואין אנו נענשין עליו רדפו ותפסוהו כי אין מציל אין לו זכות שיצילנו שהעבירה כבתה זכיותיו:

לא יראה בך - עבירה ואם יראה ושב מאחריך:

שמעון אחי עזריה - תנא הוא במשנה קמייתא דזבחים ולמד תורה על ידי אחיו שהיה עוסק בפרקמטיא כדי שיחלוק בזכות למודו של שמעון לכך הוא נקרא על שם עזריה אחיו וכן ר' יוחנן למד ע"י הנשיא שהי' מפרנסו:

הלל עסק בתורה - מתוך עוני רב כדמפרש במס' יומא (דף לה:):

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: סוטה כא ב (עריכה)

לימדה תיפלות ס"ד - וכי תורה תיפלות קרא לה:

כאילו - שמתוכה היא מבינה ערמומית ועושה דבריה בהצנע:

חכמה - תורה:

שמעמיד עצמו ערום עליה - שפירש מכל עסקים ונעשה עליה עני וחסר כל [ל"א שמשים עצמו ערום עליה גרסי'] שמערים שיתקיים תורתו לקבוץ על יד וללמוד מכל אדם:

מאין תמצא - מן העשוי כאין:

רוצה אשה בקב ותיפלות - חפיצה ליזון במזונות מועטין ויהא תיפלותה מצוי לה בתשמיש מט' קבין ופרישות לפרוש מן התיפלות לפיכך אין טוב שתלמוד תורה:

שמטעים דבריו לדיין - דמשנקבעו בלב הדיין שערי זכיותיו לדבריו של זה קשין לסלקן והרי ערמותו ורשע הוא שעובר על לא תשא שמע שוא (שמות כג):

להשלים מאתים זוז - ומעתה לא יטול לקט ויש לו קרובים שיטלום:

בנכסים מועטין - דתנן (ב"ב דף קלט:) מי שמת והניח בנים ובנות בזמן שהנכסים מרובין הבנים ירשו והבנות יזונו נכסים מועטין הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים:

שקדמו ומכרו - קודם שבאו הבנות לב"ד והעמידום ב"ד לנכסים בחזקת בנות:

המכריע אחרים באורחותיו - ראו ועשו כמוני ולכו בדרכי לא נתכוון זה אלא להראות עצמו כחסיד בעיני הבריות ואין תוכו כברו אלא שלא ידקדקו אחריו לבדוק בתועבותיו:

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: סוטה כב א (עריכה)

שקרא - מקרא:

ושנה - משנה:

ולא שימש תלמידי חכמים - ללמוד סברת הגמרא בטעמי המשנה מה הם רשע הוא שאין תורתו על בורייה ואין ללמוד הימנו שע"י הטעמים יש חילוק באיסור והיתר ובדיני ממונות לזכות ולחייב ובטהרות לטמא ולטהר כדאמר בכמה דוכתי מ"ט אמר מר הכי ומר הכי ואמר מאי בינייהו איכא בינייהו כך וכך וערום הוא שהשומע את קולו שונה משניותיו כסבור הוא שבקי בטעמיהם ונוהגין בו כבוד כתלמידי חכמים: אתמר גרס:

ה"ז ע"ה - שחשוד על המעשרות ועל הטהרות:

בור - גרוע מעם הארץ:

כותי - ואסור לאכול פיתו ויינו דכיון שלא שימש חכמים אינו מקפיד על דברי חכמים לדעתם ולא שנה אלא להראות עצמו כת"ח:

מגוש - מכשף האוחז את העינים וגונב את הלבבות ואף זה כן:

רטין - תרגום חובר חבר (דברים יח) הוא מגוש לוחש המכשף את לחשיו ואינו מבין מה הם ומה פירושם אלא כך מעשיהם שהמכשפות בא ע"י אותם הלחשים:

תני תנא - ואף זה תנא שלא שימש בתלמוד שונה משנתו ואינו יודע מה היא:

איזהו עם הארץ - שנחשד על הטהרות ועל המעשרות ומוחזק מגעו טמא:

כל שאינו קורא ק"ש - דהא ודאי אינו יודע כלום אבל יודע לקרות וקורא לא ע"ה הוא:

ששונין הלכות - שלא שימשו לתלמידי חכמים ולא הקפידו על טעמי המשניות:

הלכות - משניות:

פשיטא - דהכי הוא אלא במאי נדרשיה אי לאו בהכי:

הותרה לו - דומה בעיניו היתר:

מבלי עולם ס"ד - ומה הם גורמין לאחרים:

שמורין הלכה מתוך משנתן - קאמר שמבלין עולם בהוראות טעות דכיון דאין יודעין טעמי המשנה פעמים גורמין שמדמין לה דבר שאינו דומה ועוד יש משניות הרבה (במשניות) דאמרינן הא מני פלוני הוא ויחידאה היא ולית הלכתא כוותיה ועוד שאינן יודעים במחלוקת תנאים הראשונים הלכה כדברי מי הלכך מורין הוראות טעות:

הליכות עולם לו - השונה הלכות עולם שלו בזכותו:

ציילנית - בעלת תפלה:

ואלמנה שובבית - בעלת שכינות הולכת ומבקרת שכינותיה תמיד:

הרי אלו מבלי עולם - שאינן אלא נואפות ומכשפות ומראות עצמן כצדקניות שלא יבדקו אחריהן:

קטן שלא כלו לו חדשיו - לקמן מפרש:

וקיבול שכר מאלמנה - שהיתה טורחת עצמה יותר מן הצורך כדי לקבל שכר כדמפרש ואזיל למדנו שיטריח אדם עצמו במצוה לקבל שכר יותר:

בראת צדיקים - לנחול ג"ע:

בראת רשעים - לירש גיהנם:

שלא יכשלו בי בני אדם - להפסיד חלקם על ידי מגן עדן ולירש גיהנם:

כי קאמר - מבלי עולם:

כגון יוחני בת רטיבי - אלמנה מכשפה היתה וכשמגיע עת לידת אשה היתה עוצרת רחמה במכשפות ולאחר שמצטערת הרבה היתה אומרת אלך ואבקש רחמים אולי תשמע תפלתי והולכת וסותרת כשפיה והולד יוצא פעם אחת היה לה שכיר יום בביתה והיא הלכה לבית האשה היולדת ושמע השכיר קול הכשפים מתקשקשין בכלי כמו שהולד מקשקש במעי האם ובא ופתח את מגופת הכלי והכשפים יצאו והוולד נולד וידעו כי בעלת כשפים היא:

המבעט ברבותיו - וקרי ליה קטן שלא כלו לו חדשיו על ידי שימיו מתקצרין כדאמרינן בפרק קמא דחגיגה (דף ה.):

כי רבים חללים הפילה - באשה זרה משתעי ותלמיד שאינו נוהג עצמו כשורה קרי ליה נמי הכי:

זה תלמיד שלא הגיע כו' - הפילה לשון נפל שלא כלו לו חדשיו:

ועצומים - לשון עוצם עיניו (ישעיהו לג) שסוגרים פיהם ואינם מורים לצורכי הוראה:

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: סוטה כב ב (עריכה)

ועד כמה - הוי ראוי להוראה:

והא רבה אורי - וכל שנותיו אינן אלא מ' כדאמרי' בר"ה (דף יח.) רבה ואביי מדבית עלי קאתו כו':

בשוין - אם שוה לגדול העיר בחכמה מותר להורות או שאין זקן ממנו בעיר:

פרוש שיכמי פרוש נקפי פרוש קיזאי פרוש מדוכיא - כולהו מפרש להו:

מעשה שכם - שמלו שלא לשם שמים אף זה מעשיו להנאתו שיכבדוהו בני אדם ולא לשם שמים:

המנקיף רגליו - מהלך בשפלות עקב בצד גודל ואינו מרים רגליו מן הארץ ומתוך כך מנקף אצבעותיו באבנים:

מקיז דם לכתלים - עושה עצמו כעוצם עיניו שלא יסתכל בנשים ומתוך כך מכה ראשו בכותל והדם יוצא:

דמשפע - הולך כפוף:

כי מדוכיא - בוכנא עשוי כמקבת וראשו כפוף:

פרוש מה חובתי ואעשנה - למדוני מה עלי לעשות ואעשה:

הא מעליותא היא - אם אינו בקי באיסורין ודקדוקי מצות ובא ללמוד:

מה חובתי תו ואעשנה - מה לעשות עוד ולא עשיתי ומראה עצמו כאילו קיים את הכל:

פרוש מאהבה - מאהבת שכר המצות ולא לאהבת מצות הבורא:

מיראה - של עונשין אלא מה על האדם לעשות מאהבת הש"י כאשר צוונו ה' אלהינו וסוף השכר לבא:

דמטמרא מטמרא כו' - הנסתרות נסתרות מבני אדם והגלויות גלויות ומ"מ לב"ד הגדול כולם גלויות והוא יפרע מן המתכסים בטליתות ומראין עצמן כפרושין ואינן פרושין:

אל תתיראי מן הפרושין - שהפרושין היו שונאין אותו לפי שהרג מן החכמים הרבה ונהפך להיות צדוקי כדאמר בקידושין (דף סו.) וכשמת היתה אשתו יראה מהן שלא יעבירו המלוכה מבניה והיתה אומרת לו לבקש מלפניהם עליה ואמר לה אל תתיראי מן הפרושין שצדיקים הן ולא יגמלוך רעה ולא לבניך שלא חטאו להם:

ולא ממי שאינן פרושין - שהם אוהביי:

אלא מן הצבועים - כלומר שאין מראיתם כתולדותם אלא צבועין מבחוץ ואין תוכן כברם:

שמעשיהם כמעשה זמרי - שהן רשעים ומבקשים שכר כפנחס אומרים לבריות לכבדן כפנחס ואיכא דמפרש לה לענין צניעותא:

מתני' הרי היא ככל המנחות - שנטמאו עד שלא קדשה בכלי:

ותפדה - ותצא לחולין ומהמעות יקנה אחרת:

ותשרף - שקדשה קדושת הגוף ואינה יוצאה עוד לחולין:

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: סוטה כג א (עריכה)

וכל הנשואות [לכהנים] מנחותיהן נשרפות - ואפילו קרב הקומץ כהלכתו ולא נטמאו נשרפין שירים בבית הדשן כדמפרש בגמרא:

כהנת - בת כהן:

מנחתה נאכלת - דכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל כתיב (ויקרא ו) אבל כהנת הנשואה לישראל נאכלת וכן כהנת אלמנה וגרושה שהביאה מנחתה נאכלת:

כהנת מתחללת - מן התרומה ומן הכהונה אם נבעלה לפסול:

וכהן אין מתחלל - אם נשא גרושה זונה וחללה וטעם דכולה מתני' מפרש בגמ':

בקדשי קדשים - חטאת ואשם ומנחה בכולם כתיב כל זכר בכהנים [יאכלנו]:

מה בין איש לאשה - בישראל נמי קמיירי:

איש פורע ופורם - כשהוא מנוגע פורע ראשו ופורם בגדיו:

האיש מדיר את בנו - קטן בנזיר וחלה הנזירות עליו אפילו לכשיגדל:

מגלח על נזירות אביו - אם נדר אביו בנזירות והפריש קרבנותיו ומת והיה בנו נזיר הבן מגלח ביום מלאת ומביא קרבנות שהפריש אביו:

מקדש את בתו - מקבל קידושי בתו קטנה שלא מדעתה:

מוכר את בתו - לאמה כשהיא קטנה:

גמ' מנחותיהן נשרפות - אחת מנחת סוטה ואחת מנחת נדבה:

מפני שיש לו חלק בה - שהוא מקריבה משלו וכתיב כל מנחת כהן וגו':

ואינה עולה כליל שיש לה חלק בה - שלכפרתה היא באה ואין מנחת זר ובת כהן קריבין כליל בלא קמיצה:

השירים קריבין לעצמן - לאחר שקרב הקומץ:

קרי כאן כל שממנו כו' - כי כל שאור וכל דבש לא . תקריבו לה' (ויקרא ב) הוה ליה למכתב למה ליה למכתב ממנו אלא למדרשיה נמי באנפי נפשיה לא תקטירו כל שממנו עולה כבר אשה לה' ויש בכלל לאו זה בשר כל קרבנות חוץ מעולה ויש בכלל זה שירי מנחות והכא נמי דלמא בתר חלק שלה אית לן למיזל והויא הקטרת קומץ כהלכתו ואלו שירים גמורין הם וישנן בבל תקטירו:

דמסיק להו לשם עצים - דנימא הכי אם ראויים הן להקטיר ולא היתה ראויה ליקמץ כדין מנחת כהן הרי זו הקטרה לשמה וקמיצה לא מעלה ולא מורדת ואם ראויה היתה ליקמץ ואלו שיריה הרי הן כשאר עצי המערכה:

כר"א - פלוגתייהו בזבחים אברי חטאת שנתערבו באברי עולה ר"א אומר יתנם למעלה ורואה אני את בשר חטאת על המזבח כאילו הן עצים וחכ"א תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה שאסור להקטיר אברי חטאת משום לאו דכל שממנו לאישים ור"א סבר בתריה דההוא קרא כתיב קרבן ראשית תקריבו אותם לה' שאור ודבש בכורים אתה מביא מן התמרים ומנחת שתי הלחם שהוא ראשית מן השאור ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח קאי נמי אממנו אשה לה' דאוקמיה בבל תקטירו ואשמעינן דלא אסר הקטרתו אלא כשמתכוין לריח ניחוח:

כר"א בר"ש - במנחות בפ' אלו מנחות (דף עג:) גבי מנחת חוטא כהן שמביא על שמיעת קול או על ביטוי שפתים או על טומאת מקדש וקדשיו בדלי דלות ופליגי רבנן עליה דרבי שמעון ואמרי והיתה לכהן כמנחה מנחת חובתו של כהן כליל כמנחת נדבתו ואינה נקמצת [ור"ש דריש ליה לקרא התם הכי וכי נאמר והיתה לכהן כמנחתו לא נאמר אלא] כמנחת חוטא של ישראל מה של ישראל נקמצת אף מנחת חוטא של כהן נקמצת אי מה מנחת ישראל שיריה נאכלין אף זו שיריה נאכלין ת"ל והיתה לכהן כמנחה לכהן כמנחה לענין עבודת כהן שטעונה קמיצה ולא לאישים כמנחה הא כיצד הקומץ קרב לעצמו והשיריים קריבין לעצמם ולית ליה כל שממנו לאישים כלל ר"א בר"ש פליג עליה ואמר קומץ קרב לעצמו ושירים מתפזרין לאיבוד:

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: סוטה כג ב (עריכה)

ה"ג ואפי' רבנן לא פליגי עליה אלא במנחת חוטא של כהנים דבת הקרבה היא - דמקשי חובתו לנדבתו דלא בעי קמיצה אבל הא דלאו בת הקרבה היא דדלמא בתרה דידה אזלינן ושירים גמורים נינהו ואפילו רבנן מודו דמתפזרין:

מאי טעמא - קאמר מתני' מנחת כהנת נאכלת כשאינה נשואה לכהן וכשהיא נשואה לכהן אינה נאכלת כליל מיהא לא הויא. לא יחלל זרעו. בכהן הנושא פסולה לכהונה כתיב ודרשינן בקידושין (דף עז.) לא יחלל שני חילולין אחד לה ואחד לזרעו שהכהן מחלל את שתיהן אבל הוא אין מתחלל:

בני אהרן - לנפש לא יטמא ולא בנות אהרן באזהרה זו:

כל זכר בבני אהרן יאכלנה - במנחה כתיב:

איש - צרוע הוא:

אין לי - שנחלט בטומאת נתקים אלא איש אשה מנין כשהוא אומר סמוך לו והצרוע אשר בו הנגע ולא איבעי ליה למכתב אלא בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע דהא כתיב לעיל דבמצורע קמיירי אלא לרבות צרוע שני כגון אשה:

ה"ג א"כ מה ת"ל איש לענין שלמטה איש פורע ופורם וכו' - מה ת"ל איש מאחר שסופינו לרבות את האשה:

לענין שלמטה - לאו למעוטי מטומאה האמורה בפסוק זה בא למעוטי אלא מענין האמור בפסוק שלאחריו דכתיב ביה פריעה ופרימה לומר לך איש פורע ופורם ולא אשה:

הלכה היא בנזיר - הלכה למשה מסיני הוא בהלכות נזיר:

נתתי לאיש - באביה נתלית נתינתה:

ורגמו אותו - אי נימא אותו ולא אותה והכתיב גבי נערה המאורסה והוצאתם את שניהם וסקלתם אותם אלא הא דממעט אשה לענין ערום דנפיק מהאי קרא מיעוטא דאותו משמע ולא כסותו ולהכי נקט ליה להאי משמעותא דערום בלשון זכר גבי איש למימרא הא אותה בכסותה:

נמכר בגניבתו - אם אין לו מה לשלם: הדרן עלך היה נוטל

פרק רביעי - ארוסה

מתני' ארוסה - שקינא לה ארוס:

ושומרת יבם - שקינא לה יבם:

לא שותות - דמעטינהו קרא:

ולא נוטלות כתובה - שהיא גרמה לאסור עצמה עליו שנסתרה אחר קינוי דמקינוי ואיסור לא אימעיט כדמפרש בגמרא ואפילו לית לן דרב המנונא. דשומרת יבם שזינתה מותרת ליבמה נהי דמותרת מיהו לא בעי למינסב אשה זונה והיא הפסידה ביושבת תחתיו הכתוב מדבר: