מהרש"א על הש"ס/סוטה/פרק ג

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | תוספות שאנץ | הריטב"א | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש

על ש"ס: מהרש"א | ראשונים | אחרונים

יט:

בפרש"י ה"ג ת"ר והשקה כו' בסיפא שאין זה לשון ברייתא ופירוש משובש הוא וטעה בו הלא כבר נאמר כו' דכל מה שיש שהות לאחר את המחיקה כו' והשקה אחר המחיקה ולא תשתה מיד עד לאחר הקטרה אלא כו' עכ"ל וכצ"ל מפירוש ישן:

תוס' בד"ה ורי"א כו' בפר"ח פירש לפי גירסא כו' קמייתא לגופו מה ת"ל לא שבברייתא כו' בעל הגמ' הוא שוהשקה בתרא בא כו' ירושל' ולית ליה לר"ע מערערין כו' עכ"ל כצ"ל יראה לפי שיטת הירושלמי דלא תקשי הברייתות כלל אהדדי למסקנא ובתרוייהו סבר לה ר"ע כר"ש דמנחתה מקריב בתחלה כשיטת רש"י ולכך בבתרייתא תולה מלתא דמערערין בקרב הקומץ ובקמייתא תולה דמערערין במחיקה לחוד היינו היכא דשלא כדין עבוד כהנים והתחילה לשתות ודו"ק:

כ.

בפרש"י בד"ה מגילתה נגנזת כו' שאינן ראוין לקרות בהן כו' ובד"ה מתמלאות גידין כו' שיטות [שיטות] של נפיחה כו' ובד"ה שלא תטמא כו' נקנור עזרת כו' ובד"ה ומשוי ליה ריש כגון דלי"ת דאחד עכ"ל והס"ד וכצ"ל מפירוש ישן:

תוס' בד"ה מגילתה נגנזת כו' יש בה משום קדושה עכ"ל הוא סוף דבור ואח"כ מתחיל הדבור נמחקה מגילה ואמרה כו' לכתוב י"ה עכ"ל הוא סוף דבור ואח"כ מתחיל הדבור אמר רבי ירמיה למחוק לה מן התורה א"ב כו' שבועה לא עשה ולא כלום א"כ כו' לשם ס"ת ומה שאין מטילין כו' ולרבי אחי בר יאשיה כו' דיחוי דרב נחמן ב"י א"כ האי כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה אבל כו' אלא וכתב לה כתיב גבי עשייה כו' היאך קמא שנכתב שלא לשום אשה כתב רחמנא וכתב ואי לא כתיב אלא וכתב ה"א למעוטי האי דלא איהו כתב לה אבל יש לו ב' נשים דאיהו קא כתב לה כשר כתב רחמנא וכתב לה דממעטינן כו' עכ"ל כצ"ל:

כא.

בפרש"י בד"ה אמאי לא תגין עליהם כלומר אמאי לא תצילהו מעבירות מיצה"ר שהחטיאם ועשאום רשעים גמורים עכ"ל וכצ"ל והוא סוף דבור ואח"כ מה"ד מצוה בין בעידנא כו' אגוני מגנא מן הפורענות כו' מתני' ומדקתני בברייתא עבירה מכבה כו' עכ"ל וכ"ה בפירוש ישן וכן נראה דהשתא לאוקמתא דרבא נמי מתיישב סיפא דברייתא דקתני ד"א עבירה מכבה מצוה כו' לא מיירי מלהגין מן היסורים כמתני' אלא מליטול שכר לעתיד מיהו לשון ראשון דברייתא לא יתיישב לאוקמתא דרבא כמו שתמהו התוס' דלא משמע להו דאיירי נמי בליטול שכר לעתיד ודו"ק:

תוס' בד"ה מצוה בין כו' תלאה הכתוב באור משום דמגינה כו' ואי מיצה"ר דמצלא לא מצלא כו' עכ"ל כצ"ל:

כא:

תוס' בד"ה בן עזאי אומר חייב אדם כו' ירושלמי דבן עזאי דלא כראב"ע כו' ונראה. דפי' דמצוה כו' עכ"ל כצ"ל ור"ל דהכי דייק ליה התם דבן עזאי דלא כראב"ע דמצוה לשמוע דקאמר משמע משום קיום מצוה ולא משום שידעו שזכות תולה כדאמר בן עזאי:

בא"ד מטרונה שאלה כו' חטא אחת במעשה עגל כו' אבדת ממני ג' מאות כו' ישרפו ד"ת ולא כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה רוצה אשה כו' ואילו המורד על אשתו כו' עכ"ל וכצ"ל:

בד"ה היכי דמי חסיד כו' אמר לכשאחלוץ תפילין כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה זה הנותן כו' ואעלוניה לקפילין כו' עכ"ל כצ"ל בערוך בערך קפל מקום שמוכרין כל תבשיל:

בד"ה יתומים שקדמו כו' בחזקתן שאינן יכולין למכור כו' ומ"ש מדר' אסי כו' עכ"ל כצ"ל:

בא"ד וה"ה אם מכרו בנכסים מרובים כו' ואמרינן בפרק מציאת האשה בין מכרו בין משכנו כו' עכ"ל פי' דבדין מזונות הבנות שיטלו אין חילוק בין נכסים מועטין למרובין אלא דבמועטין קאמרי' דלא יטלו הבנים כלום ויחזרו על הפתחים ואהא הביאו ראיה דע"כ לאו דוקא נקט מכרו דה"ה משכנו וה"נ אית לן למימר דלאו דוקא נמי מועטין אלא משום אורחא דמלתא כו' וק"ל:

בא"ד ולא ידענא מאי דוחקיה לפרש כך כו' עכ"ל דמלתא דר"י דאמר יתומים שקדמו ומכרו כו' לא אתיא אליביה דאדמון טפי מאליבא דרבנן דהא אדמון לא פליג אלא במה שאמרו רבנן דהבנים לא יטלו בנכסים מועטין כלום וקאמר אדמון וכי בשביל שאני זכר הפסדתי מיהו גם הבנות נוטלות חלק בחלק הבנים וא"כ שפיר קאר"י אחלקן של הבנות נמי דאם קדמו היתומים ומכרו כו' ודו"ק:

גמ' זה המכריע אחרים באורחותיו עיין פרש"י ועי"ל ע"ד דאמרינן הזהר עצמך מהיועצך לפי דרכו וק"ל:

כב.

בפרש"י בד"ה ואלמנה שובבת בעלת שכנות כו' עכ"ל ובערוך בערך שב שהולכת שובב בדרכי לבה כו' עכ"ל ע"ש:

גמ' אתמר קרא ושנה ולא שמש ת"ח כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה רשב"נ אומר כו' דאחרים לא קרו בור אלא לקרא ולא שנה כו' עכ"ל כצ"ל לפי נוסחת הגמ' שלפנינו:

כב:

תוס' בד"ה פרוש מאהבה כו' ירא מבעט ז' פרושין הן כו' פרוש מן הנכייה כו' עכ"ל כצ"ל והד"א:

בד"ה אלו שמנחותיהם כו' לאחר שקידש הקומץ כו' נקט רישא קידש הקומץ כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה ושבעלה בא עליה כו' אלא כמו שנשאו ונתנו בה מוזרות כו' עכ"ל לא ידענא מהיכא פסיקא להו דהמנחה שפיר קדוש בנשאו ונתנו בה מוזרות כו' אי משום דמדמה לה לעיל לתולה לה זכות הא לא דמיא לדהכא דהתם ע"כ איירי באינו מבורר לב"ד דאל"כ לא היתה שותת ומיירי נמי שם בשכבר הקריבו גם מנחתה ודו"ק:

כג.

בפרש"י בד"ה כהנת בת כהן כו' כליל תהיה לא תאכל כתיב אבל כהנת הנשואה כו' עכ"ל כצ"ל מפי' ישן:

בד"ה מפני שיש לו חלק בה כו' ואין מנחת זר ובת כהן קריבה כו' עכ"ל כצ"ל מפי' ישן:

שם בד"ה [כר"א כו'] וחכ"א תעובר כו' ור"א סבר בתריה ההוא קרא כתיב עכ"ל כצ"ל מפי' ישן:

בד"ה כראב"ש במנחות כו' נדבתו ואינה נקמצת ור"ש דריש ליה לקרא התם הכי וכי נאמר והיתה לכהן כמנחתו לא נאמר אלא כמנחת חוטא של ישראל מה מנחת ישראל נקמצת אף מנחת חוטא כהן נקמצת אי מה מנחת ישראל שיריה כו' והשיריים קרבין לעצמן ור"א סבר לה כאבוה דבעי ליה קמיצה ומיהו שיריים קרבין לעצמן לית ליה דכל שממנו לאישים כו' אלא קומץ קרב לעצמו ושיריים מתפזרים כו' עכ"ל כצ"ל מפי' ישן:

תוס' בד"ה כל הנשואות כו' כך היא קדשה לשמו ותני כו' ובד"ה הקומץ קרב כו' ובפ"ק דתמורה מתכפר עושה כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה דמסיק להו לשום כו' מקצתן ראויה להקטיר ומקצתן לאכול ולהקטיר כו' עכ"ל פירוש דהכא מקצתו ראויה להקטיר דהיינו חלק איש ראוי כולו להקטיר ומקצתו לאכול ולהקטיר היינו חלק אשה שהקומץ ראוי להקטיר והשיריים לאכול ומהרש"ל הגיה לאין צורך כאן:

בד"ה הקומץ קרב כו' ופשיט לה מדראב"ש דאמר דמתפזרין כו' עכ"ל כצ"ל לא ידענא מאי פשיט מדראב"ש דסבר דמתפזרין השיריים אדר"ש דסבר דכולו קרב ובירושלמי קאמר דראב"ש בשיטת אבוה ר"ש קאמר עיין שם:

כג:

בפרש"י בד"ה מ"ט קאמר מתני' מנחת כהנת נאכלת כשאינה נשואה כו' כליל מיהו לא הויא עכ"ל כצ"ל:

תוס' בד"ה מה בין איש לאשה כו' ואין האשה נרצעת כו' ולא קתני התם כל הני כו' עכ"ל פי' אינה נמכרת ע"י עצמה דע"י אביה נמכרת וע"י ב"ד קתני במתני' ואינה נמכרת בגנבתה ומיהו קשיא לן דהיאך קאמרי דכל הני דמתני' לא קתני התם אלא דזכאי בבתו משום כו' הא קתני נמי התם ועל בל תטמא למתים משא"כ באשה דקתני לה נמי במתני' ודו"ק:

בא"ד סמיכות תנופות הגשות קמיצות דבין כהן לכהנת וכל הני כו' הזב מטמא בראיות כו' ולא מחוץ לאהלה כו' עכ"ל כצ"ל והס"ד ואח"כ מה"ד האיש מגלח כו' על מעות סתומין ולא על מעות מפורשין עכ"ל כצ"ל:

בד"ה ותלית אותו כו' ולא באשה הס"ד ואח"כ מה"ד בגנבתו ולא כו' עכ"ל כצ"ל:

בפרש"י בד"ה לא יחלל כו' ב' חילולין א' לה וא' לזרעה כו' עכ"ל כתב מהרש"ל טעות הוא אגב כו' עכ"ל וכפרש"י איתא בהדיא בפ"ק דתמורה בגמרא וכבר כתבנו בזה בחידושינו בפ"ק דיבמות ע"ש:

בד"ה ורגמו אותו כו' והכתיב גבי נערה המאורסה והוצאתם את שניהם גו' עכ"ל אבל תלמודא לא נקט האי קרא אלא דלקמיה דכתיב בפרשת שופטים גבי עובד עבודת כוכבים ואפשר שדקדק רש"י למנקט קרא דנערה מאורסה משום דלא נוקמה אותו ולא אותה בסקילה בכה"ג בששניהם חייבים מיתה שלא יהיה מיתתה כמיתתו בסקילה וע"ז הוצרך להביא ראיה מנערה מאורסה משא"כ בעובד עבודת כוכבים דאו זה או זה קאמר קרא ודו"ק: