מהרש"א על הש"ס/סוטה/פרק ז

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | תוספות שאנץ | הריטב"א | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש

על ש"ס: מהרש"א | ראשונים | אחרונים

לב:

גמרא דנין אמירה גרידא מאמירה גרידא ואין דנין אמירה גרידא מענייה ואמירה כצ"ל הגירסא וכפרש"י ומהרש"ל כתב לקיים גירסת הספרים דנין ענייה ואמירה לדברי התוס' לקמן ואין שם הכרע כמ"ש לקמן ואין זו סוגיית התלמוד דמה לו להזכיר כאן דנין ענייה ואמירה כו' וק"ל:

שם דם חטאת למעלה ודם עולה למטה התם כו' כצ"ל וק"ל:

שם ורבנן סברי כמ"ד הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא לימא קסבר רבי כל כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה איהו הוא דקא מכסיף כו' מרגישים בדבר עכ"ל והס"ד ואח"כ מה"ד ליכסיף וליזיל כו' כצ"ל:

בד"ה ורבי שלא יקראנה כו' דק"ש דאורייתא וכן תנאי דפליגי התם בקורא שמע ולא השמיע לאזניו וכן ב"ש כו' כתיקנה ושנייה וכולל בונה כו' אסמכתא רבי ורבנן ועוד דאמר לימא קסבר כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה ורבנן קסברי כו' ות"ק שמע בכל לשון שאתה שומע כו' עכ"ל כצ"ל:

לג.

תוס' בד"ה כל התורה כו' בלשון פרסי כתובה בלשון עברי כו' ותו תפשוט מיהא התם אליבא כו' לרבנן דאמרי ספרים נכתבים כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה ברכת המזון כו' איתא בירושלמי פרק כיצד כו' לפני ה' דלהכי כתיב כך דמשמע כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה וענית ואמרת בו' וא"ת הכא ענייה ענייה גמיר הא לעיל פריך ונילף אמירה מלוים וי"ל דנין ענייה ואמירה מענייה ואמירה ואין דנין ענייה גרידתא מענייה גרידתא עכ"ל הס"ד וכצ"ל נ"ל ופי' דאין לומר דהכא בלוים ענייה ענייה גמיר הג"ש ולא נתקבלה הג"ש דאמירה אמירה גבי לוים כלל הא פריך לעיל ונילף אמירה אמירה מלוים וא"כ ע"כ נתקבלה לגבי אמירה והדרן קושיין לדוכתין נילף ואמרת מדדמי ליה ואהא תרצו דהך ג"ש לגבי לוים בענייה ואמירה נתקבלה וכדמסיק לעיל ולא נתקבלה הג"ש בענייה גרידתא דא"כ ג"ש גם באמירה גרידתא נתקבלה ומהרש"ל. כתב לפרש דבריהם בע"א ותמיהתם קיימת ודוחק ודו"ק:

לג:

גמרא מבוא השמש מקום שהחמה זורחת כו' ורש"י פי' בחומש אחרי אחר העברת הירדן הרבה מהלאה למרחוק כו' ודרך מבוא השמש לצד מערב דהיינו שקיעת החמה וכמ"ש הרא"ם וצ"ע שזה דלא כמאן מהני תנאי דלמ"ד דרחוקים מן הירדן היה מפרש מבוא השמש היינו זריחת השמש ולמאן דמפרש מבוא השמש שקיעת החמה הא קאמר דסמוך לירדן הוי גם מה שפרש"י בחומש מול הגלגל רחוק מן הגלגל הוא דלא כמאן דלכ"ע מול הגלגל סמוך לגלגל וצ"ע למה תפס לו שיטה אחרת:

בפרש"י בד"ה כל מקום שנאמר כה ככה ענייה ואמירה כו' כן צריך להיות:

לד:

בפרש"י בד"ה סתר דבריו הכחיש ועשה שונאו בדאי עכ"ל הס"ד ואח"כ מה"ד שעשה שונאו של כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה כחנייתן עברו כו' אורכו אלף ות"ס פרסאות כו' להכי לא חשיב עכ"ל והס"ד ואח"כ מה"ד בזה אחר זה כו' אורך שלש מאות חסר י"ב כו' אורך קמ"ד מיל על רוחב מיל כו' ונראה דלראב"ש כו' ושמא לא היה כו' עכ"ל כצ"ל:

לה.

גמ' מצד אחד נשא ארון את נושאיו ועבר כו' כצ"ל:

לה:

בפרש"י בד"ה ה"ג ושבית שביו כו' במלחמות הרשות הכתוב מדבר דכי תצא משמע כשתעלה על דעתך כו' עכ"ל ובחומש פי' בע"א שבמלחמות א"י אין לומר ושבית שביו דכבר נאמר לא תחיה כו' עכ"ל:

תוס' בד"ה לרבות כנענים כו' ושמא ע"פ הדבור היה ואין לומר קודם כו' כמו שפרש"י ומיהו מצינן למימר כו' במלחמה ולא נחלקו רבי יהודה ור"ש כו' עכ"ל כצ"ל:

לו.

תוס' בד"ה כמאן כר"ש וא"ת כו' כ"ע ל"פ דשרי שלא דברה תורה אלא כנגד היצר כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה ואח"כ הביאו כו' ול"ג וכתבו עליו את התורה עכ"ל ר"ל דבהך ברייתא ל"ג ליה כדגרסי ליה הכא מיהו קושטא הוא דעל אותן אבנים כתבו התורה דהא להאי תנא אבנים דהר עיבל ודגלגל חד אבנים היו וק"ל:

בד"ה מאי והחציו כו' ואפילו עמדו לוים למטה שמנה אלף כו' שעמדו על הר עיבל ג' מאות ושבעה אלפים ותתק"ל ובפרטן של הר גריזים שט"ז אלף ות"ת כו' עכ"ל כצ"ל ור"ל דודאי למ"ד לקמן שלא עמדו למטה אלא זקני כהונה ולויה ודאי שהיו מרובין של הר גריזים אלא אפילו למ"ד לקמן דכל הראוי לשירות היה למטה שהאלפים היו שמונה לבר מן המאות שהיו ה' מאות מ"מ לא הגיעו לט' אלף חסר ק"ל שהיו מרובין משל עיבל:

בא"ד לפי שלא בא משבט ראובן וגד אלא מ' אלף חלוצי צבא א"כ לא נשארו משבט ראובן אלא ג' אלף ותש"ל שהרי כל פקודי שבט (אלו) [ראובן] לא היו כ"א מ"ג אלף ותש"ל כו' עכ"ל אין דבריהם מבוררים דבפרטן דשבטו של ראובן לחוד היו מ"ג אלף ותש"ל ושל גד היו בפרטן מ' אלף וה' מאות וא"כ כיון דמשני שבטים אלו ומחצי שבט מנשה לא באו אלא מ' אלף חלוצי צבא כמפורש בספר יהושע הרי נשארו מעבר לירדן מ"ד אלפים וב' מאות ושלשים חוץ ממה שנשארו שם מחצי שבט מנשה ושפיר היו ממלאים כ"ד אלף שנפלו משמעון וצ"ע:

בא"ד דאיכא למימר דה"ק מחמת חסרון כו' הר גריזים מועטין ולא שיחסרו מהן כ"ד אלף ועלה קאי כו' עכ"ל כצ"ל נ"ל דר"ל דלא חסרו כ"ד אלף כולו משבט שמעון לחוד אלא שחסרו כ"כ משבט שמעון דמתוך כך היו של הר גריזים מועטין הדמיון שחסרו משמעון ט' אלפים הרי אף אם כל שבט של לוי שם לא היו ממלאין חסרון זה שהרי בכל פרטן של הר גריזים לא היו מרובין כ"א ט' אלף חסר ק"ל והשתא שחסרו ט' אלף משמעון הרי של הר גריזים מועטין משל הר עיבל ועלה קאי רבי יוסי שפיר אפילו לדבריך כנגד חסרון דהר גריזים את מחסר בשל הר עיבל ג' אלף ותש"ל משבט ראובן כו' דהשתא מחמת חסרון דשבט שמעון לא יהיו דהר גריזים מועטין אם יהיו שם שבט לוי ומהרש"ל הגיה בתוס' ולא שיחסרו כ"ד אלף משמעון אלא שלשה אלפים או פחות ועלה קאי רבי יוסי כו' עכ"ל ע"ש ואין הגהתו מבוררת דאם לא חסרו משבט שמעון אלא ג' אלפים או פחות לא יהיו של הר גריזים מועטין שהרי מרובים תשעה אלפים חסר ק"ל ודו"ק:

בד"ה עשרים וחמש על כו' על אותה אבן שהיו עליה של הר גריזים היו כו' ועל השנייה כ"ג וזבולון מלא כו' של הר עיבל היה ב"נ ועל הראשונה ימ"ן כו' עכ"ל כצ"ל יש לדקדק למה חלקו תיבת בנימן כך שהאותיות ראשונים ב"נ היו בשנייה ואותיות אחרונים ימ"ן היו בראשונה ולא חלקו הראשונים בנ"י בראשונה ואחרונים מ"ן בשנייה וי"ל שנחלק כן ע"ש בן ימין ע"ש שנולד ליעקב זה הבן בימין דהיינו בדרום כפרש"י בחומש וק"ל:

לז:

תוס' בד"ה ר"ש בן יהודה אומר כו' דברים שנכללו ונפרטו שנכללו ולא נפרטו כו' וכ"ה בב' דברים אנן קיימין כו' עכ"ל כצ"ל ופי' דכן הוא המדה דדבר שיצא מן הכלל על הכלל כולו יצא אבל ב' דברים שיצאו מן הכלל ה"ל ב' כתובים ואין מלמדין וכאן נמי י"א דברים שבארור יצאו מן הכלל ואין ללמוד מהן ומשני כיון דכתיב בסוף ארור אשר לא יקים ה"ל כאילו דבר אחד וק"ל:

בא"ד זה החזן שעומד כו' זה הבית שלמטה כו' קרע יאשיהו ואמר כו' עכ"ל והרמב"ן בפי' החומש גורס זה הב"ד של מטה כו' וע"ש בפירוש ביאור דברי המאמר ועוד נ"ל לפרש זה החזן שעומד היינו החזן הקורא בס"ת שצריך לעמוד בשעת קריאתו וק"ל:

לח.

בפרש"י בד"ה ואיתקש ברכה כו' ברכה ושירות בקרא אחרינא כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה וכתיב כל כו' יחיד מהיכא אתרבי דאיכא כו' דודאי לד"ה אימעיט כו' עכ"ל כצ"ל:

לח:

תוס' בד"ה מחיצה מאי כו' מקצתו לחוץ מן האגף ולפנים כו' כן צריך להיות:

לט.

בא"ד גדולה בגדולה אלמא לענין תפלה כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה כל כהן שלא כו' מיהו שמעינן מיניה דבעינן תכף לנ"י כו' להכי מסתבר דהכא בנ"י תכף כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה בשאלתות כו' כי אם אכלו מצות בתוך אחיהם כו' האומר מנשה אין לו חלק לעוה"ב מרפה כו' עכ"ל כצ"ל:

לט:

תוס' בד"ה עד שיכלה כו' א"כ לא ישאו שנים כפיהם כו' עכ"ל כצ"ל:

בא"ד דהא מסיק התם תרי קלי כו' מתרי גברי משתמעי כו' כצ"ל האי תירוצא נמי לא קאי התם דפריך ומתרי גברי מי משתמעי כו' ומשני הא לא דמיא אלא לסיפא בהלל כו' דהיכא דחביב יהיב דעתיה מיהו הכי משמע למסקנא דהיכא דחביב ליכא לפלוגי ואפילו בשני גברי שקורין בשני דברים דומיא דזכור ושמור משתמעי ודו"ק:

מ.

תוס' בד"ה על שאנחנו כו' בירושלמי פ"ק דברכות איתא נמי רבי אבא כו' עכ"ל כצ"ל:

מ:

בפרש"י בד"ה קומו וברכו כו' למחיה מתים עכ"ל הס"ד ואח"כ מה"ד ויברכו שם כבודך ושאר כו' עכ"ל וכ"ה בברייתא פרק ג' דתענית ומנין שעל כל ברכה וברכה תהלה שנאמר ויברכו שם כבודך ומרומם כו' וכצ"ל בשמעתין בברייתא וק"ל:

תוס' בד"ה וכל כך למה כו' אלא בלא נפילה היו כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה והאמר מר אין כו' לא היתה ישיבה בעזרה תיפתר שסמך לו כו' והכתיב כו' וישב לפני ה' כו' שישב עצמו בתפלה עכ"ל כצ"ל וזו היא דעת אחרת דמעיקרא מפרש וישב מלשון סמיכה ומדשינה הכתוב למכתב וישב במקום וסמך מפרש לה נמי מלשון יישוב תפלה וכן צ"ל לקמן במדרש שוחר טוב דמעיקרא אמר וישב מלשון סמיכה ולבסוף מלשון יישוב תפלה וק"ל:

בא"ד מי תנינן ישבה לה במקומה עמדה לה במקומה עכ"ל כצ"ל ופירוש דהמקשה הוה ס"ד דהאי שלישית במקומה קאי אישבה לה דקתני ברישא והמתרץ השיב לו דמי קתני בסיפא ישבה במקומה וכיון דלא קתני הכי יש לפרשה עמדה במקומה וק"ל:

בא"ד ותו קשיא מפ"ב דזבחים כו' עמידה מן הצד כו' עכ"ל לכאורה נראה פי' לדבריהם דתו קשיא להך מדרש דלכהן גדול יש ישיבה בעזרה ובפרק ב' דזבחים גבי קידוש קאמר לכ"ע דבעי עמידה ולא ידענא מאי קושיא דאימא דבשאר כהנים קמיירי התם דלא רשאין לישב ואף אם נאמר כיון דסתמא קאמר התם מיירי נמי בכהן גדול הא התם בשעת קידוש קאמרינן הכי כדפריך וליתב מיתב ומשני אמר קרא לשרת ושרות מעומד אבל בלא עבודה אפשר דיכול לישב ונראה שחסר כאן מן התוספות סוף הסוגיא דהתם וכצ"ל בתוס' ופריך וליתב מיתב ומשני כו' ור"ל דאשמעתין דאמרינן אין ישיבה בעזרה אפילו לכהן גדול תו קשיא מפ"ב דזבחים דפריך וליתב מיתב ומשני אמר קרא לשרת כו' דמשמע דבלאו קידוש מצי לישב מיהו התוס' דהתם כתבו דהאי וליתב מיתב לאו ישיבה ממש קאמר אלא סמיכה כו' ע"ש ותו לא מידי:

מא.

בפרש"י בד"ה ברכות וקללות כו' דיש כאן דילוג בתורה בכדי שיפסיק המתורגמן כו' עכ"ל כצ"ל מפי' ישן ור"ל דבאין מתורגמן אין חוששין לדילוג כלל אפילו ביותר מכדי שיפסיק המתורגמן וק"ל:

תוס' בד"ה כתב רחמנא כו' משמע מאתחלתא דמועד ביום ראשון קא משמע לן במועד כו' דמשמע מאתחלתא דמועד ולא ביום שני או כו' עכ"ל כצ"ל [נ"ל]:

מא:

בתוס' בד"ה מצוה שאני כו' פרשת דרכים הוה כו' וכן ר' צדיק מלך כו' שתהא אימתו עליך ולא אימתך כו' עכ"ל כצ"ל: