רש"י על הש"ס/סוטה/פרק ב

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | תוספות שאנץ | הריטב"א | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש

על ש"ס: רש"י | ראשונים | אחרונים

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: סוטה יד א (עריכה)

גסטרא - מושל כמה שאמר קומוס דוכוס ושלטון וחבירו ריהטון קורטון גסטרא (ברכות דף לב:):

ויברך אלהים את יצחק - ניחמו על אביו וברכו ברכת אבלים:

דבר הבא מן העור - של צמר הוא:

שהעור נהנה ממנו - של פשתן שאדם לובש סמוך לעורו:

תחילתו גמילות חסדים - הלביש ערומים:

ולפושעים יפגיע - בשביל פושעים הפגיע:

הערה - הריק:

פרק שני - היה מביא

מתני' היה מביא את מנחתה - הבעל כדכתיב. והביא את קרבנה עליה וגו' (במדבר ה):

כפיפה מצרית - סל של נצרי דקל זרדים שגדילין סביב הדקל:

כדי ליגעה - בגמרא מפרש טעמא:

תחילתן וסופן - השתא משמע כשמביאה מביתו מביאה בכלי שרת לעזרה:

וסופה בכלי שרת - קודם קמיצה:

כל המנחות טעונות שמן ולבונה - כדכתיב ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה (ויקרא ב) ולקמיה פריך והאיכא מנחת חוטא:

וזו אינה טעונה - דכתיב בה לא יצוק עליה שמן וגו' (במדבר ה):

באות מן החטין - דכתיב סלת חטים תעשה אותם (שמות כט):

מנחת העומר באה מן שעורים - במסכת מנחות (דף סח:) ילפינן לה מקראי:

באה גרש - דכתיב גרש כרמל תקריב את מנחת בכוריך (ויקרא ב) ובמסכת מנחות (דף סו:) אמרינן במנחת העומר הכתוב מדבר:

גרש - בשעורים מובחר שבו מנופה בי"ג נפה כעין סולת חטים:

קמח - הכל מעורב כמו שנטחן:

גמ' וכל כך למה - למה אנו טורחין ליגעה:

על עוברי רצונו - שאם זינתה עברה על רצונו של מקום ורוצה שתודה שלא תיבדק:

קסבר - האי תנא דאמר משום דחסה הוא:

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: סוטה יד ב (עריכה)

משקה - המים ואח"כ מקריב מנחתה ופלוגתא היא בפרק היה נוטל (לקמן דף יט.) ומיהו כל זמן שלא קרבה מנחתה אינה נבדקת דכתיב מזכרת עון ואע"פ ששתתה מניחין אותה בידה כדי ליגעה ותודה והשתא ודאי משום חסיון הוא דאי משום מגילה הא אימחיקא לה:

קלתות - כעין סלים אדם מביא מנחתו לעזרה מתוך ביתו בקלתות וכו':

ונותנה - בעזרה בכלי שרת קס"ד שצריך לתתה ע"מ כן שיהא דעתו שיקדשנה הכלי:

ומגישה - מגיע את הכלי לקרן מערבית דרומית ולקמן יליף לה מקראי:

ודיו - לקמן מפרש מאי היא ומאי תיסק אדעתין דנבעי טפי:

ומסלק הלבונה לצד אחד - בתוך הכלי עצמה ולקמן מפרש טעמא דכולה מתניתא:

שנתרבה שמנה - ממקום שהיא נבללת יפה בשמן:

ונותנו לכלי שרת - שני ולקמן מפרש טעמא:

על גבי האישים - על האש:

ליתן לתוכה - ליתן לתוך השירים:

בכלים הראויין לכלי שרת - אם היה מקדישן:

רבי פוסל - [במנחות] ובמסכת סוכה יליף טעמא בפרק החליל (דף נ:):

בחשובין - בכלי עץ חשובין:

הקריבהו נא לפחתך - סיפא דקרא הירצך או הישא פניך:

אין מקדשין אלא מדעת - שהנותנו בהן צריך שיתננו לשם כך וא"ת הרי מנחה קדושה ועומדת שהקדישה בפה קדושת פה אינה אלא קדושת דמים ואינה קדושת הגוף ואינה נפסלת בטבול יום ובלינה ואם נטמאת נפדית קדשה בכלי קידשה קדושת הגוף ונפסלת בטבול יום ובלינה ואין לה פדיון:

נותנה לקדשה - התורה הצריכתו ליתנו בכלי שרת כדי שיקדשנה הכלי ואפילו אינו מתכוין לכך:

ונותן עליה - הזר שמן ולבונה ואין צריך כהן לכך דכתיב ויצק עליה שמן וגו' והדר והביאה אל בני אהרן וגו':

וזאת תורת המנחה - כל המנחות במשמע:

הקרב אותה בני אהרן וגו' יכול במערב - יגיענה לדופן מערבי של מזבח דהיינו לפני ה' שההיכל במערב והמזבח בחצר ל"ב אמה רחבו ממוצע באמצע העזרה וכן ההיכל ממוצע באמצע העזרה זה מול זה ל"ב אמה היכל וכתליו חללו כ' וכתליו ו' אמה עובי כותל צפוני וששה לכותל דרומי נמצא מערבו של מזבח לפני ה' דאין מפסיק כלום בינו לבין ההיכל דאילו אולם שלפני ההיכל פתוח הוא ורחבו עשרים אמה ככל חללו של היכל:

כנגד חודה - כל מה שיכול לקרבו כלפי מערב ובלבד שיהא שם קצת דרום משום אל פני המזבח דאי לאו כנגד חודה ליכא לפני ה' כלל שהרי זויות ההיכל כולם כנגד זויות המזבח:

ר' אלעזר אומר כו' - דורשו למקרא בענין אחר וכך דורשו מתוך שנאמר לפני ה' אל פני המזבח יכול יגישנה לאחד מהן רצה למערב רצה לדרומה וה"ג לה בת"כ:

או לדרומה של קרן אמרת - כך תשיבני:

כל מקום שאתה מוצא כו' - דכיון דאפשר לקיים את שניהם תו לא תוקמה רצה זה עושה רצה זה עושה אלא תפוס המקיים את שניהם:

קיימתה לפני ה' במערב הא כיצד מגישה לדרומה של קרן - ה"ג לה בת"כ לדרומה של קרן ולא בעי כנגד חודה:

והיכן קיימתה - הלא חוץ לכנגד זויות ההיכל הוא:

קסבר האי תנא - ר' אלעזר:

כוליה מזבח בצפון קאי - בחלק צפוני של עזרה ולית ליה דמזבח מכוון כנגד ההיכל וכתליו נמצא דרומו של מזבח כנגד אמצע פתח ההיכל הלכך יגישנה אל פני המזבח בדרום ובלבד שיהא סמוך למערב נמצא מקיים את שניהם וה"ה נמי אם היה מזבח משוך מעט מכנגד זויות דרומית ההיכל ולצפון שיהא דרומו של מזבח כנגד ההיכל הוה מצי לקיים את שניהם דכנגד ההיכל קרינן ביה לפני ה' ובלבד שיגיש סמוך לקרן דהיינו אצל מערב והא דנקט למשמע מינה כוליה מזבח בצפון קאי משום דג' מחלוקות הן בדבר זה ר' יהודה אית ליה מזבח מכוון כנגד היכל וכתליו בפ"ק דיומא (דף טז.) ור"א בן יעקב אית ליה כוליה מזבח בדרום קאי דאמר צפוני שהוא צד פנוי מכלום ור' יוסי הגלילי אית ליה כוליה מזבח בצפון קאי בזבחים בפ' קדשי קדשים (דף נט.) הלכך לר"א דהכא דשמעי' ליה ע"כ דקאמר זוית דרומית של מזבח לפנים מכנגד זוית של היכל הוא ופליג אדר"י ואדר"א בן יעקב מוקמינן ליה כר' יוסי הגלילי דס"ל דכוליה מזבח בצפון ולא מוקמינן ליה במחלוקת רביעית:

מאי ודיו - מאי תיסק אדעתיה דנבעי טפי:

מנחה גופה - ולא הכלי שהיא בה אלא יכוף הכלי שיהא נוגע סולת למזבח:

פסול - משום דהוה קומץ חסר:

סכין - הוי כלי שרת דתניא (יומא דף יב:) כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן:

הדר מקדש ליה בכלי - שמקבלו בכלי שרת כדכתיב וישם באגנות (שמות כד):

ואת כל הלבונה - גבי הקטרה כתיב דמקטר קומץ ולבונה כי הדדי:

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: סוטה טו א (עריכה)

ה"ג ומקטירו ס"ד. ולא גרס אטו בכלי שרת מקטר ליה והכי קא קשיא ליה מקטירו ס"ד והרי עדיין לא מלחה וסיפא קתני ומולחו ונותנו על גבי האשים אלמא השתא הוא דמקטר ליה:

אלא אימא מעלהו להקטירו בכלי שרת - כלומר מעלהו בכלי שרת להקטירו לאחר שימלחנו:

קרב הקומץ למר כדאית ליה וכו' - קרב הקומץ דקתני דמתיר שירים באכילה מאימת חשיב קריבה להתיר שירים לרבי יוחנן כדאית ליה משתיצת האור ברובו ולרבי חנינא משתשלוט בו ואפילו מעט:

למשחה - גבי מתנות כהונה כתיב (במדבר יח ח) לך נתתים למשחה:

לא תאפה חמץ חלקם וגו' - אפילו חלקם שירים לא תאפה חמץ דדרשינן ליה האי חלקם דקרא נמי לפניו א"לא תאפה":

מנחת חוטא - הבא על חטא דמטמא מקדש ושבועת העדות ושבועת ביטוי דכתיב התם ואם לא תשיג ידו לשתי תורים וגו' (ויקרא ה יא):

ה"ק וכו' - כלומר לא קתני מילתא באנפי נפשיה אלא כרוך ותני הכי כל המנחות טעונות שמן ולבונה ובאות חטין כלומר ושאינם טעונות באות מיהת חטין ובאות סולת כלומר חדא מהני מעליותא אית בהו כיצד מנחת חוטא אע"פ שאינה טעונה וכו':

שלא יהא חוטא נשכר - להקל במנחתו יותר משאר מנחות:

חטאת חלב - כל חטאת סתם קרי חטאת חלב דבתר חלב כתיב "כל חלב וכל דם לא תאכלו" (ויקרא ג יז) וכתיב בתריה פרשת חטאת:

נסכים - סולת למנחה ועשרון לכבש יין ושמן רביעית ההין כמו שמקריבין לעולה ושלמים:

ומפני מה אינם טעונות - דכתיב בפרשת נסכים (במדבר טו ג; שם שם, ח) "לפלא נדר או בנדבה", הבא בנדר ונדבה טעון נסכים ואין חטאת ואשם טעונים נסכים:

חטאתו ואשמו של מצורע - איתרבו בהדיא לנסכים במסכת מנחות בפרק שתי מדות (דף צא.):

על שבעה דברים נגעים באין - ומפרש להו בערכין בפרק יש בערכין (דף טז.):

מנגעיה איכפר ליה - יסורים ובשת של נגע כפרו לו על אותו חטא:

וכי קא מייתי קרבן לאישתרויי בקדשים הוא דמייתי - שיש טומאות שהצריכן הכתוב כפרה לטהרתן זב וזבה ויולדת ומצורע ונזיר שנטמא:

חטאת נזיר - שמביא במלאת ימי נזרו חטאת ועולה ושלמים:

נזיר חוטא הוא - שציער עצמו מן היין:

חומר - בוטו"ן (כפתור [כוונת רש"י בד"ה זה לפרש את הביטוי "אדרשנה כמין חומר" (כלומר אדרשנה כהקבלה סמלית), והוא מדגיש: א. יש כאן חיבור של שני דברים, המשל והנמשל, כפי שהכפתור מחבר את שני קצווי הצווארון: ב. סמל זה נעים לאוזן וללב כפי שכפתור זהב מקשט את החלוק]) בלע"ז והוא של זהב וחותמים בו שני צוארי חלוק לנוי:

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: סוטה טו ב (עריכה)

דשמעיה לרבי מאיר דאמר כו' - בפ"ק (לעיל דף ח:) גבי במדה שאדם מודד:

עניה - לא האכילתו מעדנים למה מביאה מאכל בהמה:

אלא היא עשתה מעשה בהמה - שהפקירה עצמה לתשמיש למי. שאינה בן זוגה:

מתני' היה מביא - הכהן:

פילי - כוס של מים:

מן הכיור - דכתיב מים קדושים (במדבר ה, יז) ואין קדושים אלא שנתקדשו בכלי הכי תניא בסיפרי:

כשם שממעט - רבי יהודה בכתב המגילה לקמן במתני'. כך ממעט כאן במים:

ומקום היה שם - ניכר מתוך שאר רצפת ההיכל:

טבעת קבועה בה - לאחזה בטבעתה ולהגביהה מבין הרצפה שהיא כולה באבני שיש:

כדי שיראה - צריך ליתן שיעור שיהא נראה וניכר על פני המים:

ונתן אל המים - מדלא כתיב ונתן במים אלא אל המים משמע שלא יהא נבלע בתוכן:

גמ' מאי טעמא דרבי ישמעאל - דבעי חדשה:

גמר ממצורע - ושחט את הצפור האחת אל כלי חרש וגו':

שלא נעשה בהן מלאכה - דהא חיים כתיב:

לר' ישמעאל - דפרכת הא אליביה:

הכי נמי - דבעינן מים חיים לסוטה דהא מן הכיור הוא נוטל ושמעינן ליה לר' ישמעאל בעלמא דאמר מי כיור מי מעיין הן דהיינו חיים:

משאר מימות הן - אם רצה ליתן לתוכו מי מקוה יתן:

איכא למיפרך - בהא גז"ש דרבי ישמעאל דגמר כלי כלי ממצורע:

מה למצורע שכן טעון כו' - לפיכך כלי שלו חדש תאמר בסוטה שאין בה כל אלו:

אמר רבה וכו' בכלי שאמרתי לך כבר - הכי משמע ליה לרבה מדלא כתיב ולקח כלי חרש ונתן בו מים וכתיב בכלי חרש משמע שכבר הוזכר כלי זה במקום אחר ואמר רחמנא הכא שבאותו כלי שאמרתי לך במקום אחר קח אותם ומאי ניהו דמצורע:

לא שנו - רבנן דמתני' דבעו חרס ומכשרי בישן:

אלא שלא נתאכמו - הושחרו פניו על ידי האור:

דומיא דמים - אע"ג דלא גמרי ממצורע מיהו מינה ובה גמרי כלי דסוטה ממי סוטה ונהי דמי סוטה לרבנן לאו חיים נינהו דמכשרי בשאר מימות מיהת לא נשתנו וכלי נמי בעינן דלא נשתנה:

החזירן לכבשן - של יוצר שמצרפים בו את הקדרות של חרס חדשות: שהפשיל קופתו לאחוריו: מדלא קתני שנעשה בהן מלאכה ש"מ אמלאכה לא קפיד אשינויא קפיד ואלו נתעקמו במשאוי:

והא [התם] דהדרי ומפשטי - וקתני פסולין אלמא כיון דאידחו אידחו:

דאיקלוף - שעל ידי המשוי נתקלפו מקליפתן דשינויא דלא הדר הוא:

דאמר מר - בסדר יומא (דף נח:) ובשחיטת קדשים (דף סב:) ויליף לה מפונים פונים דשנים עשר בקר דים שעשה שלמה:

ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן - אי לא היה כתיב בקרקע [ה"א בעינן מקרקע המשכן ממש אבל השתא דכתיב בקרקע] משמע דאינו מקפיד אלא שיכניס העפר להיכל:

יכול יתקן - יזמין עפר מבחוץ ויכניס בהיכל ודיו בכניסתו:

ת"ל בקרקע - בקרקעיתו:

אי בקרקע - קא דרשינן ולא כתיב אשר יהיה יכול לא מצא שם עפר תיחוח נוח לינטל יחפור שם בקרדומות ת"ל אשר יהיה ומדלא כתיב ומקרקע המשכן יקח ש"מ לא הקפיד אלא שיהא מונח בקרקעית המשכן שעה אחת הא כיצד יש שם עפר תיחוח הבא משם:

אין שם תן שם - על הקרקעית וחוזר ונוטלו ונותנו לתוך המים:

תניא אידך - פליגא אהך קמייתא ותנאי היא כדקתני בה פלוגתא דתנאי והך דלעיל מיתוקמא כאיסי בן מנחם:

מן העפר אשר יהיה במשכן - מדלא כתיב מקרקע המשכן יקח אינו מקפיד אלא שיכניס להיכל מלמד שמתקן מבחוץ ומכניס מבפנים להיכל ונותן אל המים וא"צ להניחו בקרקע ההיכל:

בקרקע המשכן איסי בן יהודה וכו' - בקרקע המשכן למאי אתא כיון דילפינן מאשר יהיה דא"צ ליטלו מעל גבי קרקעית:

איסי בן יהודה אומר להביא קרקע בית עולמים - ה"ג לה בסיפרי ולא גרס לרבות שילה ונוב וגבעון ובית עולמים דשילה משכן הוא ולא צריך לרבויא דהוא עיקר הכתוב ונוב וגבעון אין משקין בה סוטות דהא במה הואי ולא הוה שם ארון אלא מזבח הנחושת לבדו ולא קרבה בהן מנחת סוטה ולא שום חובת יחיד שאין לה זמן קבוע כדאמר בשחיטת קדשים (דף קיז.) ובמגילה (דף ט:) אבל בית עולמים הוצרך לרבות שלא תאמר משכן נאמר ולא מקדש בית המקדש שבירושלים קרי ליה בית עולמים לפי שאין אחר קדושתו היתר במקום אחר ושוב לא שרתה שכינה במקום אחר:

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: סוטה טז א (עריכה)

אינו צריך - לרבות בית העולמים:

ומה טומאה קלה - ליכנס בטומאת הגוף למקדש שאינה במיתת ב"ד אלא כרת לא חלק הכתוב בין מקדש למשכן שנאמרו בפרשת פרה אדומה שני פסוקים כי את מקדש ה' טמא (כי) את משכן ה' טמא (במדבר יט):

לא כל שכן - שהושוו מקדש ומשכן לבודקה ולבערה מתוכן:

א"כ מה ת"ל בקרקע שלא יביא מתוך קופתו - לתוך כלי ויכניס להיכל אלא מקרקעיתו יטול ואם אין שם יביא ויניח שם ואח"כ יטלנו ונתקיים אשר יהיה ונתקיים בקרקע כדדרשינן לעיל ובספרי לא תני הכי להך ברייתא ואומר אני מדרש שני הוא בפנים אחרים: פלוגתא דב"ש וב"ה בשחיטת חולין (דף פח:) גבי כיסוי הדם אליבא דב"ה דאמרי אפר קרוי עפר דכתיב (במדבר יט) ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת וב"ש אומרים עפר שריפה נקרא עפר סתמא לא אקרי:

הכא בקרקע המשכן כתיב - וקרא יתירא הוא דהא אתרבי מאשר יהיה דאין צריך לחופרו משם הילכך למעוטי אפר אתא ולמידרש דבעינן דומיא דקרקע המשכן:

עוקבת - מקפחת את עקבו מעמדו ועוקרת בג' מקומות הלכה למשה מסיני באה ועוקרת את הפסוק:

התורה אמרה בעפר - לענין כסוי הדם ולא הכשיר דבר אחר:

והלכה בכל דבר - המגדל צמחים כגון (הגיר) והזרניך והסיד וחרסית ולבינה שכתשה:

התורה אמרה ספר - לענין גט כריתות:

והלכה בכל דבר - שכתבו עליו. על עלה של זית על הנייר ועל הלוח:

התורה אמרה תער - לא יעבור על ראשו בנזיר:

והלכה בכל דבר - דתנן (נזיר לט, א) נזיר שגילח בין בזוג בין בתער או שספסף כל שהוא חייב וא"ת אין זו עקירה אלא תוספת איברא עקירה היא שמלקין אותו על כך ואסור להכות את ישראל בחנם שהרי אמרה תורה (דברים כה) לא יוסיף פן יוסיף ואע"ג דבכולהו קראי דרשי' בשחיטת חולין (דף פח:) ובגיטין (דף כא:) ובנזיר (דף לט.) לר' ישמעאל לא משמע ליה קראי דוכתב לה דמרבינן מיניה לרבות כל דבר דריש ליה בכתיבה מתגרשת ואינה מתגרשת בכסף כדדרשינן לה התם וכן כולן אלא אהלכה למשה מסיני סמכינן וקראי אסמכתא בעלמא הוא הלכך שאר מדרשים ריבויין דכל התורה כולה לא חשיב להו ר' ישמעאל כהלכה עוקבת מקרא אלא הני תלת ובמסכת קידושין ירושלמי מצאתי משנה זו דר' ישמעאל ואין תער מן השלשה אלא מרצע והכי תניא התם התורה אמרה ספר והלכה בכל דבר התלוש התורה אמרה עפר והלכה בכל דבר המגדל צמחים התורה אמרה מרצע והלכה אמרה אפי' סול וסירה והוא נראה בעיני מאד דהך דתער מוספת הוא:

ואם איתא - דאפר נמי כשר ליחשב נמי דבהא הלכה עוקבת מקרא דהתורה אמרה עפר והלכה אמרה אף אפר וממשמעותיה לא משמע לן דהא לרבי ישמעאל. עפר לאו ממשמעותיה ממש נפקא ליה לענין כיסוי הדם:

תנא ושייר - לא חשבינהו לכולהו מקומות:

שייר מצורע - בתגלחת שניה שהוא צריך שני תגלחות דכתיב וכבס המטהר את בגדיו וגו' והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו וגו' בתגלחת ראשונה לא כתב כלל ופרט אלא את כל שערו סתם דמשמע כל גופו זרועותיו ושוקיו ובית השחי שיהא כל גופו חלק כדלעת ובתגלחת שניה כתוב בכלל ופרט דמשמע מקום כינוס שיער שיהא שם קיבוץ שיער הרבה למעוטי זרועותיו ושוקיו שאינו מכונס ונראה למעוטי בית השחי:

שיער הרגלים - דאותו מקום ולישנא מעלייתא נקט:

והלכה מגלח כולו כדלעת - אף בתגלחת שניה קתני דמגלח כל גופו:

כדתנן - במסכת נגעים (פי"ד מ"ב):

להקיף - לגלחו כולו לשון לא תקיפו פאת ראשכם (ויקרא יט):

מעביר תער - על כל בשרו. ובתגלחת ראשונה קאי: ה"ג וקתני סיפא וביום השביעי מגלחו תגלחת שניה כתגלחת ראשונה ולא גרסינן יגלחנו שתהא תגלחת וכו' דלאו אקרא קאי אלא לשון המשנה ומגלחו תגלחת שניה כתגלחת ראשונה תנן בה אלמא שניה נמי כדלעת דהא תנא ליה בתגלחת ראשונה מעביר תער על כל בשרו:

אמר רב נחמן בר - יצחק. מצורע לא שיורא הוא דכי קא חשיב הלכה עוקבת מקרא כגון ספר תער עפר דכתיב בהדיא והלכה עוקבת מוספת על המקרא:

רב אשי אמר הא מתניתא - דקתני מקום כינוס שיער ונראה:

דדריש - כל התורה כולה בכלל ופרט כדאמרינן בשבועות בפ"ג (דף כו.) רבי ישמעאל שימש את רבי נחוניא בן הקנה שהיה דורש את כל התורה בכללי ופרטי ור"ע שימש את נחום איש גם זו שהיה דורש כל התורה בריבויי ומיעוטי וכבר פירשתי כל משמעות כלל ופרט וריבוי ומיעוט וחילוקן במס' סוכה בפ' החליל (דף נ:):

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: סוטה טז ב (עריכה)

כדלעת מני - הא דקתני מגלחו תגלחת שניה כראשונה רבי עקיבא היא:

מאי הוה עלה - דבעיין דלעיל אם אין שם עפר מהו שיתן שם אפר: ה"ג מביא רקבובית ירק ומקדש רקבובית ירק הוא דהוי עפר וכו' ולא גרס ולא היא:

ומקדש - נותנו. במקום והמקום מקדשו וחוזרו ונוטלו ונותנו למים:

עפר סוטה - דכתיב (במדבר ה, יז) אל המים שיראה עליהן מדלא כתיב במים:

ורוק יבמה - לעיני הזקנים דכתיב לעיני הזקנים וחלצה וירקה (דברים כה, ט):

ואפר פרה - דגזירה שוה גמירי מהדדי עפר סוטה ואפר פרה כדלקמן:

אף דם צפור - של מצורע ששוחטו אל כלי חרס על מים חיים וצריך שלא יתן מים אלא כשיעור שיהא דם צפור ניכר בהן:

ת"ל מים - גרס ולא גרס במים דהא על המים החיים כתיב בקרא:

וכמה הן רביעית - כדמפרש לקמן:

בצפור דרור - שיערו חכמים שאין במינה גדולה שמדחה את המים ולא קטנה שנדחת מפני המים שהן רביעית:

אטביל בדם ובמים - ואפי' אין ניכר:

קרא אחרינא כתיב - ששוחט לתוך המים והרי הן מעורבין מעיקרא:

ולינקטינהו לוורידים - יאחזם בין אצבעותיו שלא יצא מהן דם: גדולה ומדחת את המים שאין מים ניכר מפני רוב הדם:

לא תפיק נפשך לבר מהילכתא - כל דברי חכמים שנקבעו אל תהרהר אחריהן:

הקדים עפר למים בסוטה פסול - כדכתיב ונתן אל המים אלמא מים ברישא וכתיב ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת דבעינן כסדר הכתוב בפרשה:

מה להלן - בסוטה מצותו לכתחילה עפר אל המים כדכתיב בה אף כאן בפרה עפר אל המים מצותו כן לכתחילה ולא תימא ונתן עליו דוקא דמשמע עפר לכתחילה:

ומה כאן - בפרה הקדים עפר למים כשר כדמפרש ואזיל:

והתם מנלן - גבי פרה דאם הקדים עפר למים כשר:

מים חיים אל כלי - משמע מים לצד הכלי ולא עפר חוצץ בינתיים:

ורבנן - דאמרי לעיל בסוטה הקדים עפר למים פסול אמרי לך בפרה נמי פסול דאל כלי דוקא דמשמע מים ברישא והא דכתיב ונתן עליו מים לערבן לאחר שנתן אפר אל המים צריך להפך המים עליו ולערבן:

ה"ג ואימא עליו דוקא אל כלי שתהא חיותן בכלי - ואימא עליו דוקא שיהא עפר תחילה והא דכתיב מים חיים אל כלי לאו למימרא שיהו המים לצד הכלי אלא למימר שיהא חיותן בכלי שלא יטול מן המעיין בכלי אחר ויתן לתוך זה אלא בכלי זה ישאבם מן המעיין:

מה מצינו בכל מקום - בסוטה:

מכשיר למעלה - עפר הוא המכשיר את המים לבדוק אותה וכן דם צפור של מצורע שמכשיר את המים להזאה אף כאן עפר מכשיר את המים:

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: סוטה יז א (עריכה)

מתני' מואם לא שכב איש אותך - ואם לא שטית טומאה וגו' שהן קללות הבאות מחמת ברכות דמשמע הא אם שטית לא הנקי ואת כי שטית טומאה תחת אישך וכי נטמאת וגו' יתן ה' אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך וגו' ובאו המים המאררים וגו' וכך הן סדורין בפרשה אלא שוהשביע הכהן את האשה בשבועת האלה ואמר הכהן לאשה מפסיק בראש יתן ה' אותך ואינו כותבו דאינו אלא צוואה שמצוה הכהן להשביע וגם בסוף ובאו המים המאררים במעיך לצבות בטן ולנפיל ירך אינו כותב סוף המקרא ואמרה האשה דהיינו קבלה שהאשה תקבל עליה שבועה ואין זו מן האלות:

לא היה מפסיק - משהתחיל אם לא שכב איש אותך עד אמן אמן שהיה כותב צוואה דוהשביע הכהן את האשה וקבלה דואמרה האשה אמן אמן:

כל עצמו - לישנא בעלמא הוא יזהר בעצמו שלא יהא כותב אלא אלות לבדו ואפילו אם לא שכב איש אותך והנקי לא היה כותב וכ"ש והשביע הכהן ואינו כותב ואמרה האשה אמן אמן שהוא סוף המקרא הזה:

גמ' אלות ממש - יתן ה' אותך ובאו המים המאררים האלה במעיך וגו':

קללות הבאות וכו' - הנקי ממי המרים:

אלה - מיעוטא הוא:

שבמשנה תורה - דאי כתב קרא וכתב את האלות בספר הוה משמע אלות שבמשנה תורה יככה ה' בשחפת דאלה איקרו דכתיב והיה בשמעו את דברי האלה הזאת וגו' (דברים , כח):

צוואות - והשביע הכהן את האשה דלא תימא לא ידלג הילכך איצטריך למעטינהו:

וקבלת אמן - ולקמיה פריך מ"ש האי ה"י דמרבה ביה ומ"ש האי ה"י דממעט ביה:

כולהו - ריבויא כדקאמרת אלות אלות ממש. האלות הקללות הבאות מחמת ברכות אלה למעוטי שבמשנה תורה ושבתורת כהנים אבל ה"י דהאלה לא תדרוש למעוטי צוואות וקבלות דאתא את ורבינהו וה"י דהאלה אורחיה הוא:

ור"י כולהו - ההי"ן דקרא מעוטי דריש להו:

דלגבי ריבוי - דהאלות דקאי אוכתב:

דלגבי מיעוט - אלה דמיעוטא הוא אלה ולא אחרות:

והא לית ליה לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן - דשמעינן ליה דבעי תנאי כפול דתנן. ר"מ אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי דכתיב ביה אם יעברו ואם לא יעברו הא לא כפליה מכלל לאו לא תשמע הן:

א"ר תנחום הנקי כתיב - בלא יו"ד דמשתמע הנקי אם לא שכב ותדרוש הכי טומאה תחת אישך חנקי:

זכו - ללכת בדרך ישרה שלא יהא הוא נואף ולא היא נואפת:

שכינה ביניהם - שהרי חלק את שמו ושיכנו ביניהן יו"ד באיש וה"י באשה:

לא זכו אש אוכלתן - שהקב"ה מסלק שמו מביניהן ונמצאו אש ואש:

ודאשה עדיפא מדאיש - אש של אשה קשה וממהרת לאכול וליפרע משל איש:

מאי טעמא האי מיצרף - אש של אשה נוחה להדליק מהר שאין אות של שם מפסיק אלא מחובר הוא ונקרא אש אבל של איש אין אותיות של אש מצטרפות יחד שהיו"ד של שכינה מפסקת:

הנאה ליכא - ואין זה קיבול שכר אבל כאן יש הנאה בסוטה לתת שלום ושלא ירבה ממזרים בישראל אם זונה היא ואם נקתה ונזרעה זרע ומבטלת לעז מעל בניה ואפר פרה לטהרן ולזכות את ישראל ממעשה העגל:

בשכר אם מחוט ועד שרוך נעל - שהבריח עצמו מן הגזל:

חוט של תכלת - כנגד מחוט ורצועה של תפילין כנגד שרוך דהיינו רצועה:

בשלמא רצועה של תפילין - קיבול שכר הוא דאיכא הנאה כדכתיב וכו' אבל חוט של תכלת של ציצית מאי הנאה איכא:

מה נשתנה תכלת - שהזקיקו הכתוב לציצית:

שהתכלת דומה לים כו' - בא ללמדנו שכל המקיים מצות ציצית כאילו הקביל פני שכינה והכי תניא לה בספרי דאיצטריכו כל הני משום דלא אשכחן קראי אלא ברקיע שדומה לכסא הכבוד הילכך תכלת דומה לים וים דומה לרקיע דתכלת לא דמי לרקיע כל כך אלא דומה לדומה כמו תכלת דומה למראה הים ואנן קחזינן דים דומה למראה הרקיע:

ורקיע דומה לכסא הכבוד - קראי קדריש דכתיב ברקיע כמעשה לבנת הספיר וכתיב בכסא הכבוד כמראה אבן ספיר דמות כסא:

מתני' לוח - של עץ:

נייר - של עשבים שכותשין ומדבקין אותן בדבק שקורין גלי"ד (גלו"ד: דבק חזק) ועושין כמו עור:

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: סוטה יז ב (עריכה)

דיפתרא - עור שאינה מעובד כל צרכה דמליח וקמיח ולא עפיץ שהיו מעבדין הקלפים בעפצים שקורין גלי"ש (עפצים (גידולים טפיליים בעלה האלון)) :

בספר - קלף:

קומוס - שרף האילן ומתיכו במים וכותב הימנו:

קנקנתום - וויטריאול"ו (וידריאו"ל: ויטריאול (חומצה גופרתית)) או אורדימנ"ט (אדרימינ"ט: צבע שחור (העשוי מנחושת גפרתית. ועיין גם בתוס' כאן ד"ה שיחור, ובעיקר בגיטין יט. ד"ה קנקנתום)) קורין אותו:

ולא בכל דבר שהוא רושם - ונבלע בקלף ואינו יכול למחוק וקומוס וקנקנתום עבדי רושם:

אלא בדיו - שלנו של שרף:

גמ' משפט ביום - בסנהדרין (דף לד:) נפקא לן מוהיה ביום הנחילו:

למפרע - ירך ולנפיל בטן לצבות במעיך וכו' כסדר הזה או אחד מהן היפך והשאר כתב כהילכתן:

האלה - משמע כמו שהן סדורין בפרשה:

אגרת - בלא שרטוט:

בספר אמר רחמנא - והלכה למשה מסיני שהספרים צריכין שרטוט:

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: סוטה יח א (עריכה)

על שני דפין כדפין של ספר תורה העשויין עמודים: כתב אות אחת ומחקה - על המים וחזר וכתב אות שלאחריה ומחקה עד שהשלים את כולה פסול דכתיב את כל התורה עד שתהא כולה כאחד:

לשמה - בספר לעצמו דכתיב ועשה לה לשמה:

מחיקה נמי - בכוס לשמה לעצמה שיהא ניכר המחיקה שהיא לשמה:

השקה בסיב - שהוא חלול כדרך שהתינוקות שותין:

שיש עמה אלה - דכתיב בחדא מינייהו בשבועת האלה ולקמיה מפרש היכי דמי:

משביעני עליך - בשם ומזכיר שם:

שלא נטמאת - שאת אומר אמת שלא נטמאת היינו שבועה שאין עמה אלה:

שאם נטמאת יבואו ביך - המים לצבות בטן כו' והיינו אלה:

אמר רבא אלה לחודיה קיימא כו' - שבועה ואלה יש כאן ושניהן על האשה וקרא כתיב בשבועת האלה שהשבועה של אלה:

משביעני עליך שאם נטמאת יבואו ביך - דאיכא השתא. שבועת האלה שמשביע את האלה שתחול:

שבועה ליכא - על האשה וקרא כתיב והשביע את האשה:

משביעני עליך שלא נטמאת ואם נטמאת יבואו ביך - משביעני עליך שיהא אמת מה שאמרת בפנינו שלא נטמאת ואם נטמאת יבואו ביך המים דקיימא שבועה אאשה שלא נטמאת ואאלה שתחול:

מתני' אמן על האלה וכו' - לכך הוצרכה לכפול:

ארוסה ונשואה - על ידי גלגול שבועה הוא מגלגל עליה זנות של אירוסין אע"פ שלא היה בו קינוי ומכאן לגלגול שבועה מן התורה:

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: סוטה יח ב (עריכה)

שומרת יבם וכנוסה - ואם היתה יבמתו וכנסה וקינא לה ונסתרה מגלגל עליה שבועה שלא נטמאת כשהיא שומרת יבם. שומרת יבם מצפה וממתנת ליבם שייבמנה כמו ואביו שמר את הדבר (בראשית לז) לא תשמור על חטאתי (איוב יד):

אמן שלא נטמאתי - היינו קבלת שבועה ואם נטמאתי יבאו בי היינו קבלת אלה כדרך שהשביעה כדאמר לעיל בגמרא משביעני עליך שלא נטמאת ואם נטמאת יבאו ביך והיינו פירושו דאמן על השבועה אמן על האלה דתניא ברישא:

אמן שלא אטמא - שאם תטמא לאחר זמן מים מערערין אותה לאחר שתטמא כדתניא בברייתא בגמרא: ולא על אחר שתתגרש כו': ואפילו לר"מ דאמר מתנה על העתיד:

ונטמאת - בגירושיה דאינה נאסרת עליו לחזור לו אלא א"כ נישאת על ידי קידושין דכי כתיב (דברים כד) לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה אחר קידושין ונישואין כתיב כדכתיב והיתה לאיש אחר ושנאה האיש האחרון:

גמ' שזינתה - כשהיא שומרת יבם:

אסורה ליבמה - כאשה שזינתה תחת בעלה שאסורה לבעלה:

מדקתני שומרת יבם - שמשביעה על זנות שזינתה כשהיא שומרת יבם:

אי אמרת בשלמא - זנתה נאסרת עליו משום הכי מתנה ע"י גלגול אף על אותו זנות אלא אי אמרת כו':

אין קידושין תופסין. לאשה האסורה על המקדשה בלאו ורבנן פליגי עליה ואמרי בחייבי כריתות הוא דלא תפסי אבל בחייבי לאוין תפסי אלמא לר"ע משוי חייבי לאוין חמורות לענין איסוריהם כחייבי כריתות שהולד ממזר ולגבי לאסור על בעלה נמי כי היכי דהבא על אשת איש שהיא בכרת אסורה על בעלה כן הבא על שומרת יבם נמי שהיא עליו בלא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר (דברים כה) אוסרה על יבמה:

ומשוי לה - לחייבי לאוין:

כי ערוה - דכרת:

נשואין הראשונים - כגון גירשה והחזירה וקינא לה ונסתרה:

[על נשואי אחיו] מהו - לגלגל זנות שתחת אחיו דהא דתנן במתני' ארוסה ונשואה שומרת יבם . וכנוסה לאו בחדא אתתא קאי שישקנה יבם וישביענה על האירוסין ונישואין של אחיו אלא מילי מילי קתני אם הבעל משקה מתנה עמה על ארוסה ונשואה ואם היבם שכנסה משקה מתנה עמה שומרת יבם וכנוסה:

הא אסירה הכי נמי דמתנה - וזו נאסרת עליו בזנות נישואין הראשונים לעולם וכן בזנות נישואי אחיו כדאמר בפ"ק (לעיל דף ב.) ואם מת חולצת ולא מתייבמת:

לא כשאמר ר"מ אמן שלא אטמא - עלתה על דעתו שתבדק עכשיו על העתיד:

מערערין אותה - חוזרין לה לתוך גרונה כאדם הנחנק ע"י משקה נראה כעושה ערער והוא לשון זעקת שבר יעוערו (ישעיהו טו):

על נשואין אחרונים - לר"מ דאמר מתנה על העתיד מהו שיתנה עמה בגלגול שבועה שלא תטמא אם יגרשנה ויחזירנה ותטמא:

ואחר כך יחזירנה - טעמא דתטמא בימי גירושיה דלא מיתסרא עליה הא תטמא לאחר חזרה הכי נמי דמתני עכשיו:

תורת הקנאות - תורה אחת לכל הקנאות שבכולן יעשה לה כתורה הזאת:

רבי יהודה אומר זאת - מיעוטא הוא זאת ולא אחרת:

חופר שיחין - להכניס מים לעולי רגלים בשדות ובדרכים:

בשני אנשים - אם מת בעלה זה שהשקה ונישאת לאחר וקינא לה והיא נסתרה וקבלנו עדותו של נחוניא שישקנה השני