ברטנורא על סוטה ג

משנה סוטה, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

היה נוטל - בעלה את המנחה, שאין מצות כהונה במנחות אלא מקמיצה ואילך. והגשה נמי תחילת קמיצה היא שאין זר קרב למזבח. אבל קדושי כלי ויציקה ובלילה, במנחות הטעונות שמן, כשר בזר:

ונותנה על ידה - להניף:

וכהן מניח ידו תחתיה - שנאמר בשלמים (ויקרא ז) ידיו תביאנה, ונאמר במנחת סוטה (במדבר ה) ולקח הכהן מיד האשה, מה בשלמים כהן מניח ידו תחת יד הבעלים ומניף, כך במנחת סוטה כהן מניח ידו תחת יד האשה ומניף:

(ב)

והגיש - לקרן מערבית דרומית:

והשאר נאכל לכהנים - שכל הנקמצות שייריהן נאכלים:

היה משקה ואחר כר מקריב את מנחתה - תלתא קראי כתיבי. והשקה קמא, ואחר ישקה, והשקה בתרא. והשקה קמא, לגופיה, שמשקה אחר שנמחקה המגילה קודם הקטרת המנחה. ואחר ישקה, אע"ג דמשמע דוקא, על ברחיך מקרא האמור ו. אשון נדרש לגופו, ומקראות יתירות האמורות אחריו ניתנו לידרש, הלבך ואחר ישקה אע"פ שנכתב אחר הקטרת המנחה אקודם הקטרה קאי, ואמחיקה הכתובה למעלה קאי, וקאמר דאם לא נמחקה יפה ועדיין רישומן של אותיות ניכר לא ישקנה . והשקה בתרא, לאשמועינן שאם נמחקה המגילה ואמרה איני שותה, מערערין אותה ומשקין אותה בעל כרחה:

רבי שמעון אומר מקריב את מנחתה ואחר כד משקה - על כרחך ואחר ישקה דוקא הוא ודוקא כתביה לאחר הקטרה. והשקה קמא, שאם בדיעבד השקה ואחר בך הקריב מנחתה, כשרה. והשקה בתדא, שאם נמחקה המגילה ואמרה איני שותה, מערערין אותה ומשקין אותה בעל כרחה. ואין הלכה כרבי שמעון:

(ג)

מגילתה נגנזת - בצד ההיכל:

ומנחתה מתפזרת על הדשן - ונשרפת על בית הדשן שהיה בעזרה ששורפים שם פסולי קדשי קדשים, דהואיל וקדשה בכלי שרת טעונה שריפה בעזרה :

ואין מגילתה כשרה להשקות [בה] סוטה אחרת - דבעינן כתיבה לשמה, דכתיב (שם) ועשה לה הכהן, כל עשייתה לשמה:

המים נשפכים - דכיון דאמרה טמאה אני, בדוקה ועומדת היא. ומים המרים לא נתנו אלא לברר בהם את הספק:

מערערים אותה - דדלמא טהורה היא, ומחמת בעיתותא קאמרה :

(ד)

אינה מספקת לשתות וכו' - בגמרא מוכיח דמתניתין ר' עקיבא היא דסבר כר"ש דאמר מקריב מנחתה ואח"כ משקה אותה, דכמה דלא קרבה מנחתה לא בדקי לה מיא, דכתיב (במדבר ה) מנחת זכרון מזכרת עון:

מתמלאת גידים - מתוך שבשרה נפוח נראית כמלאה גידים:

שלא תטמא את העזרה - לא מטומאת מת קאמר, אלא שלא תפרוס נדה ותטמא שער נקנור ועזרת נשים שתצא דרך שם, שנדה וזבה אסורין לכנוס בהר הבית . אבל המת עצמו מותר להכניסו להר הבית ולשער נקנור שלא נתקדשו בקדושת העורה :

יש לה זכות וכו' - בגמרא מפרש דזכות דתורה הוא דתולה לה שהוליכה בניה לבית הספר והמתינה לבעלה שיצא חוץ לעיר לעסוק בתורה :

כאילו מלמדה תפלות - חבור משכב אנשים . שמתוך התורה היא מבינה ערמימות ועושה דבריה בהצנע. כדכתיב (משלי ח) אני חכמה שכנתי ערמה :

רוצה אשה בקב - ליזון מזונות מועטים, ויהא תשמיש מצוי לה:

מתשעה קבין ופרישות - לפרוש מן התשמיש, הלכך אין טוב שתלמוד תורה:

חסיד שוטה - מפרש כגמרא כגון דטבעה אשה בנהר ואמר לאו אורח ארעא לאסתכולי באתתא ולאצולה:

רשע ערום - כגון המטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו. ומשנפתחו בלב הדיין שערי זכות לדברי זה, קשה לסלקן, והרי רשעתו וערמתו של זה שעבר על לא תשיא שמע שוא (שמות כג):

ואשה פרושה - כגון אשה כשפנית שהיתה עוצרת רחם הנשים היולדות בכשפיה ובשעה שהיתה היולדת מקשה בלדתה היתה אומרת אלך ואתפלל אולי תקובל תפלתי וסותרת כשפיה ויולדת:

ומכות פרושים - שמכה עצמו להראות שהוא עניו וצנוע , כגון שמהלך עקב בצד גודל ואינו מרים רגלו מן הארץ ומתוך כך מנקף אצבעותיו באבנים, והוא שנקרא בגמרא פרוש נקפי. או מי שעושה עצמו כעוצם עיניו שלא להסתכל בנשים, ומתוך כך מכה ראשו בכותל ויוצא ממנו דם, והוא הנקרא פרוש קוזאי, כלומר שמקיז דם מראשו מחמת פרישותו:

הרי אלו מכלי העולם - שרוצים להראות לבריות שהם חסידים ואין תוכם כברם:

(ה)

מדהה אתה את המים - מחסר ומחשיך. הגוון החסר נקרא דיהה בלשון משנה:

מתנוונה והו, לכת - נחלית והולכת:

(ו)

נטמאת מנחתה עד שלא ק דשה בכלי הרי היא ככל המנחות - שנטמאו עד שלא קדשו בכלי:

ותפדה - ותצא לחולין ומן המעות יקנה אחרת:

ות - שרף. שקדשה קדושת הגוף ואינה יוצאה עוד לחולין:

וכל הנשואות לכהנים מנחותיהן נשרפות - ואפילו קרב קומץ כהלכתו ולא נטמאת, נשרפים שיריה על בית הדשן ואינן נאכלים, מפני שיש לכהן בעלה חלק בה שמשלו היא באה, והתורה אמרה (ויקרא ו) וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאבל, ואין כולה כליל מפני שיש לה חלק בה שלכפרתה היא באה, הא כיצד, הקומץ קרב בעצמו והשירים קרבין בעצמן :

(ז)

וכהנת שנשאת לישראל - בת כהן:

מנחתה נאכלת - דכל מנחת כהן כליל תהיה, כתיב, כהן ולא כהנת. וכן כהנת אלמנה וגרושה שהביאה מנחת נדבה נאכלת :

כהנת מתחללת - מן התרומה ומן הכהונה. אם נבעלה לפסולים שוב אינה חוזרת לכשרותה לעולם:

כהן אינו מתחלל - אם נשא גרושה חללה או זונה, אלא כל זמן שהוא עמה הוא פסול לעבודה , משגרשה חוזר להכשרו, דכתיב (שם כא) ולא יחלל זרעו, זרעו חלל, והוא אינו חלל:

כהנת מטמאה למתים - דכתיב (שם) בני אהרן, ולא בנות אהרן:

ואין כהנת אוכלת בקדשי קדשים - דחטאת ואשם ומנחה בכולהו כתיב (שם ו) כל זכר בבני אהרן יאכלנו:

(ח)

האיש פורע ופורם - כשהוא מנוגע פורע את ראשו ופורם את בגדיו, דכתיב (שם יג) איש צרוע הוא וכו', איש פורע ופורם, ואין אשה פורעת ופורמת:

האיש מדיר בנו בנזיר - בנו קטן. וחלה נזירתו עליו ואפילו לכשיגדל . וזו הלכה היא בנזיר ואין לה סמך מן התורה:

האיש מגלח על נזירות אביו - אם נדר אביו בנזירות והפריש קרבנותיו ומת והיה בנו נזיר או שנדר בנזירות לאחר מיתת אביו. הרי הבן מגלח ביום מלאת ומביא קרבנות שהפריש אביו. וגם זו הלכה ואין לה סמך:

האיש מקדש את בתו - מקבל קדושי בתו קטנה שלא מדעתה דכתיב (דברים כב) את בתי נתתי לאיש הזה:

האיש נסקל ערום - דכתיב (ויקרא כד) ורגמו אותו, ואי אפשר לומר אותו ולא אותה, דהא כתיב (דברים יז) והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא, אלא אותו בלא כסותו אבל אותה בכסותה :

האיש נתלה - דכתיב (שם כא) ותלית אותו על עץ, אותו ולא אותה:

האיש נמכר בגניבתו - דבתיב (שמות בב) ונמבר בגניבתו, ולא בגניבתה: