משנה סוטה ג ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת סוטה · פרק ג · משנה ז | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

בת ישראל שנישאת לכהן, מנחתה נשרפת.

וכהנת שנישאת לישראל, מנחתה נאכלת.

מה בין כהן לכהנת? מנחת כהנת נאכלת, מנחת כהן אינה נאכלת.

כהנת מתחללת, וכהן אין מתחלל.

כהנת מטמאה למתים, ואין כהן מטמא למתים.

כהן אוכל בקדשי קדשים, ואין כהנת אוכלת בקדשי קדשים.

משנה מנוקדת

[עריכה]

בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לַכֹּהֵן, מִנְחָתָהּ נִשְׂרֶפֶת;

וְכֹהֶנֶת שֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל, מִנְחָתָהּ נֶאֱכֶלֶת.
מַה בֵּין כֹּהֵן לְכֹהֶנֶת?
מִנְחַת כֹּהֶנֶת נֶאֱכֶלֶת,
מִנְחַת כֹּהֵן אֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת.
כֹּהֶנֶת מִתְחַלֶּלֶת,
וְכֹהֵן אֵין מִתְחַלֵּל.
כֹּהֶנֶת מִטַּמְּאָה לְמֵתִים,
וְאֵין כֹּהֵן מִטַּמֵּא לְמֵתִים.
כֹּהֵן אוֹכֵל בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים,
וְאֵין כֹּהֶנֶת אוֹכֶלֶת בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים:

נוסח הרמב"ם

בת ישראל שנישאת לכוהן מנחתה נשרפת וכוהנת שנישאת לישראל מנחתה נאכלת מה בין כוהן לכוהנת מנחת כוהנת נאכלת ומנחת כוהן אינה נאכלת כוהנת מתחללת ואין כוהן מתחלל כוהנת מיטמאה למתים ואין כוהן מיטמא למתים כוהן אוכל בקדשים ואין כוהנת אוכלת בקדשים.


פירוש הרמב"ם

בת ישראל שנשאת לכהן מנחתה נשרפת כו': נאמר בתורה וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל ובא בקבלה כהן ולא כהנת ונאמר ולא יחלל זרעו בעמיו זרעו מתחלל והוא אינו מתחלל וענין אינו מתחלל שאינו נעשה חלל לעולם אבל הוא פסול כל זמן שהוא עומד עם זאת האשה שעשאה חללה כגון כהן שנשא גרושה כיון שבא עליה נעשית חללה כמו שנבאר במסכת קידושין (פ"ד הלכה ו') בין שהיתה כהנת ולויה או ישראלית ומה שאמר בכהן כהנת מתחללת אין ענינו שכהנת בלבד תהיה חללה ואמנם ענינו שהיא מתחללת בכלל מי שתתחלל וכשהיתה זאת האשה חללה תעמוד חללה לעולם בין שמת בעלה או גרשה וזה הכהן כל זמן שהוא עמה הוא פסול לעבודה ואם גרשה ונדר שלא ישא אשה בעבירה כמו שיתבאר בפרק שביעי מבכורות (הלכה ז') חוזר לכשרותו ולשון ספרא להחלו בזמן שהוא נוהג מנהג זה הרי הוא חולין וכתוב בתורה אמור אל הכהנים בני אהרן ולא בנות אהרן אבל קדשי הקדשים והם החטאת והאשם כמו שקרא אותם התורה קדשי קדשים מבואר בתורה כל זכר בכהנים יאכלנה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

וכהנת שנשאת לישראל - בת כהן:

מנחתה נאכלת - דכל מנחת כהן כליל תהיה, כתיב, כהן ולא כהנת. וכן כהנת אלמנה וגרושה שהביאה מנחת נדבה נאכלת כד:

כהנת מתחללת - מן התרומה ומן הכהונה. אם נבעלה לפסולים כה שוב אינה חוזרת לכשרותה לעולם:

כהן אינו מתחלל - אם נשא גרושה חללה או זונה, אלא כל זמן שהוא עמה הוא פסול לעבודה כו, משגרשה חוזר להכשרו, דכתיב (שם כא) ולא יחלל זרעו, זרעו חלל, והוא אינו חלל:

כהנת מטמאה למתים - דכתיב (שם) בני אהרן, ולא בנות אהרן:

ואין בהנת אוכלת בקדשי קדשים - דחטאת ואשם ומנחה בכולהו כתיב (שם ו) כל זכר בבני אהרן כז יאכלנו:

פירוש תוספות יום טוב

וכהנת שנשאת לישראל. כתב הר"ב בת כהן מנחתה נאכלת וכו'. דכל מנחת כהן וכו' כהן ולא כהנת. וכן כהנת אלמנה וכו' לישנא קטיעה הוא. ורש"י מפרש הכי. כהנת בת כהן מנחתה נאכלת. דכל וכו' כהן ולא כהנת הנשואה לישראל וכן כהנת אלמנה וכו'. גם מה שאמר הר"ב שהביאה מנחת נדבה ליתא בפירש"י אלא שהביאה מנחה ובין נדבה ובין חובה בכלל. וא"א לומר דנדבה דוקא דהא קרא דכל מנחת כהן בשל חובה כתיב. ומ"מ מדכתיב כל מרבינן דמנחת כהן של נדבה נמי אינה נאכלת כדאיתא בספרא:

מנחתה נאכלת. פירש הר"ב דכתיב וכל מנחת כהן ולא כהנת. גמרא. ובתוספות הביאו ירושלמי דפריך הכתיב (שם כב) וכהן כי יקנה נפש קנין כספו מעתה כהן ולא כהנת [והא תנן בפ"ז דיבמות [משנה ב'] דבת כהן לישראל והכניסה לו עבדים לא יאכלו וכו' דש"מ דאם לא ניסת יאכלו בשבילה] ומשני והכהן המשיח תחתיו מבניו (שם ו) [וכתיב גבי מנחות] את שבנו עומד תחתיו יצאה זו שאין בנה עומד תחתיה. ובבבלי פרק הזרוע דף קל"ב איתא נמי דלא מפיק ליה מכהן ולא כהנת אלא מדאהרן ובניו כתובין בפרשה וזאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן (שם) בני אהרן ולא בנות אהרן [רש"י]. ע"כ:

כהנת מתחללת. פירש הר"ב אם נבעלה לפסול לה כו' כדדרשינן בפ"ד דקדושין ד' ע"ז ולא יחלל זרעו. לא יחולל זה שהיה כשר ונתחלל פירש"י דעיקר חלול האמור כאן משום ביא' עצמו שהיתה כשרה ונתחללה ע"כ. ודלא כמ"ש בפירושו דהכא יחלל שני חלולים אחד לה ואחד לזרעה:

וכהן אין מתחלל. פירש הר"ב אלא כל זמן שהוא עמה הוא פסול כו' ולשון הספרא להחלו בזמן שהוא נוהג מנהג זה הרי הוא חולין. הרמב"ם:

ואין כהנת אוכלת בק"ק. כתב הר"ב דכתיב כל זכר בבני אהרן. גמרא. ואע"ג דמבני אהרן ממעטינן ולא בנות אהרן. [וכמ"ש הר"ב במ"ז פ"ק דקדושין] טרח קרא וכתב זכר לרבות בעלי מומין למחלוקת כמו שכתב הר"ב ברפי"ב דזבחים:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כד) (על הברטנורא) לאו דוקא דה"ה חובה. ועתוי"ט:

(כה) (על הברטנורא) כדדרשינן בקדושין דף ע"ז:

(כו) (על הברטנורא) ולשון ספרא להחלו בזמן שהוא נוהג מנהג זה הרי הוא חולין:

(כז) (על הברטנורא) ואע"ג דמבני אהרן ממעטינן ולא בנות אהרן, טרח קרא וכתב זכר לרבות בעלי מומין למחלוקת, כמו שכתב הר"ב בריש פרק י"ב דזבחים:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בת ישראל שנשאת לכהן:    וכו'. ביד פי"ב דהל' מעשה הקרבנות סי' י':

מנחת כהנת נאכלת:    עי' ברש"י ז"ל דבגמ' משמע דאפי' כשהיא נשואה לכהן כליל מיהא לא הויא מנחתה. ואיתא בפ' הזרוע (חולין דף קל"א:)

כהנת מתחללת:    וכתב הרמב"ם ז"ל ומה שאמר בכאן בכהנת מתחללת אין עניינו שכהנת בלבד תהיה חללה ואמנם שהיא מתחללת בכלל מי שתתחלל וכשהיתה זאת האשה חללה תעמוד חללה לעולם בין שמת בעלה או גרשה וזה הכהן כל שהוא עמה הוא פסול לעבודה ואם גרשה ונדר שלא ישא בעבירה כמו שיבאר בפ"ח מבכורות חוזר לכשרותו ולשון ספרא להחלו בזמן שהוא נוהג מנהג זה הרי הוא חולין ע"כ:

ואין כהנת אוכלת בקדשי קדשים:    כתוב בתוי"ט דכתיב כל זכר בבני אהרן וכו' ואע"ג דמבני אהרן ממעטינן ולא מבנות אהרן טרח קרא וכתב זכר לרבות בעלי מומין למחלקות וכו' קשה לע"ד דהתם מכל נפקא לן לרבויי ואכתי מלת זכר או מלת בני אהרן יתירא:

תפארת ישראל

יכין

בת ישראל שנשאת לכהן מנחתה נשרפת:    שירי מנחתה נשרפין, בבית הדשן בין מנחת סוטה או שאר מנחה שתביא:

וכהנת שנשאת לישראל מנחתה נאכלת:    ה"ה בגדולה שאינה עוד ברשות אב, דרק במנחת כהן כתיב כליל תקטר:

כהנת מתחללת:    בנבעלת לפסול לה, אסורה בתרומה ומלהנשא לכהן:

וכהן אין מתחלל:    בבעל חללה או זונה. מיהו כל זמן שהיא בביתו פסול לעבודה:

ואין כהנת אוכלת בקדשי קדשים:    והא דנקט הכא כהן קודם לכהנת שלא כסדר דרישא. ה"ט מדבעי למנקט בכולהו הן קודם ללאו:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים