משנה סוטה ד
סוטה פרק ד', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< · משנה · סדר נשים · מסכת סוטה · פרק רביעי ("ארוסה ושומרת") · >>
פרקי מסכת סוטה: א ב ג ד ה ו ז ח ט
משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
ארוסה ושומרת יבם לא שותות ולא נוטלות כתובה, שנאמר: "אשר תשטה אשה תחת אישה", פרט לארוסה ושומרת יבם.
אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, ובת ישראל לממזר ולנתין, לא שותות ולא נוטלות כתובה.
משנה ב
ואלו לא שותות ולא נוטלות כתובה:
האומרת טמאה אני, ושבאו לה עדים שהיא טמאה, והאומרת איני שותה.
אמר בעלה: איני משקה, ושבעלה בא עליה בדרך, נוטלת כתובתה ולא שותה.
מתו בעליהן עד שלא שתו, בית שמאי אומרים, נוטלות כתובה ולא שותות.
ובית הלל אומרים, לא שותות ולא נוטלות כתובה.
משנה ג
מעוברת חברו ומינקת חברו לא שותות ולא נוטלות כתובה, דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים, יכול הוא להפרישה ולהחזירה לאחר זמן.
איילונית וזקנה ושאינה ראויה לילד, לא שותות ולא נוטלות כתובה.
רבי אליעזר אומר, יכול הוא לישא אשה אחרת ולפרות ולרבות הימנה.
ושאר כל הנשים, או שותות או לא נוטלות כתובה.
משנה ד
אשת כהן שותה ומותרת לבעלה.
אשת סריס שותה.
על ידי כל העריות מקנאין, חוץ מן הקטן, וממי שאינו איש.
משנה ה
ואלו שבית דין מקנאין להן, מי שנתחרש בעלה או נשתטה, או שהיה חבוש בבית האסורין.
לא להשקותה אמרו, אלא לפוסלה מכתובתה.
רבי יוסי אומר, אף להשקותה; לכשייצא בעלה מבית האסורין ישקנה.
אֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה,
- שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ",
- פְּרָט לַאֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם.
- אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל,
- גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט,
- מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל,
- וּבַת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין,
- לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה:
וְאֵלּוּ לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה.
- הָאוֹמֶרֶת: טְמֵאָה אֲנִי,
- וְשֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים שֶׁהִיא טְמֵאָה,
- וְהָאוֹמֶרֶת: אֵינִי שׁוֹתָה.
- אָמַר בַּעְלָהּ: אֵינִי מַשְׁקָהּ,
- וְשֶׁבַּעְלָהּ בָּא עָלֶיהָ בַּדֶּרֶךְ,
- נוֹטֶלֶת כְּתֻבָּתָהּ וְלֹא שׁוֹתָה.
- וְשֶׁבַּעְלָהּ בָּא עָלֶיהָ בַּדֶּרֶךְ,
- מֵתוּ בַּעֲלֵיהֶן עַד שֶׁלֹּא שָׁתוּ,
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
- נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה וְלֹא שׁוֹתוֹת;
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
- לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה:
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
מְעֻבֶּרֶת חֲבֵרוֹ וּמֵינֶקֶת חֲבֵרוֹ,
- לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- יָכוֹל הוּא לְהַפְרִישָׁהּ וּלְהַחֲזִירָהּ לְאַחַר זְמָן.
- אַיְלוֹנִית, וּזְקֵנָה, וְשֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֵילֵד,
- לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- יָכוֹל הוּא לִשָּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת, וְלִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת הֵימֶנָּה.
- וּשְׁאָר כָּל הַנָּשִׁים,
- אוֹ שׁוֹתוֹת אוֹ לֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה:
אֵשֶׁת כֹּהֵן שׁוֹתָה וּמֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ.
- אֵשֶׁת סָרִיס שׁוֹתָה.
- עַל יְדֵי כָּל הָעֲרָיוֹת מְקַנְּאִין,
- חוּץ מִן הַקָּטָן, וּמִמִּי שֶׁאֵינוֹ אִישׁ:
וְאֵלּוּ שֶׁבֵּית דִּין מְקַנְּאִין לָהֶן:
- מִי שֶׁנִּתְחָרֵשׁ בַּעְלָהּ, אוֹ נִשְׁתַּטָּה,
- אוֹ שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִין.
- לֹא לְהַשְׁקוֹתָהּ אָמְרוּ,
- אֶלָּא לְפָסְלָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף לְהַשְׁקוֹתָהּ;
- לִכְשֶׁיֵּצֵא בַּעְלָהּ מִבֵּית הָאֲסוּרִין, יַשְׁקֶנָּה:
נוסח הרמב"ם
(א) ארוסה, ושומרת יבם -
- לא שותה - ולא נוטלת כתובתה,
- שנאמר: "אשר תשטה אשה תחת אישה" (במדבר ה כט),
- פרט לארוסה, ולשומרת יבם.
- אלמנה - לכוהן גדול,
- גרושה, וחלוצה - לכוהן הדיוט,
- ממזרת, ונתינה - לישראל,
- בת ישראל - לממזר, ולנתין,
- לא שותה - ולא נוטלת כתובה.
(ב) אלו לא שותות, ולא נוטלות כתובה -
- האומרת: טמאה אני לך,
- ושבאו לה עדים - שהיא טמאה,
- והאומרת: איני שותה.
- אמר בעלה: איני משקה,
- ושבעלה בעלה בדרך,
- נוטלת כתובה - אבל לא שותה.
- ושבעלה בעלה בדרך,
- מתו בעליהן - עד שלא ישתו,
- בית שמאי אומרין:
- נוטלות כתובה - אבל לא שותות.
- בית הלל אומרין:
- לא שותות - ולא נוטלות כתובה.
- בית שמאי אומרין:
(ג) מעוברת חברו, ומניקת חברו -
- לא שותה - ולא נוטלת כתובה,
- דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרין:
- יכול הוא להפרישה - ולהחזירה לאחר זמן.
- לא שותה - ולא נוטלת כתובה,
- איילונית, וזקנה, ושאינה ראויה לוולד -
- לא שותה - ולא נוטלת כתובה.
- רבי אלעזר אומר:
- יכול הוא לישא לו אישה אחרת - ולפרות ולרבות הימנה.
- ושאר כל הנשים -
- או שותות - או לא נוטלות כתובה.
(ד) אשת כוהן - שותה, ומותרת לבעלה.
- אשת הסריס - שותה.
- על ידי כל העריות - מקנין,
- חוץ מן הקטן, וממי שאינו איש.
(ה) אלו שבית דין מקנין להן -
- מי שנתחרש בעלה, או נשטה,
- או שהיה חבוש בבית האסורים.
- לא להשקותה אמרו,
- אלא - לפוסלה מכתובתה.
- רבי יוסי אומר: אף להשקותה,
- לכשיצא בעלה מבית האסורים - ישקנה.
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה סוטה, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב