תפארת ישראל על סוטה ד

משנה סוטה, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

ארוסה ושומרת יבם: שקנא להן הארוס או היבם ונסתרו:

פרט לארוסה ושומרת יבם: מיהו לא נתמעטו רק משתיית מים, אבל כשקנא לה נאסרה כשנסתרה. ומה"ט גם כן הפסידה כתובה, מדגרמה שתאסר עליו:

ממזרת ונתינה: גבעונית:

לא שותות: דאשתו כתיב, בראויה, שתהיה אשתו:

ולא נוטלות כתובה: אף דשאר אלמנות לכה"ג נוטלות כתובה [ככתובות ספי"א]. זו שגם סתירתה גורמת שתאסר, תפסד:

משנה ב

ולא נוטלות כתובה: אף על פי שהוכנו לשתות אפילו הכי לא שותות וכו' והן אותן שנשנו לעיל [פ"א מ"ג] לענין אכילת תרומה. ולי"נ מהו' אברהם ראטענשטיין שליט"א, להכי חלק להו בב' בבי וקתני ואלו משום דחלוקין בטעמן מהנך דלעיל [ועי' תוס' ר"פ]:

והאומרת איני שותה: קודם שנמחקה המגילה [כפ"ג מ"ג]:

אמר בעלה איני משקה: *) ר"ל אבל שבעלה וכו'. [ונ"א אמר בעלה איני משקה] ואפשר לע"ד דאדלעיל קאי, [אמר בעלה איני משקה] ושבעלה בא עליה בדרך, אף שאמרה אחר כך איני שותה (או שאמר בעלה איני משקה), אפ"ה נוטלת כתובה. ועוד נ"ל דגי' הספר נכונה, והכי גרסינן נמי לעיל פ"ג מ"ו ולא גרסינן שאמר בעלה איני משקה דא"צ כלל לאמירה דידיה ורק בדידה צריך שתאמר טמאה אני או איני שותה דאל"כ מנא ידעינן:

נוטלת כתובתה: דהוא גרם לה:

ובית הלל אומרים לא שותות ולא נוטלות כתובה: פליגי בשטר העומד לגבות, דלב"ש כגבוי, והיא מוחזקת:

משנה ג

לא שותות ולא נוטלות כתובה: דס"ל לר"מ יוציא ולא יחזיר עולמית:

וחכמים אומרים יכול הוא להפרישה: עד סוף כ"ד חודש משנולד:

ולהחזירה לאחר זמן: וראויה להיות אשתו:

אילונית וזקנה ושאינה ראויה לילד: ששתתה כוס עקרין:

ולפרות ולרבות הימנה: ואפילו הכי פליגי רבנן, דלא דמי למעוברת ומינקת חבירו, דהכא אסורה מצד עצמה:

משנה ד

אשת כהן שותה ומותרת לבעלה: ולא חיישינן שמא נאנסה, דאז לא בדקי לה מים. ומה"ט הוה ס"ד דלא תשתה מדכתיב והיא לא נתפשה, אסורה, הא נתפשה מותרת, זאת משקה. אבל אשת כהן שגם בנתפשה אסורה לא ישקה. קמ"ל שותות:

אשת סריס: סריס חמה. או בשתה כוס עיקרין [ועי' יבמות ספ"ח]:

שותה: דמותרת לו אף דאינו בר תשמיש:

על ידי כל עריות מקנין: אפילו בקינא לה מאביה ואחיה או שחוף שאין אברו מתקשה:

חוץ מן הקטן: פחות מבן תשע שנים:

וממי שאינו איש: בהמה, דאין זנות לבהמה. ונ"ל דלהכי לא נקט ומבהמה, היינו אליבא דר' יוסי [כלאים פ"ח מ"ח] דקאמר דאדני שדה מטמא באוהל כאדם, והיינו לפי הירושלמי שם בר נש דטור, והוא מין קוף גדול בקומת אדם [וואלדמענש] בל"א ולהכי אצטריך הכי לאפוקי, דאע"ג דלר' יוסי אינו בהמה אעפ"כ אינו איש:

משנה ה

ואלו שבית דין מקנין להן: כשרואין בה פריצות:

או נשתטה: ונ"ל דדוקא בנשתטה, דהיינו שלא מחמת חולי. אבל בנטרפה דעתו דהיינו מחמת חולי [כנדה די"ג], אפשר דאין ב"ד מקנאין לה, דימתינו עד שיתרפא ויקנא הוא בעצמו ותשתה. ולזה הערני י"נ מהר"א רא"ש נ"י. רק די"ל דדמי לחבוש בבית אסורים שאין ממתינין:

בועז

הלכתא גבירתא