משנה סוטה ד רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) ארוסה, ושומרת יבם -

לא שותה - ולא נוטלת כתובתה,

שנאמר: "אשר תשטה אשה תחת אישה" (במדבר ה כט),

פרט לארוסה, ולשומרת יבם.

אלמנה - לכוהן גדול,

גרושה, וחלוצה - לכוהן הדיוט,

ממזרת, ונתינה - לישראל,

בת ישראל - לממזר, ולנתין,

לא שותה - ולא נוטלת כתובה.

(ב) אלו לא שותות, ולא נוטלות כתובה -

האומרת: טמאה אני לך,

ושבאו לה עדים - שהיא טמאה,

והאומרת: איני שותה.

אמר בעלה: איני משקה,

ושבעלה בעלה בדרך,

נוטלת כתובה - אבל לא שותה.

מתו בעליהן - עד שלא ישתו,

בית שמאי אומרין:

נוטלות כתובה - אבל לא שותות.

בית הלל אומרין:

לא שותות - ולא נוטלות כתובה.

(ג) מעוברת חברו, ומניקת חברו -

לא שותה - ולא נוטלת כתובה,

דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרין:

יכול הוא להפרישה - ולהחזירה לאחר זמן.

איילונית, וזקנה, ושאינה ראויה לוולד -

לא שותה - ולא נוטלת כתובה.

רבי אלעזר אומר:

יכול הוא לישא לו אישה אחרת - ולפרות ולרבות הימנה.

ושאר כל הנשים -

או שותות - או לא נוטלות כתובה.

(ד) אשת כוהן - שותה, ומותרת לבעלה.

אשת הסריס - שותה.

על ידי כל העריות - מקנין,

חוץ מן הקטן, וממי שאינו איש.

(ה) אלו שבית דין מקנין להן -

מי שנתחרש בעלה, או נשטה,

או שהיה חבוש בבית האסורים.

לא להשקותה אמרו,

אלא - לפוסלה מכתובתה.

רבי יוסי אומר: אף להשקותה,

לכשיצא בעלה מבית האסורים - ישקנה.

הדף הראשי של משנה סוטה ד

משנה סוטה, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב