ברטנורא על סוטה ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

(א)

ארוסה ושומרת יבם - ארוסה שקנא לה ארוס ושומרת יבם שקנא לה יבם:

לא שותות - דמעטינהו קרא:

ולא נוטלות כתובה - שהיא גרמה לאסוו. עצמה עליו, שנסתרה אחר קינוי, דמקינוי ואיסור לא אמעיט, דכתיב (במדבר ה) דבר אל בני ישראל בו', לרבות ארוסה ושומרת יבם לקינוי :

תחת אישה - ביושבת תחתיו הכתוב מדבר:

נתינה - מן הגבעונים. ואסורים לבא בקהל:

לא שותות - דלא נאמרה פרשה אלא בראויה לקיימה , דכתיב (שם) כי תשטה אשתו, בראויה לאישות הכתוב מדבר, פרט לאלמנה לכהן גדול וכו':

ולא נוטלות כתובה - ואע"ג דשאר אלמנות לכהן גדול גובות כתובתן כדאמרינן בכתובות [ק:

וכן ביבמות פד -] זו אין לה כתובה, שסתירתה גרמה לה:

(ב)

אמר בעלה איני משקה ושבעלה בא עליה בדרד - שהוא גורם לה שלא תשתה, נוטלת כתובתה:

מתו בעליהן - של כל סוטות הראויות לשתות, ולא הספיקו להשקותן עד שמתו:

ב"ש אומרים נוטלות כתובה - דשטר העומד לגבות כגבוי דמי :

ולא שותות - דכתיב (שם) והביא האיש את אשתו:

וב"ה אומרים לא שותות ולא נוטלות כתובתן - כלומר מתוך שלא שותות אין נוטלות כתובתן, דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי:

(ג)

מעוברת חבירו - שמת או גרשה והניחה מעוברת או מניקה. ואסרוה חכמים לינשא עד שיהיה הולד בן שתי שנים. והלך זה ונשאה קודם הזמן, וקינא לה ונסתרה:

לא שותה - שהרי אינה ראויה לקיימה, דס"ל לר"מ הנושא מעוברת חבירו או מינקת חבירו יוציא ולא יחזיר עולמית. ואין הלבה כרבי מאיר:

יכול הוא להפרישה - עד כ"ד חדשים ולהחזירה, הלכך ראויה לאישות קרינא בה:

איילונית - דוכרניתא דלא ילדה:

ושאינה ראויה לילד - ששתתה כוס עקרין. ואסור לקיימן למי שאין לו בנים:

ר"א אומר יכול הוא לישא אשה אחרת - ויהיה מותר לקיים את זאת, הלכך ראויה לאישות היא. ואין הלכה כר' אליעזר:

(ד)

אשת כהן שותה ומותרת לבעלה - אם נמצאת נקיה. דמהו דתימא הואיל ואשת בהן שנאנסה אסורה לבעלה, ניחוש לה שמא נאנסה ולכך לא בדקוה המים , קמ"ל:

אשת סריס שותה - דלא תימא מבלעדי אישך אמר רחמנא, והאי לאו בר הכי הוא, קמ"ל :

על ידי כל העריות מקנאים - אם קינא לה מאביה או מאחיה ומאחד מבל עריות, ונסתרה, הוי קינוי ונאסרת עליו ושותה. דלא תימא נטמאה נטמאה ב' פעמים, אחד לבעל ואחד לבועל, היכא דמתסרא עליה בהאי זנות, לאפוקי הא דאסירא עליה וקיימא אימא לא קא משמע לן :

חוץ מן הקטן - פחות מבן ט' שנים ויום אחד, שאין ביאתו ביאה, כך פירש רמב"ם . ולי נראה קטן פחות מבן י"ג שנה ויום א' ולא הביא סימנים, דכתיב (במדבר ה) ושכב איש אותה, איש ולא קטן:

וממי שאינו איש - למעוטי בהמה :

(ה)

אלו שב"ד מקנאין להם - אם רואים אותם שמתנהגות בפריצות:

ולא להשקותה אמרו - דהא בעינן והביא האיש את אשתו, וליבא. ובעלה נמי לבשיבא אינו יכול להשקותה בקינוי זה, דבעינן וקינא והביא. ור"י לא בעי וקינא והביא. ואין הלכה כר"י. וסומא אינו משקה את אשתו, שנאמר (שם) מעיני אישה. וממה שנאמר (שם) אשה תחת אישה, למדנו שכל המונע הבעל מלהשקות מונע האשה מלשתות אם היה אותו הדבר באשה, לפיכך אם היתה היא סומא אינה שותה . ואם היתה חגרת אינה שותה, שנאמר (שם) והעמיד אותה הכהן. וכן אם היתה גדמת, שנאמר (שם) ונתן על כפיה. או אלמת, דבעינן ואמרה האשה. וכן אם היה הבעל חגר או גדם או אלם אינו משקה מדכתיב אשה תחת אישה כדאמרן: