משנה סוטה ד ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת סוטה · פרק ד · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

מעוברת חברו ומינקת חברו לא שותות ולא נוטלות כתובה, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, יכול הוא להפרישה ולהחזירה לאחר זמן.

איילונית וזקנה ושאינה ראויה לילד, לא שותות ולא נוטלות כתובה.

רבי אליעזר אומר, יכול ו הוא לישא אשה אחרת ולפרות ולרבות הימנה.

ושאר כל הנשים, או שותות או לא נוטלות כתובה.

נוסח הרמב"ם

מעוברת חברו ומניקת חברו לא שותה ולא נוטלת כתובה דברי רבי מאיר וחכמים אומרין יכל הוא להפרישה ולהחזירה לאחר זמן איילונית וזקנה ושאינה ראויה לוולד לא שותה ולא נוטלת כתובה רבי אלעזר אומר יכל הוא לישא לו אישה אחרת ולפרות ולרבות הימנה ושאר כל הנשים או שותות או לא נוטלות כתובה.

פירוש הרמב"ם

מעוברת חבירו ומינקת חבירו לא שותות כו': רבי מאיר סבר מי שנשא מעוברת חבירו ומינקת חבירו יוציא ולא יחזיר עולמית ולפיכך הוא אצלו עובר עבירה כמו ישראל שנשא נתינה והדומות לה ולפיכך לא ישקה אותה וחכמים אומרים שיגרשנה עד תשלום זמן הנקה והוא כ"ד חדשים כמו שבארנו בגיטין (פ"ז הלכה ו') חוץ מיום שנולד ומיום שנתארסה בו ויחזיר. ור' אליעזר אומר מה שכתוב בתורה ונקתה ונזרעה זרע רוצה לומר תיקון זריעה שתלד בריוח אם היתה מנהגה שתלד בצער או תלד זכרים אם היתה מנהגה שתלד נקבות לפיכך לפי דעתו איילונית וזקנה שותות ואם תאמר שבעלה עמה באיסור מפני שהוא נמנע מפריה ורביה ולא ישקנה מזה הטעם הרי זה אינו אמת שהוא יכול לישא אשה אחרת וחכ"א ונקתה ונזרעה זרע את שראויה להזריע ואין הלכה כרבי אליעזר והלכה כחכמים.


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מעוברת חבירו - שמת או גרשה והניחה מעוברת או מניקה. ואסרוה חכמים לינשא עד שיהיה הולד בן שתי שנים. והלך זה ונשאה קודם הזמן, וקינא לה ונסתרה:

לא שותה - שהרי אינה ראויה לקיימה, דס"ל לר"מ הנושא מעוברת חבירו או מינקת חבירו יוציא ולא יחזיר עולמית. ואין הלבה כרבי מאיר:

יכול הוא להפרישה - עד כ"ד חדשים ולהחזירה, הלכך ראויה לאישות קרינא בה:

איילונית - דוכרניתא דלא ילדה:

ושאינה ראויה לילד - ששתתה כוס עקרין. ואסור לקיימן למי שאין לו בנים:

ר"א אומר יכול הוא לישא אשה אחרת - ויהיה מותר לקיים את זאת, הלכך ראויה לאישות היא. ואין הלכה כר' אליעזר:

פירוש תוספות יום טוב

מעוברת כו'. תימה אמאי לא תני מעוברת בתר בבא דאלמנה לכ"ג דדמי בטעמא. תוספות בריש פרקין:

איילונית וכו' לא שותות וכו' רבי אליעזר אומר יכול הוא לישא וכו'. והכי ס"ל רבנן או אשה או בנים כמו שכתבתי במ"ה פ"ו דיבמות. וכי תימא הא רבנן אית להו הך סברא במעוברת ומאי שנא. נ"ל דשאני דהא דאיילונית איסורייהו משום דמיפקד אפריה ורביה ולהחזיק מצוה מן התורה אסרוה. אבל הא דמעוברת ומינקת לא גזרו להחזיק שום מצוה. אלא מפני חשש התינוק שמא תתעבר שנית בזמן ההנקה [דמעוברת נמי להנקה קיימא] ותיעכר החלב והולד ימות. כי לא יתן לה הבעל להחיות הולד בדבר אחר. כמו שעושה בולד שלו אם תתעבר ויעכר החלב. כדאיתא בפ"ד דיבמות דף מ"ב ולא הוי זה אלא כתקנה בעלמא. ולפיכך לא החמירו בה. וזהו שדקדק הרמב"ם לכתוב בפרק ב' מה"ס. עבר ונשא מעוברת חברו ומינקת חברו הרי זו שותה שאין כאן עבירה. ע"כ [ומאי קאמר שאין זו עבירה. והרי עובר הוא על דברי חכמים שאסרו ליקח מעוברת כו'] אבל ר"ל שאין כאן עבירה בערך העובר בענין איילונית כו' שהם גזירות ובכלל ושמרתם [את משמרתי] עשו משמרת למשמרתי ואילו הך אינה אלא תקנה ומכל מקום אסור לעבור. ועיין בהקדמת הרמב"ם תמצא חלוקה זו:

איילונית. סימניה פירש הר"ב במ"א פ"ק דיבמות:

ושאר כל הנשים כו'. תימה הא משנה יתירה מאי קמ"ל הא שמעינן ליה מרישא והאומרת איני שותה. אינה נוטלת כתובה. תוס':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ו) (על המשנה) יכול הוא כו'. והכי ס"ל לרבנן או אשה או בנים כמ"ש במ"ה פ"ו דיבמות. וכ"ת הא רבנן אית להו הך סברא במעוברת ומאי שנא נ"ל דהא דאילונית איסורייהו דמפקד אפריה ורביה ולהתזיק מצוה מן התורה אסרוה, אבל מעוברת ומינקת לא גזרו להחזיק שום מצוה אלא מפני חשש התינוק שמא תתעבר שנית בזמן ההנקה כו', ולפיכך לא החמירו בה וזהו שכתב הר"מ שאין כאן עבירה, כלומר אלא תקנה. ומ"מ אסור לעבור. אבל אילונית היא גזירה ובכלל עשו משמרת למשמרת, והוא עבירה מד"ס. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מעוברת חברו:    וכו' הרא"ש ר"פ החולץ. וביד פי"א דהלכות גירושין סי' כ"ה ובפ' שני דהלכות סוטה סי' ט' י'. ירושלמי הנושא מעוברת חברו ומינקת חברו עליו הכתוב אומר אל תשג גבול עולם ובשדי יתומים אל תבוא תוס' ז"ל. וכתבו עוד תוס' ז"ל אומר רבי דדוקא מעוברת אינה שותה משום דאיכא סכנת נפשות כדאמרינן בפ' החולץ אבל נשאת בתוך שלשה חדשים מאי דהוה הוה ותו לא קנסי' ליה להוציא וקרינן בה אשתו הראויה לו ע"כ. ובספר הפרפראות בפ' ראה סמך בחלב אמו לשנה שנה לומר שמינקת חברו לא תנשא תוך שתי שנים ויהיה הולד בחלב אמו שתי שנים ע"כ. וכתב המרדכי בשם מהר"ם ז"ל דכ"ד חדשים מלאים בעינן ואם השנה מעוברת נתעברה לתינוק ע"כ ועיין בספר תרומת הדשן סימן רי"ו. וכתוב בספר כל בו בסימן ע"ה והר"ף ז"ל כתב ובכור שור מביא ראיה דהמקדש מעוברת חברו או מינקת חברו תוך כ"ד חדשים שאין צריך שיוציא בגט רק להפריש אפילו לא ברח הואיל וכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה מביא ראיה מההיא דסוטה דקאמר גבי נושא מעוברת חברו תוך הזמן והיא סוטה לו תחתיו שיכול להשקותה מפני שאני קורא בה והביא האיש את אשתו וכו' מפני שיכול להפרישה ולהחזירה לאחר זמן משמע דבהפרשה סגי בלא גט משום דאיכא איסורא אחרינא עליה פירוש איסור סוטה והכא נמי איכא איסורא אחרינא דכלה בלא ברכה ומיהו לא דמי התם גבי סוטה איכא איסורא דאורייתא אבל הכא גבי כלה בלא ברכה ליכא כי אם איסורא דרבנן כמו איסור מעוברת חברו ומה לי חד ומה לי תרי. ועוד איכא לפרש דההיא הפרשה דסוטה בגט קאמר ולא חש לפרושי יוציא [דמשמע בגט] משו' דכבר שמעי' לה ממתני' דיבמות פ' החולץ דתני גבי מעוברת חברו יוציא בגט והלכך בקדש תוך כ"ד חדשים יברח דכיון דברח גלי אדעתיה שאין דעתו לכנוס עד סוף הזמן ואם לא ברח יתן גט וצ"ע בספר גדול ע"כ עכ"ל ז"ל בשנוי לשון קצת לאהבת הקיצור. וכתב בנמוקי יוסף פ' החולץ דף תי"ז בשם תשובת הגאונים ז"ל שאם פירשה מלהניק שלשה חדשים קודם מיתת הבעל אינה נקראת מנקת חברו ע"כ:

ושאינה ראויה לילד:    פי' רש"י ז"ל ששתתה כוס עיקרין אבל בפ' אע"פ לא משמע הכי דמייתי התם ברייתא ותני בה או שהיתה היא עקרה זקנה ואילונית ושאינה ראויה לילד אלמא דשאינה ראויה לילד לאו עקרה ולפי' רש"י ז"ל שתתה כוס עיקרין היינו עקרה יר"ח פי' שאינה ראויה לילד ששהתה אחר בעלה עשר שנים ולא היה דעתה להנשא דקיימא לן דשוב אינה מתעברת ולפירושו ז"ל קשה אמאי לא תנא נמי במתני' עקרה תוס' ז"ל:

ר' אליעזר אומר יכול הוא לישא:    וכו' בגמ' אמר רב נחמן מחלוקת בעקרה וזקנה אבל אילונית אפי' ר' אליעזר מודה דלא שותה ולא נוטלת כתובה אע"ג דראוי לקיימה לא שתיא דראויה להריון בעינן ועקרה ע"י מכה וזקנה מינא דבת הריון היא קודם לכן אבל אילונית מבטן אמה לקויה היא ולא חזיה והכתיב אומר ונקתה ונזרעה זרע מי שדרכה להזריע יצאת זו שאין דרכה להזריע ור"ש בן אלעזר נמי ס"ל דאילונית לא שותה ולא נוטלת אבל עקרה וזקנה שותות אבל בברייתא אחרת משמע דר' אליעזר אפילו אאילונית פליג. וי"ס דגרסי ר' אלעזר בלא יו"ד. ירושלמי מודים חכמים לר' אלעזר אם היו לו בנים ואשה ומתו בין קנוי לסתירה כבר נראית לשתות תוס' ז"ל:

ושאר כל הנשים או שותות:    תימה הא משנה מאי קמ"ל הא שמעינן ליה מרישא והאומרת איני שותה אינה נוטלת כתובתה. תוס' ז"ל:


פירושים נוספים