מלאכת שלמה על סוטה ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מלאכת שלמה · על סוטה · ד · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א[עריכה]

ארוסה ושומרת יבם:    וכו'. בפ' הבא על יבמתו (יבמות דף נ"ח) ובפ"ק דקדושין דף כ"ז. וביד פרק שני דהלכות סוטה סי' ב' ג' ובטור אבן העזר סי' קע"ח. בפי' רע"ב ז"ל צריך להגיה דכתיב דבר אל בני ישראל ואמרת רבוייא הוא לרבות וכו':

שנאמר אשר תשטה:    וכו'. ומתני' ר' יונתן בר פלוגתיה דר' יאשיה הוא דממעט בברייתא שומרת יבם מתחת אישך וממעט ארוסה מתחת אישה ודלא כר' יאשיה דממעט ארוסה מתחת אישך אבל שומרת יבם מרבה לשתיה מאיש איש ובגמ' מפ' טעמא דכולהו וכל חד במאי מפיק ליה לקרא דחבריה:

אלמנה לכ"ג:    וכו'. האי דלא עריב ותנא להו אלו לא שותות ולא נוטלות כתובה וליתני ארוסה ושומרת יבם אלמנה לכ"ג וכו' מעוברת חברו ומינקת חברו ואילונית וזקנה וכו' יש לומר משו"ה פלגינהו משום דחלוקים בטעמא. מיהו תימא אמאי לא תנא מעוברת בהדי בבא דאלמנה לכ"ג דדמי בטעמא וה"ל למיתני בתחלת הפרק אלו לא שותות ובתר ליחשב וליזיל כולהו הני דדמיין להדדי וטפי הוה שייך למיתני אלו בראש כולן ממאי דתני קצת דלא שותות והדר תני אלו תוס' ז"ל. ונלע"ד דאפשר לומר דמשום דבמעוברת חברו וכו' איכא פלוגתא תנייה באפי נפשה וגם באילונית איכא פלוגתא כמו שנכתוב בסמוך בס"ד ועוד יש לתרץ אבל זה נלע"ד נכון:

משנה ב[עריכה]

האומרת טמאה אני לך:    אית דל"ג הכא מלת לך. ירושלמי א"ר יאשיה סח לי זעירא משום אנשי ירושלם שלשה הן שאם בקשו למחול מוחלין להן ואלו הן סוטה ובן סורר ומורה וזקן ממרא וכו' תמצאנו כתוב באורך כבר שם בפ' בן סורר ומורה ואיתיה בבבלי בגמ' בשנוי לשון קצת:

מתו בעליהם עד שלא שתו:    ביד פכ"ד דהל' אישות סי' כ"ד ובפ' שני דהלכות סוטה סי' ז'. ורישא דמתני' בר"פ זה:

בש"א נוטלות כתובה ולא שותות:    דס"ל דשטר העומד ליגבות כגבוי דמי הלכך כיון דנכסי ברשותה קיימא הוו להו יורשי הבעל תובעין והמע"ה ועליהן להביא ראיה שזנתה בסתירה זו ואבדה כתובתה וב"ה ס"ל לאו כגבוי דמי והויא לה איהי תובעת מספק דדילמא זנאי הלכך אינהו ודאי והיא ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי ועליה להביא ראיה שלא זנתה. ואיתה בפ' השולח גט דף ל"ז ובס"פ כל הנשבעין:

ובה"א לא שותות ולא נוטלות כתובה:    פ' החולץ (יבמות דף ל"ח) והגרסא שם ובה"א או שותות או לא נוטלות כתובה וכתבו שם תוס' ז"ל הא דגרסי' במסכת סוטה לא שותות ולא נוטלות כתובה כתבו שם כמו שמגיה התלמוד כאן ע"כ וכן כתבו ג"כ בפ' האשה שנפלו (כתובות דף פ"א) שהגיהה התלמוד שם ג"כ ותימה הוא דבדוכתה לא פריך לה כלל. ובטור א"ה בסימן קט"ו ובסי' קע"ח:

משנה ג[עריכה]

מעוברת חברו:    וכו' הרא"ש ר"פ החולץ. וביד פי"א דהלכות גירושין סי' כ"ה ובפ' שני דהלכות סוטה סי' ט' י'. ירושלמי הנושא מעוברת חברו ומינקת חברו עליו הכתוב אומר אל תשג גבול עולם ובשדי יתומים אל תבוא תוס' ז"ל. וכתבו עוד תוס' ז"ל אומר רבי דדוקא מעוברת אינה שותה משום דאיכא סכנת נפשות כדאמרינן בפ' החולץ אבל נשאת בתוך שלשה חדשים מאי דהוה הוה ותו לא קנסי' ליה להוציא וקרינן בה אשתו הראויה לו ע"כ. ובספר הפרפראות בפ' ראה סמך בחלב אמו לשנה שנה לומר שמינקת חברו לא תנשא תוך שתי שנים ויהיה הולד בחלב אמו שתי שנים ע"כ. וכתב המרדכי בשם מהר"ם ז"ל דכ"ד חדשים מלאים בעינן ואם השנה מעוברת נתעברה לתינוק ע"כ ועיין בספר תרומת הדשן סימן רי"ו. וכתוב בספר כל בו בסימן ע"ה והר"ף ז"ל כתב ובכור שור מביא ראיה דהמקדש מעוברת חברו או מינקת חברו תוך כ"ד חדשים שאין צריך שיוציא בגט רק להפריש אפילו לא ברח הואיל וכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה מביא ראיה מההיא דסוטה דקאמר גבי נושא מעוברת חברו תוך הזמן והיא סוטה לו תחתיו שיכול להשקותה מפני שאני קורא בה והביא האיש את אשתו וכו' מפני שיכול להפרישה ולהחזירה לאחר זמן משמע דבהפרשה סגי בלא גט משום דאיכא איסורא אחרינא עליה פירוש איסור סוטה והכא נמי איכא איסורא אחרינא דכלה בלא ברכה ומיהו לא דמי התם גבי סוטה איכא איסורא דאורייתא אבל הכא גבי כלה בלא ברכה ליכא כי אם איסורא דרבנן כמו איסור מעוברת חברו ומה לי חד ומה לי תרי. ועוד איכא לפרש דההיא הפרשה דסוטה בגט קאמר ולא חש לפרושי יוציא [דמשמע בגט] משו' דכבר שמעי' לה ממתני' דיבמות פ' החולץ דתני גבי מעוברת חברו יוציא בגט והלכך בקדש תוך כ"ד חדשים יברח דכיון דברח גלי אדעתיה שאין דעתו לכנוס עד סוף הזמן ואם לא ברח יתן גט וצ"ע בספר גדול ע"כ עכ"ל ז"ל בשנוי לשון קצת לאהבת הקיצור. וכתב בנמוקי יוסף פ' החולץ דף תי"ז בשם תשובת הגאונים ז"ל שאם פירשה מלהניק שלשה חדשים קודם מיתת הבעל אינה נקראת מנקת חברו ע"כ:

ושאינה ראויה לילד:    פי' רש"י ז"ל ששתתה כוס עיקרין אבל בפ' אע"פ לא משמע הכי דמייתי התם ברייתא ותני בה או שהיתה היא עקרה זקנה ואילונית ושאינה ראויה לילד אלמא דשאינה ראויה לילד לאו עקרה ולפי' רש"י ז"ל שתתה כוס עיקרין היינו עקרה יר"ח פי' שאינה ראויה לילד ששהתה אחר בעלה עשר שנים ולא היה דעתה להנשא דקיימא לן דשוב אינה מתעברת ולפירושו ז"ל קשה אמאי לא תנא נמי במתני' עקרה תוס' ז"ל:

ר' אליעזר אומר יכול הוא לישא:    וכו' בגמ' אמר רב נחמן מחלוקת בעקרה וזקנה אבל אילונית אפי' ר' אליעזר מודה דלא שותה ולא נוטלת כתובה אע"ג דראוי לקיימה לא שתיא דראויה להריון בעינן ועקרה ע"י מכה וזקנה מינא דבת הריון היא קודם לכן אבל אילונית מבטן אמה לקויה היא ולא חזיה והכתיב אומר ונקתה ונזרעה זרע מי שדרכה להזריע יצאת זו שאין דרכה להזריע ור"ש בן אלעזר נמי ס"ל דאילונית לא שותה ולא נוטלת אבל עקרה וזקנה שותות אבל בברייתא אחרת משמע דר' אליעזר אפילו אאילונית פליג. וי"ס דגרסי ר' אלעזר בלא יו"ד. ירושלמי מודים חכמים לר' אלעזר אם היו לו בנים ואשה ומתו בין קנוי לסתירה כבר נראית לשתות תוס' ז"ל:

ושאר כל הנשים או שותות:    תימה הא משנה מאי קמ"ל הא שמעינן ליה מרישא והאומרת איני שותה אינה נוטלת כתובתה. תוס' ז"ל:

משנה ד[עריכה]

אשת כהן שותה:    וכו' ביד פ"א דהלכות סוטה סי' ו' ובפי שני סי' ו' ובפ"ג סי' כ"א. ובטור א"ה כולה מתני' עד סוף פירקין בסי' קע"ח:

ומותרת לבעלה:    במתנוונה דרך אברים דמהו דתימא הא זנויי זנאי והאי דלא בדקוה מיא כי אורחיה במעים ובירכיה משום דבאונס זנאי ולגבי כהן מיהא תתסר קמ"ל:

אשת סריס שותה:    כגון שנסתרס לאחר שנשאה דקדמה שכיבת בעל לבועל רש"י ז"ל והא קמ"ל דלא תימא מבלעדי אישך אמר רחמנא והאי לאו בר הכי הוא קמ"ל דלמיקדם שכיבת בעל לבועל הוא דאתא וסריס בר שכיבה הוא אע"ג דלאו בר זריעה הוא ובסריס חמה קאמר דמותר לקיימה ולא בסריס אדם שאסור לקיימה משום לא יבא פצוע דכא רש"י ז"ל. וכתבו עליו תוס' ז"ל ולא ידעי מנא ליה דסריס אדם ששתה כוס עיקרין דאסור לקיימה ע"כ. וגם הרמב"ם ז"ל שם בפ' שני כתב אשת סריס חמה או סריס אדם המותרות לבעליהן ופי' שם כ"מ דסריס אדם שכתב הרמב"ם ז"ל ר"ל ששתה כוס של עיקרין וקרי ליה סריס אדם לפי שע"י אדם בא לו ע"כ:

ע"י כל העריות מקנאין:    וכו'. דמהו דתימא נטמאה נטמאה שני פעמים וכו' כדפי' ר"ע ז"ל. וראיתי שמחק ה"ר יהוסף ז"ל מלת ע"י:

חוץ מן הקטן:    בפי' רע"ב ז"ל ול"נ קטן פחות מבן י"ג שנה ויום א' ולא הביא וכו' נראה שהוא פירש רע"ב ז"ל עצמו דבגמ' ליכא רק חוץ מן הקטן דאיש אמר רחמנא ולא קטן ופירש"י ז"ל דכתיב ושכב איש אותה ע"כ:

וממי שאינו איש:    למעוטי בהמה דאין זנות לבהמה ואינה נאסרת על בעלה בבעילת בהמה אבל ע"י שחוף פי' דהיינו איש שאינו מתקשה ואינו מזריע או על ידי גוי מקנאין ונאסרת על בעלה דאף על גב דקרא כתיב ושכב איש אותה ש"ז לאו למעטי שחוף אלא למעוטי שאם קינא לה דרך איברים אין משקין אותה הכי איתא בגמ':

משנה ה[עריכה]

ואלו שב"ד מקנאין:    וכו' בגמ' בפירקין דף כ"ה. וביד שם פ"א סי' י' י"א. ובפ' שני סי' ב':

מי שנתחרש:    וכו' בברייתא מרבי להו מאיש איש והרמב"ם ז"ל הביא ראיה לאשת מי שאינו שומע או שהיא אינה שומעת מקרא דכתיב ואמר אל האשה פרט למי שאינה שומעת ולא הזכיר שם אשת השוטה או מי שאשתו שוטה: וכתבו תוס' ז"ל איש איש לרבות אשת חרש וכו' נראה דעיקר קרא לא איצטריך אלא לאוסרה לבעל ולבועל ע"י קנוי זה אבל משום לפוסלה מכתובתה לא צריך קרא דהא אפילו רשב"ג דאמר בפ' בתרא דכתובות כתובת אשה דאורייתא לאו ממש דאורייתא דעוברת על דת צריכה התראה להפסיד כתובתה ע"כ: