משנה סוטה ד ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת סוטה · פרק ד · משנה ה | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

ואלו שבית דין מקנאין להן, מי שנתחרש בעלה או נשתטה, או שהיה חבוש בבית האסורין.

לא להשקותה אמרו, אלא לפוסלה מכתובתה.

רבי יוסי אומר, אף להשקותה; לכשייצא בעלה מבית האסורין ישקנה.

נוסח הרמב"ם

אלו שבית דין מקנין להן מי שנתחרש בעלה או נשטה או שהיה חבוש בבית האסורים לא להשקותה אמרו אלא לפוסלה מכתובתה רבי יוסי אומר אף להשקותה לכשיצא בעלה מבית האסורים ישקנה.

פירוש הרמב"ם

ואלו שב"ד מקנין להן מי שנתחרש בעלה כו': רבי יוסי אומר כל מי שיקנא ישקנה לפי שנאמר וקנא והביא *ואין הלכה כרבי יוסי ומה שצריך שתדעהו שאם היה בעלה סומא לא היה משקה אותה שנאמר מעיני אישה וכמו כן אם היתה היא חגרת או שאין לה ידים או אלמת אינה שותה לפי שנאמר והעמיד את האשה ונתן על כפיה ואמרה האשה ונאמר גם כן אשה תחת אישה מתחייב מזה שיהיה כל מה שימנענו מלהשקותה ימנענה גם כן מלשתות וכן. מה שימנענה מלשתות ימנענו מלהשקותה לפיכך אם היתה סומא או היה הוא חיגר או שאין לו ידים או אלה אינה שותה אבל בכל זאת יוצאות שלא בכתובה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אלו שב"ד מקנאין להם - אם רואים אותם שמתנהגות בפריצות:

ולא להשקותה אמרו - דהא בעינן והביא האיש את אשתו, וליבא. ובעלה נמי לבשיבא אינו יכול להשקותה בקינוי זה, דבעינן וקינא והביא. ור"י לא בעי וקינא והביא. ואין הלכה כר"י. וסומא אינו משקה את אשתו, שנאמר (שם) מעיני אישה. וממה שנאמר (שם) אשה תחת אישה, למדנו שכל המונע הבעל מלהשקות מונע האשה מלשתות אם היה אותו הדבר באשה, לפיכך אם היתה היא סומא אינה שותה יג. ואם היתה חגרת אינה שותה, שנאמר (שם) והעמיד אותה הכהן. וכן אם היתה גדמת, שנאמר (שם) ונתן על כפיה. או אלמת, דבעינן ואמרה האשה. וכן אם היה הבעל חגר או גדם או אלם אינו משקה מדכתיב אשה תחת אישה כדאמרן:

פירוש תוספות יום טוב

לא להשקותה כו'. כתב הר"ב וממה שנאמר אשה תחת אישה למדנו שכל המונע כו' לפיכך אם היתה סומא כו' גמרא. וכן מנאן הרמב"ם בפירושו. ומשמע דחרש ושוטה שאין מונע להשקותה אלא ממה שאינן בני קינוי ולא שמיעטם הכתוב מצד המום שבהם. שאינם בכלל ההיקש דאשה תחת אישה. וראיתי להרמב"ם בחיבורו פ"ב שכתב אשת אינו שומע ואינה שומעת שאינן שותות וכתב (במדבר ה) ואמר אל האשה פרט למי שאינה שומעת ע"כ. והשמיט שוטה ושוטית ובזה העיר הכ"מ. אבל ה"ל ג"כ להעיר על דרשא דואמר מנין לו דבגמרא ת"ר איש מת"ל איש איש לרבות אשת חרש ואשת שוטה וכו':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יג) (על הברטנורא) ומשמע דחרש ושוטה שאין מונע להשקותה אלא ממה שאינן בני קינוי ולא שמיעטם הכתוב מצד המום שבהם, שאינם בכלל ההיקש דאשה תחת אישה. והר"מ בחבורו כתב דחרש וחרשת אינן שותות דא"ק ואמר וגו' שתהא שומעת. והשמיט שוטית, ולא ידעתי מנין לו זה הלימוד, דבגמרא תלמוד לומר איש לרבות אשת חרש ואשת שוטה כו':

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ואלו שב"ד מקנאין:    וכו' בגמ' בפירקין דף כ"ה. וביד שם פ"א סי' י' י"א. ובפ' שני סי' ב':

מי שנתחרש:    וכו' בברייתא מרבי להו מאיש איש והרמב"ם ז"ל הביא ראיה לאשת מי שאינו שומע או שהיא אינה שומעת מקרא דכתיב ואמר אל האשה פרט למי שאינה שומעת ולא הזכיר שם אשת השוטה או מי שאשתו שוטה: וכתבו תוס' ז"ל איש איש לרבות אשת חרש וכו' נראה דעיקר קרא לא איצטריך אלא לאוסרה לבעל ולבועל ע"י קנוי זה אבל משום לפוסלה מכתובתה לא צריך קרא דהא אפילו רשב"ג דאמר בפ' בתרא דכתובות כתובת אשה דאורייתא לאו ממש דאורייתא דעוברת על דת צריכה התראה להפסיד כתובתה ע"כ:


פירושים נוספים