משנה סוטה ה א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת סוטה · פרק ה · משנה א | >>
כשם שהמים בודקין אותה, כך המים בודקין אותו, שנאמר (במדבר ה) "ובאו... ובאו".
כשם שאסורה לבעל, כך אסורה לבועל, שנאמר (שם) "נטמאה", "ונטמאה", דברי רבי עקיבא.
אמר רבי יהושע, כך היה דורש זכריה בן הקצב.
רבי אומר: שני פעמים האמורים בפרשה, "אם נטמאה" "נטמאה", אחד לבעל ואחד לבועל.
משנה מנוקדת
כְּשֵׁם שֶׁהַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ,
- כָּךְ הַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתוֹ,
- שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבָאוּ" (במדבר ה, כד), "וּבָאוּ" (במדבר ה, כז).
- כְּשֵׁם שֶׁאֲסוּרָה לַבַּעַל,
- כָּךְ אֲסוּרָה לַבּוֹעֵל,
- שֶׁנֶּאֱמַר: "נִטְמְאָה", "וְנִטְמָאָה" (במדבר ה, כט),
- דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.
- אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:
- כָּךְ הָיָה דּוֹרֵשׁ זְכַרְיָה בֶּן הַקַּצָּב.
- רַבִּי אוֹמֵר:
- שְׁנֵי פְּעָמִים הָאֲמוּרִים בַּפָּרָשָׁה,
- "אִם נִטְמְאָה" (במדבר ה, כז), "נִטְמְאָה" (שם, כח),
- אֶחָד לַבַּעַל וְאֶחָד לַבּוֹעֵל:
נוסח הרמב"ם
כשם - שהמים בודקין אותה,
- כך - היו בודקין אותו,
- שנאמר: "ובאו" (במדבר ה כב) "ובאו" (במדבר ה כז).
- כשם - שהיא אסורה לבעל,
- כך - היא אסורה לבועל,
- שנאמר: "נטמאה" (שם) "נטמאה" (במדבר ה כט),
- דברי רבי עקיבה?
- אמר רבי יהושע:
- כך היה דורש זכריה בן הקצב.
- רבי אומר:
- שני פעמים האמורים בפרשה "נטמאה" "נטמאה" -
- אחד לבעל - ואחד לבועל.
פירוש הרמב"ם
בודקין אותו - רוצה לומר בזה שימות מי שזנה עמה, כמו שתמות היא כששותה.
ואין בין רבי ובין רבי עקיבא מחלוקת בדין, ואמנם חולקין בראיית הדין, וסיבת מחלוקתם וראיית כל אחד מהם נכונה לפי שיטת התלמוד, ולא נזכיר מהם בזה המקום כדי שלא יאריך הדבור ותמעט התועלת.
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
כך בודקים אותו - את הבועל א:
ובאו ובאו - שניהם בוי"ו יתירא לדרשא ב:
נטמאה ונטמאה - וי"ו יתירא דבונטמאה שניה לדרשא:
רבי אומר שני פעמים וכו' - רבי לא דריש וי"ו יתירה כרבי עקיבא, אלא רבוי דקראי קא דריש, בין בובאו ובאו, בין בנטמאה ונטמאה:
פירוש תוספות יום טוב
כך המים בודקין אותו. כתב הר"ב את הבועל דא"א לומר הבעל אם אינו מנוקה מעון דהא כשאינו מנוקה מעון לא בדקו לה מיא לדידה והא דלא תנן לבועל כדקתני בסיפא דהכא איידי דתני אותה תני אותו וסיפא איידי דתנא בעל תנא בועל. גמ':
שנאמר ובאו ובאו. כתב הר"ב שניהם בוי"ו יתירא לדרשא. דלביאת מים תלתא כתיבי וצריכי. חד לצוואה שהקב"ה גוזר שיבואו בה המים. וחד לעשיה מודיע הקב"ה ומבטיח לישראל שיבדקוה המים. וחד לידיעה דבטן והדר ירך שלא להוציא לעז כיון דבקללה מזכיר הירך תחלה. ותלתא וו"י לצואה ועשייה וידיעה לבועל. גמ'. ומש"ה באיסור דבועל סגי בחד וי"ו לדרשה:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) דא"א לומר הבעל אם אינו מנוקה מעון. דהא כשאינו מנוקה מעון לא בדקי לה מיא לדידה. והא דלא תנן כדקתני בסיפא דהכא איידי דתני אותה תני אותו:
(ב) (על הברטנורא) דלביאת מים תלתא כתיבו. וצריכי, חד לצוואה שהקב"'ה גוזר שיבואו בה המים, וחד לעשייה מודיע הקב"ה ומבטיח לישראל שיבדקוה המים, וחד לידיעה דבטן והדר ירך שלא להוציא לעז כיון דבקללה מזכיר ירך תחלה. ותלתא וי"ו לצואה ועשייה וידיעה לנואף. גמרא. ומש"ה באיסורא דנואף סגי בחד וי"ו לדרשא:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
כשם שהמים: וכו' בירושלמי פ"ק דמכילתין איתה:
כך בודקין אותו: את הבועל פי' דממה נפשך לא קאי אבעל שאם הוא נקי מה פשעו ומה חטאתו עד שיבדקוהו המים ואם אינו נקי אלא בא עליה אחר שנסתרה הא לא בדקי מיא אפילו לה כדילפינן מקרא דונקה האיש מעון בזמן שהאיש מנוקה מעון האשה ההיא תשא את עונה והמים בודקין אותה ואי לא לא אלא ודאי דאבועל קאי ובדין הוא דליתני לבועל אלא אידי דתנא אותה תנא נמי אותו ובסיפא איידי דתנא לבעל תנא לבועל. ירושל' ר' תנחומא מנין המאררים כנגד רמ"ח איברים שיש בה וכנגד רמ"ח איברים שיש בו:
שנאמר ובאו ובאו: דה"מ למיכתב באו באו הלכך לר' עקיבא שיתא קראי כתיבי חד לצואה דידה וחד לצואה דידיה חד לעשייה דידה וחד לעשייה דידיה חד לידיעה דידה וחד לידיעה דידיה פי' שלשה פסוקים כתובים בפרשת סוטה ובאו בה גי' פעמים חד לצואה שהקב"ה גוזר שיבואו בה המים וחד לעשייה והשקה את המים והיתה אם נטמאה וגו' שהקב"ה מבטיח ישראל שיבדקוה המים וחד לידיעה שהכהן צריך להודיע דבטן נבדק ברישא והדר ירך כדרך כניסתן שלא להוציא לעז על המים כיון שבקללה הזכיר הירך תחלה וקרי להני תלתא שית משום דר"ע דריש תלתא ווין יתירי דכתיבי בהו לצואה ועשייה וידיעה דבועל ורבי דלא דריש ווי כולהו איצטריכו לדידה דאשה חד לצואה וחד לעשייה וחד לידיעה ושהמים בודקים ג"כ את הבועל נפקא ליה לרבי בגמ' מקרא דכתיב לצבות בטן ולנפול ירך דקאי אבועל דאי לאשה הנבעלת הכתיב וצבתה בטנה ונפלה יריכה:
כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל: בגמ' בפירקין דלעיל דף כ"ה. וביד פ שני דהלכות סוטה סי י"ב ובטור א"ה סוף סי' קע"ח:
שנאמר נטמאה ונטמאה: גרסי' פי' דכתי' אשר תשטה אשה תחת אישה [ונטמאה] ויו יתירא היא:
דברי ר"ע: שלשה פעמים נטמאה יש בפרשה חד וקנא את אשתו והיא נטמאה וחד והיתה אם נטמאה וחד תחת אישה ונטמאה אבל ונסתרה והיא נטמאה לאו ממניינא הוא דאוקימנא ליה בפ"ק לעד אחד בטומאה ודאית אלא הני תלתא דספק טומאה דריש ר' עקיבא חד לבועל וחד לבועל וחד לפוסלה מלהנשא לכהן וויו יתירא דבחד ונטמאה לפוסלה מן התרומה שאפילו היא בת כהן ובעלה כהן נפסלה מן התרומה. ור' ישמעאל פליג עליה דר' עקיבא בברייתא ולא דריש וויו יתירא אלא חד לבעל וחד לבועל וחד לתרומה וכהונה יליף לה מקל וחומר ומה גרושה שמותרת לתרומה אסורה לכהונה זו שאסורה בתרומה אינו דין שאסורה לכהונה ואע"ג דכהונה חמירא מתרומה והוה לן למישדי קרא יתירא אכהונה ולמשרייא בתרומה אעפ"כ שדינן קרא יתירא לתרומה משום דדומיא דבעל ובועל מה בעל ובועל דמחיים אף תרומה דמחיים ולאפוקי כהונה שאין פסוק זה בא לאוסרה אלא לאחר מיתה דמחיים הא אסורא וקיימא דהא מגרש לה והויא לה גרושה ואסורה לכהונה ור"ע דמצריך קרא לכהונה דומיא דבעל ובועל לית ליה ואי לא כתיב קרא לא הוה מרבינן אלא כהונה דחמירא דכל חד קרא באנפי נפשיה הוא ולא אמרי' הא לא מרבי אלא דומיא דאינך ואי נמי אית ליה ומיתוקש קרא לתרומה אפ"ה אתא ויו יתירא לכהונה ואע"ג דאיכא למילפה בקל וחומר טרח וכתב לה קרא:
כך היה דורש זכריה בן הקצב: ויו יתירא:
רבי אומר שני פעמים: רבי נמי מודי דחד קרא דרשינן לתרומה כדר' עקיבא והא דנקט הכא תרי מינייהו ותו לא משום דשמעיה לר' עקיבא דדריש בעל ובועל מרבוייא דויו יתירא וקאמר ליה איהו בעל ובועל מנטמאה נטמאה נפקי להו ולא דרשינן ווין:
אם נטמאה נטמאה: צריך למחוק מלת אם. ירושלמי אנן תנינן באו באו אית תנאי תנו ובאו ובאו מאן דמר באו באו ר' עקיבא ומאן דמר ובאו ובאו ר' ישמעאל אנן תנינן נטמאה נטמאה אית תנאי תנו נטמאה ונטמאה מאן דמר נטמאה נטמאה ר' עקיבא ומאן דמר נטמאה ונטמאה ר' ישמעאל ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
כך המים בודקין אותו: את הבועל:
ובאו ובאו: מדכתיב וי"ו יתירה:
אמר רבי יהושע כך היה דורש זכריה בן הקצב: כדבריך אבל אי"ל דר"ל כלקמן, והיינו כרבי דהרי ר"ע ור' יהושע ור' זכריה בן הקצב כולם בזמן החורבן היו כדמוכח מכמה דוכתי וקדמו טובא לרבי שנולד נ"ב שנה אחר החורבן, אחר חורבן ביתר ביום שנהרג רע"ק. והחילוק שבין הדרשות, דר' לא דרש וי"ו יתירה רק ממלת נטמאה יתירה:
אחד לבעל ואחד לבועל: וא"צ למדרש וי"ו יתירה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת