רמב"ם על סוטה ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< · רמב"ם · על סוטה · ד · >>

סוטה פרק ד[עריכה]

משנה א[עריכה]

עוד יתבאר לך, כשאדם בעל אחר שהגדיל בעילה אסורה אי זה איסור שיהיה, המים המאררים אין עושין רושם באשתו.

לפיכך אלמנה לכהן גדול והדומה לה, כשנתבאר עליהם הקנוי והסתירה כמו שבארנו, יוצאות שלא בכתובה, לפי שיש להן כתובה ואף על פי שנשואיהן באיסור, כמו שנתבאר בסוף פרק אחד עשר מכתובות:

משנה ב[עריכה]

בית שמאי סברי שטר העומד לגבות כגבוי דמי, וכאילו הגיע זה הממון לידה, ולפיכך נוטלת כתובתה לפי דעתם:

משנה ג[עריכה]

רבי מאיר סבר, מי שנשא מעוברת חבירו ומינקת חבירו יוציא ולא יחזיר עולמית, ולפיכך הוא אצלו עובר עבירה כמו ישראל שנשא נתינה והדומות לה, ולפיכך לא ישקה אותה.

וחכמים אומרים שיגרשנה עד תשלום זמן הנקה, והוא עשרים וארבעה חדשים כמו שבארנו בגיטין (פרק ז הלכה ו') חוץ מיום שנולד ומיום שנתארסה בו, ויחזיר.

ורבי אליעזר אומר, מה שכתוב בתורה "ונקתה ונזרעה זרע"(במדבר ה, כח) רוצה לומר תיקון זריעה, שתלד בריוח אם היתה מנהגה שתלד בצער, או תלד זכרים אם היתה מנהגה שתלד נקבות, לפיכך לפי דעתו איילונית וזקנה שותות. ואם תאמר שבעלה עמה בשינאה מפני שהוא נמנע מפריה ורביה, ולא ישקנה מזה הטעם, הרי זה אינו אמת, שהוא יכול לישא אשה אחרת. וחכמים אומרים, "ונקתה ונזרעה זרע" את שראויה להזריע.

ואין הלכה כרבי אליעזר, והלכה כחכמים.

משנה ד[עריכה]

שמא יעלה על הדעת אשת ישראל, כשזינת באונס שהיא מותרת לבעלה, היא שותה ותהיה מותרת לבעלה, אבל אשת כהן, שזינתה באונס שהיא אסורה עליו, היה לנו לומר שלא תהיה מותרת לו אחר שתשתה, שמא באונס זינתה ולכך הוצלה והיא אסורה עליו, ולכך למדנו שהיא שותה ומותרת לבעלה.

וכמו כן אשת סריס, ואף על פי שאין לו שכיבה.

ומה שאמר על ידי כל העריות מקנאין - שמא יעלה על דעתינו שהוא אם קנא לה עם אחיה או אביה או אחד מן העריות הדומין להם אינו קנוי, לפי שאמר "ונטמאה" שתי פעמים ובא בקבלה טומאה לבעל טומאה לבועל, לפיכך האיש שהיא אסורה עליו בזה הזנות הוא שתשתה על ידו, אבל זה האיש שהוא אסור עליה לעולם קודם זה הקנוי הרי זה אינה שותה בשבילו, לכך למדנו שהוא משקה אותה.

וקטן - הוא פחות מבן תשע שנים ויום אחד כמו שנתבאר ביבמות (פרק י הלכה ז').

ומי שאינו איש - רוצה לומר בזה בהמה, למה שנאמר "ושכב איש אותה"(במדבר ה, יג) פרט לקטן ולבהמה:

משנה ה[עריכה]

רבי יוסי אומר, כל מי שיקנא ישקנה לפי שנאמר "וקנא" "והביא".

ואין הלכה כרבי יוסי.

ומה שצריך שתדעהו, שאם היה בעלה סומא לא היה משקה אותה שנאמר "מעיני אישה"(במדבר ה, יג).

וכמו כן אם היתה היא חגרת או שאין לה ידים או אלמת אינה שותה לפי שנאמר "והעמיד את האשה ונתן על כפיה ואמרה האשה"(במדבר ה, יח).

ונאמר גם כן "אשה תחת אישה"(במדבר ה, כט) מתחייב מזה שיהיה כל מה שימנענו מלהשקותה ימנענה גם כן מלשתות, וכן מה שימנענה מלשתות ימנענו מלהשקותה, לפיכך אם היתה סומא או היה הוא חיגר או שאין לו ידים או אלם אינה שותה, אבל בכל זאת יוצאות שלא בכתובה: