משנה סוטה ד דפוסים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
<< | משנה סוטה ד דפוסים | >>

משנה א[עריכה]

ארוסה ושומרת יבם לא שותות ולא נוטלות כתובה, שנאמר: "אשר תשטה אשה תחת אישה", פרט לארוסה ושומרת יבם.

אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, ובת ישראל לממזר ולנתין, לא שותות ולא נוטלות כתובה.

משנה ב[עריכה]

ואלו לא שותות ולא נוטלות כתובה:

האומרת טמאה אני, ושבאו לה עדים שהיא טמאה, והאומרת איני שותה.

אמר בעלה: איני משקה, ושבעלה בא עליה בדרך, נוטלת כתובתה ולא שותה.

מתו בעליהן עד שלא שתו, בית שמאי אומרים, נוטלות כתובה ולא שותות.

ובית הלל אומרים, לא שותות ולא נוטלות כתובה.

משנה ג[עריכה]

מעוברת חברו ומינקת חברו לא שותות ולא נוטלות כתובה, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, יכול הוא להפרישה ולהחזירה לאחר זמן.

איילונית וזקנה ושאינה ראויה לילד, לא שותות ולא נוטלות כתובה.

רבי אליעזר אומר, יכול הוא לישא אשה אחרת ולפרות ולרבות הימנה.

ושאר כל הנשים, או שותות או לא נוטלות כתובה.

משנה ד[עריכה]

אשת כהן שותה ומותרת לבעלה.

אשת סריס שותה.

על ידי כל העריות מקנאין, חוץ מן הקטן, וממי שאינו איש.

משנה ה[עריכה]

ואלו שבית דין מקנאין להן, מי שנתחרש בעלה או נשתטה, או שהיה חבוש בבית האסורין.

לא להשקותה אמרו, אלא לפוסלה מכתובתה.

רבי יוסי אומר, אף להשקותה; לכשייצא בעלה מבית האסורין ישקנה.

<< | משנה סוטה ד דפוסים | >>