ירושלמי סוטה ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מתוך: ירושלמי סוטה ד א (עריכה)

הלכה א משנה[עריכה]

ארוסה ושומרת יבם לא שותה ולא נוטלת כתובה שנאמר (במדבר כא) אשר תשטה אשה תחת אישה ונטמאה פרט לארוסה ושומרת יבם אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין לא שותת ולא נוטלת כתובה

הלכה א גמרא[עריכה]

וישקינה גזירת הכתוב היא (במדבר כא) והביא האיש את אשתו אל הכהן ולא יקנא לה התורה אמרה וקנא את אשתו וקנא את אשתו אפי מקצת אשתו מתניתא דבית שמאי דבש"א נוטלת כתובתה ולא שותה אמר ר יוסי תמן טעמייהו דב"ש אומרים הביא לי בעלי ואני שותה ברם הכא יודעת היית שאין ארוסה שותה למה הכניסה עצמה למספק המרובה הזה בשביל לפוסלה מכתובתה ר יודה בעי כמה דתימר תמן וקינא את אשתו וקינא את אשתו אפי מקצת אשתו ודכוותה תחת אישך אפי מקצת אישך היך עבידה קינא לה עודה ארוסה וכנסה ונסתרה משקה אותה על קינויו קינא לה עודה שומרת יבם וכנסה ונסתרה משקה אותה על קינויו קינא לה עודה ארוסה וכנסה ונסתרה וידע בה תצא בכתובתה ואם לאו תצא בלא כתובה קינא לה בעלה ומת ונפלה לפני היבם וכנסה ונסתרה משקה אותה על קינויו לא קינא לה בעלה ומת ונפלה לפני היבם וקינא ולא ולא הספיק לכנוס עד שמת ונפלה לפני אחיו אינו משקה אותה שלא נפלה לו אלא מחמת אחיו הראשון אבל אם קינא לה היבם וכנסה ומת ונפלה לפני היבם וכנסה ונסתרה משקה אותה על קינויו תמן תנינן איילוני וזקינה ושאינה ראויה לוולד לא שותה ולא נוטלת כתובתה שנאמר (במדבר ה) ונקתה ונזרעה זרע הראויה להזריע זרע יצאת זו שאינה ראויה להזריע זרע התיבון הרי אלמנה לכהן גדול הרי היא ראויה להזריע זרע שנייא היא דכתיב (ויקרא כא) ולא יחלל זרעו בעמיו תמן תנינן ממזר פוסל ומאכיל כיצד והכא הוא אמר הכין אמר רבי תנחומא תמן (שם) וזרע אין לה מכל מקום ברם הכא זרע <אין לה> כשר לא זרע פסול אמר רבי יוסי בי רבי בון כלום המים באין אלא להתיר לביתה וזו כיון שנסתרה אומר לו הוצא


מתוך: ירושלמי סוטה ד ב (עריכה)

הלכה ב משנה[עריכה]

ואילו לא שותות ולא נוטלו כתובה האומרת טמאה אני לך ושבאו לה עדים שהיא טמאה האומר איני שותה ואמר בעלה איני משקה <ושבעלה אינו רוצה להשקותה> ושבעלה בעלה בדרך נוטלת כתובתה ולא שותה מתו בעליהן עד שלא ישתו בית שמאי אומרים נוטלות כתובה ולא שותות ובית הלל אומרים לא שותות ולא נוטלות כתובה

הלכה ב גמרא[עריכה]

אמר רבי יאשיה סח לי זעירא משום אנשי ירושלים שלשה הן שאם בקשו למחול מוחלין להן ואילו הן סוטה ובן סורר ומורה וזקן ממרא כו


מתוך: ירושלמי סוטה ד ג (עריכה)

הלכה ג משנה[עריכה]

מעוברת חבירו ומיניקת חבירו לא שותה ולא נוטלת כתובה דברי ר מאיר וחכ"א יכול הוא להפרישה ולהחזירה לאחר זמן איילונית וזקינה ושאינה ראויה לילד לא שותה ולא נוטלת כתובה ר לעזר אומר יכול הוא לישא לו אשה אחרת ולפרות ולרבות ממנה ושאר כל הנשים או שותות או לא נוטלות כתובה

הלכה ג גמרא[עריכה]

לא ישא אדם מעוברת חבירו ומיניקת חבירו ואם נשא עליו הכתוב אומר (משלי כג) אל תשג גבול עולם אשר גבלו ראשונים ובשדה יתומים אל תבוא הנושא מעוברת חבירו ומיניקת חבירו יוציא ולא יחזיר עולמית דברי ר"מ וחכמים אומרים יכול הוא להפרישה ולהחזירה לאחר זמן ובכל הדברים רבי מאיר קונס נישמעינה מן הדא קטנה שחלצה תחלוץ משתגדיל ואם לא חלצה חליצתה כשירה רבי מנא אמר לה סתם ר יצחק בריה דרבי חייה רובה בשם רבי יוחנן דרבי מאיר היא דר מאיר אמר אין חולצין ואין מייבמין את הקטנה שלא תימצא איילונית תני מניקה שמת בעלה לא תינשא עד עשרים וארבעה חדשים דברי ר מאיר רבי יהודה אומר שמונה עשר חדש רבי יונתן בן יוסי אומר בית שמאי אומרים עשרים וארבעה חדשים ובית הלל אומרים שמונה עשר חדש אמר רבן שמעון בן גמליאל אם כדברי האומר עשרים וארבעה חדש מותרת להינשא לאחר עשרים ואחד חדש ואם כדברי האומר שמונה עשר חדש מותרת להינשא לאחר חמשה עשר חדש לפי שאין החלב נעכר אלא לאחר שלשה חדשים ר יעקב בר אחא אמר עקביה שאל את רבי שמעון בן לקיש והורי ליה עשרים וארבעה חדשים ר ירמיה עקביה שאל לרבי חנינא והורי ליה עשרים וארבעה חדשים מה תרין עובדין הוון חד בשם רבי חנינא וחד בשם רשב"ל רבי מנא הורי שמונה עשר חדש וצם כל ההוא יומא רבי מר עוקבא הורי בארבלי עשרים וארבעה חדש ואפי מת התינוק מודין חכמים לרבי אלעזר שאם היו לו אשה ובנים שהיא שותת ונוטל כתובה היה לו אשה ובנים ומתו בין קינוי לסתירה כבר נראית לשתות לא היה לו אשה ובנים <ומתו> [ונולדו לו] בין קינוי לסתירה כבר נראית שלא לשתות


מתוך: ירושלמי סוטה ד ד (עריכה)

הלכה ד משנה[עריכה]

אשת כהן שותה ומותרת לבעלה אשת סריס שותה על ידי כל העריות כולן מקנין חוץ מן הקטן וממי שאינו איש

הלכה ד גמרא[עריכה]

דלכן מה אנן אמרין שתת ולא בדקו אותה המים טהורה היא אני אומר הזכות תולה לה ניחא כמאן דאמר הזכות תולה ואינה ניכרת ברם כמאן דמר הזכות תולה וניכרת אמר רבי יצחק כן אנן קיימין כששתת ולא היו המים בודקין אותה שלא תאמר הואיל ואין המים בודקין באנוסה אלא במפותה וזו אנוסה היא מה אנוסה שבכהונה כרצון שבישראל לפום כן צריך מימר מותרת לביתה ומניין שאונסין פוסלין בכהונה באשת איש מה אם שרצים הקלים עשה בהן את האונס כרצון סוטה חמורה לא כל שכן תני ר יעקב בר אידי קומי רבי יונתן (במדבר ה) ואת כי שטית תחת אישך וכי נטמאת פרט לאונסין מה את שמע מינה אמר ליה מה תחת אישך לרצון אף כאן לרצון (שם) והיא לא נתפשה הא נתפשה מותרת ויש לך תפוסה בישראל והיא אסורה ואי זו זו זו שתחילתה ברצון וסופה באונס ויש לך שאינה תפוסה בישראל והיא מותרת ואי זו זו זו שתחילת באונס וסופה ברצון כהדא איתתא אתת לגביה רבי יוחנן אמרה ליה נאנסתי אמר לה ולא ערב לך בסוף אמרה ליה ואם יטבול אדם אצבעו בדבש ויתננה לתוך פיו ביום הכיפורים שמא אינו רע לו ובסוף אינו ערב לו וקיבלה ואת כי שטית תחת אישך וכי נטמאת <פרט> [לרבות] לאשת סריס ויתן איש בך את שכבתו לרבות את הסריס חוץ מן הקטן וממי שאינו איש


מתוך: ירושלמי סוטה ד ה (עריכה)

הלכה ה משנה[עריכה]

ואילו שבית דין מקנין להן מי שנתחרש בעלה או נשטה או שהיה חבוש בבית האסורין לא להשקותה אמרו אלא לפוסלה מכתובתה רבי יוסי אומר אף להשקותה שכשיצא בעלה מבית האסורין ישקינה

הלכה ה גמרא[עריכה]

(במדבר ה) בני ישראל וקינא וישקינה גזירת הכתוב היא והביא האיש את אשתו אל הכהן ולא יקנא לה התורה אמרה וקינא את אשתו וקינא את אשתו אפילו מקצת אשתו ביאת פסולין מניין שהיא פוסלה מה אנן קיימין אם כאשת איש חמורה היא אם כאלמנה לכהן גדול כבר כתיב (במדבר ד) והביא האיש את אשתו אל הכהן הצד השווה שבהן את שזרעו פסול ביאתה פוסלת ואת שאין זרעו פסול אין ביאתו פוסלת ואילו הן בן תשע שנים ויום אחד גר עמוני ומואבי אדומי מצרי עבד ממזר חלל נתין כותי וגוי שבאו על בת כהן על בת לוי ועל בת ישראל פוסלת מן הכהונה רבי יוסי אומר כל שזרעו פסול ביאתו פוסלת וכל שאין זרעו פסול אין ביאתו פוסלת רבן שמעון בן גמליאל אומר כל שאת מותר בבתו את מותר באלמנתו וכל שאין את מותר בבתו אין את מותר באלמנתו