משנה סוטה ט ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת סוטה · פרק ט · משנה ט | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

משרבו הרצחנים, בטלה עגלה ערופה, משבא יט אלעזר בן דינאי, ותחינה בן פרישה, (בן פרישה) היה נקרא, חזרו לקרותו בֵּן הרצחןכ.

משרבו המנאפים, פסקו המים המרים, ורבן יוחנן בן זכאי הפסיקן, שנאמר (הושע ד) לא אפקוד כא על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה כי הם וגו'.

משמת יוסי בן יועזר איש צרדה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים, בטלו האשכולות, שנאמר (מיכה ז) אין אשכול כג לאכול בכורה אותה נפשי.

נוסח הרמב"ם

משרבו המנאפין פסקו המים המאררים רבן יוחנן הפסיקן שנאמר לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה (הושע ד יד) משמת יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים בטלו האשכלות שנאמר אין אשכל לאכל ביכורה איוותה נפשי (מיכה ז א).

פירוש הרמב"ם

משרבו הרוצחנין בטלה עגלה ערופה כו': כתוב בתורה ונקה האיש מעון והאשה ההיא תשא את עונה בזמן שהאיש מנוקה מעון המים בודקין את אשתו. ואשכולות כנוי על אדם הכולל המדות ומעלות והחכמות לפי מיניהם והוא מה שאמרו אשכולות איש שהכל בו:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

בטלה עגלה ערופה - לפי שמכירין היו בהם מי רגיל להרוג יח:

בטלו האשכולות - איש שהכל בו. כלומר תורתם אמת מבלי דופי כב:

פירוש תוספות יום טוב

משרבו הרוצחנין בטלה עגלה ערופה. פירש הר"ב לפי שמכירין כו' כדת"ר [לעיל] לא נודע מי הכהו הא נודע מי הכהו אפי' א' בסוף העולם [הכיר בו] לא היו עורפין:

משבא אלעזר בן דינאי. ורצחן מפורסם היה כדאמרי' בעלמא בפ"ב דכתובות דף כ"ז אדתנן ע"י נפשות אסורה כגון אשתו של בן דינאי ופירש שם רש"י רוצח היה ואלעזר שמו כדאמר בפרק עגלה ערופה:

ותחינה בן פרישה. בן פרישה היה נקרא. ה"ג בס"א. אבל בן דינאי לא הוצרכו להחזיר ולשנות שמו כי זה [השם] בן דינאי נאה לו כי ראוי לדונו. א"נ לשון איש ריב ומדון. וכהר"ר זנוויל כ"ץ אמר לקיים גירסת הספר ולהגיה ותחלה במקום ותחינה ואין נ"ל שהרי תחלה בן דינאי היה נקרא ואם גם זה השם נשתנה הוה ליה לתנא לומר כן שנשתנה בשתי אלו השמות. ועוד למה נשתנה פעמיים:

בן הרצחן. ירושלמי בריה קטילה:

שנאמר לא אפקוד וגו'. ולא מייתי קרא דונקה האיש דכתב הר"ב במשנה ב' פ"ק וילפינן מיניה לכל עון דזנות שבאיש כדאיתא לעיל ריש פ"ד דבהאי קרא טפי טובא קמ"ל. והכי איתא בגמ' ת"ר ונקה האיש מעון. בזמן שהאיש מנוקה מעון המים בודקין את אשתו אין האיש מנוקה מעון אין המים בודקין את אשתו. ואומר לא אפקוד וגו' מאי ואומר. וכי תימא עון דידיה אין. דבניה ודבנתיה לא. ת"ש לא אפקוד וגו'. וכי תימא עון א"א אין. עון דפנויה לא. ת"ש כי הם עם הזונות יפרדו ) (הושע ד'). [ועמ"ש סוף משנה י"ב] ועמ"ש במשנה ה' פ"ג:

בטלו האשכלות. פי' הר"ב איש שהכל בו. כלומר תורתם אמת מבלי דופי ושכחה ומחלוקת. רש"י בגמ'. ובמשנה כתב עד ימיהן לא היה מחלוקת בחכמי ישראל כולן היו אומרים דברים כנתינתן למשה מסיני והן הראשונים שנחלקו בסמיכות קרבנות ביו"ט כדאמרינן בחגיגה [טז:] והוא היה מחלוקת ראשון שהיה בישראל בדברי תורה. ע"כ. והרמב"ם פי' אשכלות כינוי על אדם הכולל המדות המעלות והחכמות לפי מיניהם והוא מה שאמרו אשכלות איש שהכל בו:

שנאמר אין אשכול וגו'. לראיה שאשכול נאמר לכנוי בן אדם החשוב בעיני אלהים יתברך:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יח) (על הברטנורא) כדת"ר לא נודע מי הכהו הא נודע מי הכהו אפילו אחד בסוף העולם הכיר בו לא היו עורפין:

(יט) (על המשנה) משבא כו'. ורצחן מפורסם היה:

(כ) (על המשנה) בן הרצחן. בריה קטילא. ירושלמי:

(כא) (על המשנה) לא אפקוד כו'. ת"ר ונקה האיש מעון בזמן שהאיש מנוקה מעון המים בודקין את אשתו, ואומר לא אפקוד וגו' מאי ואומר, וכ"ת עון דידה אין, דבניה ודבנתיה לא, ת"ש לא אפקוד וגו', וכ"ת עון אשת איש אין עון דפנויה לא, ת"ש כי הם עם הזונות יפרדו, הם עצמם נואפים כפרדים הללו. רש"י:

(כב) (על הברטנורא) ושכחה ומחלוקת. ועד ימיהן לא היה מחלוקת בחכמי ישראל כולן היו אומרים דברים כנתינתן למשה מסיני. והן הראשונים שנחלקו בסמיכת קרבנות יו"ט כדאיתא בחגיגה והוא מחלוקת ראשון שהיה בישראל בדברי תורה. רש"י:

(כג) (על המשנה) אין אשכול וגו'. לראיה שאשכול נאמר לכנוי אדם החשוב בעיני אלהים יתברך:



פירושים נוספים