ביאור:משנה סוטה פרק ו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
דיני המנאפת שאינה שותה
[עריכה]|
ראו לעיל א, א, שכדי להשקות צריך עדים על הסתירה (לר' אליעזר אחד ולר' יהושע שנים). אם אין עדים, אבל הבעל חושד בה - חייב לגרש אותה, וראו גם דעת בית שמאי בגיטין ו ג. אם יש עדי סתירה, והשקה אותה - אינו מגרש! הסיטואציה של טווייה לאור הלבנה היא סיטואציה נשית, כי הלבנה נתפסת כסמל נשי, בגלל המחזור שלה, ובגלל המולד והעיבור שלה. שיחת הנשים היא מקור לשמועות. הגברים מאזינים בסתר. ר' מאיר, בתוספתא ה, ה, מיקל משניהם וטוען שהוצאת האשה שאין עליה עדות ברורה היא עניין של טעם ושל מוסריות הבעל. |
(א) מי שקנא לאשתו ונסתרה
- אפילו שמע מעוף הפורח - יוציא ויתן כתובה, דברי רבי אליעזר.
- רבי יהושע אומר: עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה: הטוות לאור הלבנה
(ב) אמר עד אחד "אני ראיתיה שנטמאת" - לא היתה שותה.
ולא עוד, אלא אפילו עבד, אפלו שפחה - הרי אלו נאמנין אף לפסלה מכתובתה.
חמותה, ובת חמותה, וצרתה, ויבמתה, ובת בעלה - הרי אלו נאמנות
|
כאן העדות טובה מדי, כי אינה רק על סתירה אלא על טומאה, ולכן אינה שותה. אם העד אינו קרוב - הוא נאמן גם לפסול אותה מכתובתה. במקרה כזה חייב לגרש אותה, לפי משנה א. וראו גם לעיל ד, ב, "שבאו עדים שהיא טמאה" |
- ולא לפסלה מכתובתה, אלא שלא תשתה:
(ג) שהיה בדין: ומה אם עדות ראשונה, עדי הסתירה שאין אוסרתה אסור עולם
|
הפסוקים מוכיחים, בניגוד לקל וחומר, שעדות הסתירה מחייבת שני עדים (לדעת ר' יהושע, ראו לעיל א, א,) ועדות הטומאה מתקיימת בעד אחד. ההסבר הוא שלהלכה קל יותר לאסור את האשה על בעלה מאשר להשקות אותה מים מרים, שהרי בהם נמחה השם. וראו גם ספרי דברים קפח. |
- אינה מתקיימת בפחות משנים.
- עדות אחרונה, שאוסרתה אסור עולם -
- אינו דין שלא תתקיים בפחות משניים?
- תלמוד לומר "ועד אין בה" - כל עדות שיש בה!
קל וחומר לעדות הראשונה מעתה:
- ומה אם עדות אחרונה, שאוסרתה אסור עולם - הרי היא מתקיימת בעד אחד
- עדות הראשונה, שאין אוסרתה אסור עולם - אינו דין שתתקיים בעד אחד?
- תלמוד לומר (דברים כד א) "כי מצא בה ערות דבר"
- ולהלן הוא אומר (דברים יט טו) "על פי שנים עדים יקום דבר".
- מה להלן "על פי שנים עדים" - אף כאן "על פי שנים עדים"!
|
אם העדים סותרים זה את זה, אין עדות של עד אחד ולכן שותה, אבל אם העדות שנטמאה חזקה יותר - אינה שותה. האשה אינה טוענת דבר, שהרי אילו טענה "נטמאתי" לא היתה שותה, ולטענה "לא נטמאתי" לא מאמינים לה, והשוו כריתות ג, א, וטהרות ה, ט: שם יש משקל לטענת האדם, כי אינו נוגע בדבר. |
(ד) עד אומר "נטמאת", ועד אומר "לא נטמאת"
- אשה אומרת "נטמאת", ואשה אומרת "לא נטמאת" - היתה שותה.
אחד אומר "נטמאת", ושנים אומרים "לא נטמאת" - היתה שותה.
שנים אומרים "נטמאת", ואחד אומר "לא נטמאת" - לא היתה שותה: