ביאור:משנה מסכת טהרות
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
מסכת טהרות: בסיס דיני טהרת האוכל
[עריכה]מבוא למסכת טהרות
[עריכה]בתורה שבכתב אין התיחסות נפרדת לטהרת האוכל, אלא ההתיחסות היא במסגרת דיני הטומאה בכלל. חז"ל קבעו שיש דינים נפרדים לטהרת האוכל ולטהרת חפצים אחרים.
בסדר טהרות הוקדשו לענייני טהרת המזון ארבע מסכתות: טהרות, מכשירין, טבול יום ועוקצין. בדוקטורט של יאיר פורסטנברג מופיעה ההשערה שאחד השיקולים העיקריים לחלוקת הנושא לארבע מסכתות היה סוגי המאכלים השונים: במסכת טהרות נדונים מאכלי הבסיס - הדגן התירוש והיצהר, במסכת טבול יום נדונים שוב הלחם, ולצידו גם תבשילי הירק ומעשי הקדרה הקשורים אליו, ובמסכת עוקצין נדונים מאכלים חיים וקשים. מסכת מכשירין היא המאוחרת מבין הארבע, והיא מפתחת את הנושא של הכשרת המזון לקבלת טומאה ע"י הירטבותו.
מסכת טהרות היא בלי ספק הבסיס שעליו נבנו עיקר הדינים בעניין זה.
אכילת הטהרה בימי בית שני ולאחריו שימשה בחוגים רבים כמסמן חברתי, כלומר כגורם מארגן של חברות כמו חברת הכהנים, חברת אוכלי החולין בטהרה, חברת אוכלי הקודש וכו'. תפקיד זה של דיני האכילה עולה ממסכת חגיגה ב, ו-ז, ובמסכת דמאי ב, ב-ג, אבל אינו מודגש בסדר טהרות, ויתכן שהוא קדום במיוחד. במשנתנו מופיע דווקא דיון בקשרים החברתיים שבין חברים לעמי הארץ - למרות הקשיים, ראו למשל בפרק ז, שבו דיון ארוך באירוח עם הארץ בבית החבר, למרות שבמסכת דמאי נאסר הדבר מכל וכל.
פורסטנברג מצא כמה רצפים החוזרים בשלוש המסכתות טהרות - טבול יום - עוקצין: בכל אחד מסוגי המאכלים מופיע דיון על הצטרפות המזונות לכשיעור ביצה, דיון בשאלת הכנת האוכל והכשרתו לקבל טומאה, וכן ספקות הקשורים לטומאה. לדעתו המבנה הזה נבנה על פי קובץ יסוד, אבל יתכן גם לטעון שכיוון שאלו הם הנושאים המרכזיים בהלכות הטהרות, לא פלא שאותן שאלות חוזרות שוב ושוב.
העריכה של מסכת טהרות קשה להבנה: בפרק הראשון מופיעה חידה - המשנה פותחת בהשוואה בין דיני טומאת האוכל לבין דיני טומאת הנבלה, וממשיכה לדון בתערובות ובחיבור של חתיכות בצק. מבנה דומה יופיע גם בפרק ח, ועניינים דומים נדונים שם.
נראה שפרק א מקדים דיון ששיאו מובא לפנינו בפרק ח, כאשר מטרת ההקדמה היא להדגיש בפנינו את הפרק הזה. פורסטנברג טען שחלקו השני של פרק ח הוא הגרעין הקדום שממנו התפתחה כל המסכת, אבל אנחנו נציג בהמשך הסברים אלטרנטיביים.
פרק ב הוא המבוא העיקרי למסכת: בתחילתו נדונים קשרי הגומלין בין טומאת האדם לטומאת המזון ואחר כך נכלל בו תיאור מפורט של רמות הטומאה השונות ושל כוחן לטמא. במסגרת הפרק מובאת גם דעה המשקפת את ההלכה העתיקה, לפיה טהרה תלויה במאכל שלקראתו היא נעשית, כגון קודש, תרומה או חולין. מול עמדה זו מובאת גם טענה המתירה לטהור לדבר אחד לאכול ממאכל אחר וכו'.
פרק ג עוסק במאכלים שהשתנה מצב הצבירה שלהם, ואחר כך דן באמצעות שורת דוגמאות בכלל החזקה "כל הטומאות כשעת מציאתן". הכלל הזה מופיע כמה פעמים במסכת, ומשפיע לחומרה ולהקלה בעניינים שונים.
פרק ד עוסק בספקות הטומאה: בתחילתו נדונה ההשפעה של טומאה מרחפת, הנמצאת באויר - על מה שתחתיה, ובעקבות הדיון הזה בספקות מובאות שתי רשימות: של החמרות בספקות הטומאה ושל הקלות בהם. סוף הפרק מפרט חלק מאיברי הרשימה הזאת.
פרקים ה-ו מוקדשים לספק הטומאה ברשות הרבים, המופיע ברשימה הנ"ל להקלה בטומאה: פרק ה עוסק בסוגי הספק, ופרק ו מגדיר את רשות הרבים לעניין ספק הטומאה - הגדרה השונה מההגדרה לענייני השבת.
פרקים ז-י מוקדשים לטומאת עם הארץ: פרק ז וחלק מפרק ח מתארים את טומאתו בביתו שלו ובבית החבר, פרק ט מתאר את טומאתו בשעת עבודתו בבית הבד ופרק י - את טומאתו בגת.
אחת השאלות המעניינות עולה מפרק ח, שחלקו השני נראה כעוסק בעניינים שאינם קשורים זה לזה, ולא לעניינים שלפניהם ולאחריהם: משנה ו שם עוסקת בשאלת הכוונה כהגדרה של אוכל לעניין הטומאה; משנה ז עוסקת בטומאת אחורי הכלי - נושא החורג מהמסכת ונדון בכלים כה, ו-ט. ומשניות ח-ט עוסקות בצירוף של חתיכות בצק המונחות על שפת הקטפרס (קערה משופעת) ובהעברת הטומאה מהכלי הנצוק לכלי היוצק אליו.
נראה שהמשניות הללו נאספו כדי להמחיש לנו את המהפכה של התנאים בדיני הטומאה: הדיון בנושאים אלו היה מיוחד להם, כי רק הם הבחינו בין טומאת הכלי לטומאת אחוריו, רק הם איפשרו לצקת מכלי טהור לכלי טמא, ורק הם הכירו בכוונה של האדם כמשפיעה על הגדרת עולמו ועל הגדרת המאכלים שבו.
למעשה ניתן להרחיב עוד את הגבולות של המהפכה, ולטעון שחז"ל עסקו בטומאה של עם הארץ כיוון שרק הם הכירו בו כחלק מעולמם היומיומי. אמנם עמי הארץ גרמו לבעיות קשות בענייני טומאה וטהרה, אבל חז"ל - בניגוד לצדוקים ולאנשי ים המלח - לא התרחקו מהם אלא המשיכו לגור בקרבתם. תמונת ההלכה המצטיירת במשנת טהרות היא של עולם מעורבב: יש בו חברים ועמי הארץ, יש בו על אותו שולחן כלים טמאים וכלים טהורים, ואף כלים שחלקם טמא וחלקם טהור, יש בו גם אנשים שידיהם טמאות וגופם טהור, וההבחנה מושפעת לא רק מהעובדות אלא גם מהתודעה האנושית.
מבנה המסכת בפירוט
[עריכה]פרק א: "שלושה עשר דבר" - הצטרפות חלקי אוכל לטומאה
פרק ב: "האשה שהיתה כובשת" - טומאת האדם וטומאת המזון
- טומאות האדם והשפעתן על האוכל
- השפעת טומאת האוכל על טומאת האדם
- דיני הטומאה הבסיסיים
- האם יש משמעות לרמת השמירה?
פרק ג: "הרוטב והגריסים" - טומאות שהשתנו
פרק ד: "הזורק טומאה" - ספקות טומאה ברשות היחיד
פרק ה: "השרץ והצפרדע" - ספק ברשות הרבים
פרק ו: "מקום שהיה רשות היחיד" - הגדרת רשות הרבים לטומאה
- גבול רשות היחיד ורשות הרבים
- ספק טומאה ברשות הרבים לעומת ספק ברשות היחיד
- רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה
פרק ז: "הקדר שהניח" - חברים ועמי הארץ בבתיהם
- שמירת כלים ברשות הרבים
- עם הארץ בבית החבר
- חוסר נאמנות של עם הארץ
- שמירה נאמנה בתשומת לב
- שמירה ברשות היחיד
פרק ח: "הדר עם עם הארץ" - חידושי הטהרות של בית הלל