ביאור:משנה טהרות פרק ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת טהרות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

מסכת טהרות עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

הגדרת רשות הרבים לטומאה[עריכה]

חטיבה I: גבול רשות היחיד ורשות הרבים[עריכה]

(א) מָקוֹם שֶׁהָיָה רְשׁוּת הַיָּחִיד, וְנֶעֱשָׂה רְשׁוּת הָרַבִּים, וְחָזַר וְנֶעֱשָׂה רְשׁוּת הַיָּחִיד:

כְּשֶׁהוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד - סְפֵקוֹ טָמֵא,
כְּשֶׁהוּא רְשׁוּת הָרַבִּים - סְפֵקוֹ טָהוֹר.

הַמְסַכֵּן מי שנטה למות בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, וְהוֹצִיאוּהוּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהֶחֱזִירוּהוּ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד, שם נמצא מת

הדין של החולה נכון גם אם נשאר באותו המקום, והסטטוס של המקום השתנה לרשות הרבים זמנית. ת"ק מטמא את הסביבה בזמן שהיה רשות היחיד אפילו בפעם הראשונה, ור' שמעון מטמא רק את מה שהיה ליד המסוכן בפעם השניה, כי הזמן של רשות הרבים, שבו טיהרו את הספקות והחולה נחשב חי – מפסיק, ואין לטמא דברים שהיו לידו לפני כן, למרות ש"כל הטומאות כשעת מציאתן" (לעיל ה, ז.)

והשוו לדיני הנידה, בנידה א, א.

כְּשֶׁהוּא בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד - סְפֵקוֹ טָמֵא,
כְּשֶׁהוּא בִּרְשׁוּת הָרַבִּים - סְפֵקוֹ טָהוֹר.
רְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: רְשׁוּת הָרַבִּים מַפְסֶקֶת.


(ב) אַרְבָּעָה סְפֵקוֹת רְבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין.

ארבעת הספקות מסודרים בטטראדרמה, 2 אפשרויות למעבר ו2 אפשרויות לחלוקה בין רשות היחיד לרשות הרבים. וראו עדיות ג, ז.

לדעת ר' יהושע, אם הטומאה והטהרה היו בשתי רשויות – יש לראותן כאילו שתיהן ברשות היחיד, ולדעת חכמים – יש לראותן כאילו שתיהן ברשות הרבים.

כֵּיצַד? - הַטָּמֵא עוֹמֵד וְהַטָּהוֹר עוֹבֵר, הַטָּהוֹר עוֹמֵד וְהַטָּמֵא עוֹבֵר;
הַטֻּמְאָה בִרְשׁוּת הַיָּחִיד, וְהַטַּהֲרָה בִרְשׁוּת הָרַבִּים;
הַטַּהֲרָה בִרְשׁוּת הַיָּחִיד, וְהַטֻּמְאָה בִרְשׁוּת הָרַבִּים;
סָפֵק נָגַע, סָפֵק לֹא נָגַע; סָפֵק הֶאֱהִיל, סָפֵק לֹא הֶאֱהִיל; סָפֵק הֵסִיט, סָפֵק לֹא הֵסִיט,
רְבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין.


(ג) אִילָן שֶׁהָיָה עוֹמֵד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהַטֻּמְאָה בְתוֹכוֹ.

האילן החור והחנות נחשבים רשות היחיד למרות שהם נמצאים ברשות הרבים.

עָלָה לְרֹאשׁוֹ, סָפֵק נָגַע, סָפֵק לֹא נָגַע, סְפֵקוֹ - טָמֵא.
הִכְנִיס יָדוֹ לְחֹר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ טֻמְאָה, סָפֵק נָגַע, סָפֵק לֹא נָגַע, סְפֵקוֹ - טָמֵא.

חֲנוּת שֶׁהִיא טְמֵאָה, וּפְתוּחָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים,

סָפֵק נִכְנַס, סָפֵק לֹא נִכְנַס, סְפֵקוֹ - טָהוֹר.

שְׁתֵּי חֲנוּיוֹת, אַחַת טְמֵאָה וְאַחַת טְהוֹרָה, נִכְנַס לְאַחַת מֵהֶן,

סָפֵק לַטְּהוֹרָה נִכְנַס, סָפֵק לַטְּמֵאָה נִכְנַס, סְפֵקוֹ - טָמֵא.


חטיבה II: ספק טומאה ברשות הרבים לעומת ספק ברשות היחיד[עריכה]

(ד) כָּל שֶׁאַתְּ יָכוֹל לְרַבּוֹת סְפֵקוֹת וּסְפֵק סְפֵקוֹת,

גם ספק קל (של חמישה ספק-ספקות) שמא היתה טומאה ברשות היחיד – טמא; וגם ספק קל ברשות הרבים שמא לא היתה טומאה – טהור.

ר' אלעזר חולק על משנה ג: לדעתו, אם הספק הוא על עצם הכניסה לרשות היחיד הטמאה – טהור, כאילו הוא ברשות הרבים. אבל ספקות אחרים ברשות היחיד – טמא, וראו משנה ה.

בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד - טָמֵא, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים - טָהוֹר.

כֵּיצַד? - נִכְנַס לַמָּבוֹי, וְטֻמְאָה בֶחָצֵר; סָפֵק נִכְנַס - סָפֵק לֹא נִכְנַס,

הַטֻּמְאָה בַבַּיִת, סָפֵק נִכְנַס - סָפֵק לֹא נִכְנַס,
וַאֲפִלּוּ נִכְנַס, סָפֵק הָיְתָה שָׁם - סָפֵק לֹא הָיְתָה שָׁם,
וַאֲפִלּוּ הָיְתָה שָׁם, סָפֵק שֶׁיֶּשׁ בָּהּ כַּשֵּׁעוּר - סָפֵק שֶׁאֵין בָּהּ,
וַאֲפִלּוּ יֶשׁ בָּהּ, סָפֵק טְמֵאָה - סָפֵק טְהוֹרָה,
וַאֲפִלּוּ טְמֵאָה, סָפֵק נָגַע - סָפֵק לֹא נָגַע,

סְפֵקוֹ – טָמֵא!

רְבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: סְפֵק בִּיאָה - טָהוֹר, סְפֵק מַגַּע טֻמְאָה - טָמֵא.


(ה) נִכְנַס לַבִּקְעָה בִימוֹת הַגְּשָׁמִים, הנחשבת לרשות היחיד – ראו משנה ז. וְהַטֻּמְאָה בְשָׂדֶה פְלוֹנִית,

הדגמת דברי ר' אלעזר במשנה ד: גם אם בודאי היה ברשות היחיד, אבל אינו יודע אם היה במקום הטומאה – טהור לדעתו.

וְאָמַר: "הִלַּכְתִּי לְמָקוֹם הַלָּז, וְאֵין יָדוּעַ אִם נִכְנַסְתִּי לְאוֹתָהּ הַשָּׂדֶה - אִם לֹא נִכְנַסְתִּי",
רְבִּי אֶלְעָזָר מְטַהֵר, וַחֲכָמִים מְטַמִּין.


(ו) סְפֵק רְשׁוּת הַיָּחִיד - טָמֵא, עַד שֶׁיֹּאמַר "לֹא נָגַעְתִּי".

סְפֵק רְשׁוּת הָרַבִּים - טָהוֹר, עַד שֶׁיֹּאמַר "נָגַעְתִּי".

חטיבה III: רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה[עריכה]

אֵי זוֹ הִיא רְשׁוּת הַיָּחִיד? – שְׁבִילֵי בֵית גָּלְגּוֹל, שהם צרים ותלולים, ואין הרבים עוברים שם וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָהֶן,

לעניין שבת ההגדרה היא לפי הגבולות של המקום וצורתו; אבל לעניין טומאה ההגדרה היא לפי הרשות לרבים להיות שם והנוכחות שלהם בפועל, ולכן מתקנים ציבוריים והדרכים אליהם נחשבים כרשות הרבים לעניין הטומאה.

רְשׁוּת הַיָּחִיד לַשַּׁבָּת - וּרְשׁוּת הָרַבִּין לַטֻּמְאָה.

אָמַר רְבִּי אֶלְעָזָר: לֹא הָזְכָּרוּ שְׁבִילֵי בֵית גָּלְגּוֹל,

אֶלָּא שֶׁהֵן רְשׁוּת הַיָּחִיד לְכָךְ - וּלְכָךְ.
הַשְּׁבִילִים הַמְפַלְּשִׁים לַבּוֹרוֹת, וְלַשִּׁיחִים וְלַגִּתּוֹת,
רְשׁוּת הַיָּחִיד לַשַּׁבָּת, וּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטֻּמְאָה.


(ז) הַבִּקְעָה בִימוֹת הַחַמָּה - רְשׁוּת הַיָּחִיד לַשַּׁבָּת, וּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטֻּמְאָה.

וּבִימוֹת הַגְּשָׁמִים שיש בהם הרבה בוץ - רְשׁוּת הַיָּחִיד לְכָךְ וּלְכָךְ.


(ח) בָּסִילְקֵי basilikē: בניין ציבורי גדול שבו שורות עמודים - רְשׁוּת הַיָּחִיד לַשַּׁבָּת, וּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטֻּמְאָה.

יתכן שר' יהודה מגדיר את גודל המקום, ואז הוא מחדש; ויתכן שהוא מגדיר את כמות העוברים במקום, ואז הוא רק מדייק מעט את אותו עיקרון: אם יש בדרך כלל הרבה אנשים בבסילקי והם מסתירים את הנכנסים והיוצאים – היא נחשבת רשות הרבים לעניין הטומאה.

רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם עוֹמֵד הוּא בַפֶּתַח הַזֶּה,
וְרוֹאֶה אֶת הַנִּכְנָסִין וְאֶת הַיּוֹצְאִין בַּפֶּתַח הַלָּז - רְשׁוּת הַיָּחִיד לְכָךְ וּלְכָךְ,
וְאִם לָאו - רְשׁוּת הַיָּחִיד לַשַּׁבָּת, וּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטֻּמְאָה.


(ט) הַפְּרָן מגדלור - רְשׁוּת הַיָּחִיד לַשַּׁבָּת, וּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטֻּמְאָה. וְכֵן הַצְּדָדִין.

רְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: הַצְּדָדִין - רְשׁוּת הַיָּחִיד לְכָךְ וּלְכָךְ.


(י) הָאַסְטְוָנוֹת, stoà: מעבר מכוסה עם עמודים לארכו - רְשׁוּת הַיָּחִיד לַשַּׁבָּת, וּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטֻּמְאָה.

חָצֵר שֶׁהָרַבִּים נִכְנָסִים בָּזוֹ וְיוֹצְאִין בָּזוֹ - רְשׁוּת הַיָּחִיד לַשַּׁבָּת, וּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטֻּמְאָה.