ביאור:משנה מסכת מעשר שני

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


מסכת מעשר שני: קדשים של ישראל[עריכה]

מבוא לסדר זרעים

דף מפתח לביאור משנה

מבוא למסכת מעשר שני[עריכה]

מעשר שני, שהיה ניתן מהיבולים בארבע מתוך כל שבע שנים, היה בעל אופי מיוחד: מצד אחד היה מדובר בקודשים, שאכילתם מחייבת טהרה - כמו התרומה והביכורים, ולא כמו המעשר הראשון ומעשר עני; אבל מצד שני האוכל היה הבעלים עצמו. המעשר השני דומה בכך לנטע רבעי ולמעשר בהמה (הנדון בבכורות פרק ט), אבל אלו היו נדירים יחסית, ואילו המע"ש הקיף כמויות גדולות של יבולים. בנוסף לאלו היו גם השלמים, שהיו קרבנות נדבה, והפסח שנאכל בלילה אחד בשנה. בכך שהקודשים הללו נאכלים ע"י הציבור עצמו הם מערערים את הייחוד של הכוהנים, ומקטינים את הפערים בינם לבין הציבור הרחב.

תכונה נוספת שאפיינה רק את המע"ש ואת נטע רבעי היא האופציה של פדיון בכסף: המע"ש קדוש, אבל ניתן להפקיע ממנו את קדושתו ולחללו ע"י הקדשת סכום כסף במקומו. אם עשו כך, הרי הכסף מקבל את קדושת המע"ש. בניגוד לפשט התורה, האפשרות לפדיון המע"ש אינה תלויה ביכולת הנשיאה של בעליו או בכמותו, וראו ספרי דברים קז.

השכיחות הגבוהה של מע"ש היתה גם בעלת משמעות כלכלית ניכרת: המצווה לאכול את המע"ש או את ערכו בירושלים הגדילה מאד את הצריכה בעיר, והזרמת הכספים אליה עודדה מאד את המסחר בה. אדם שהגיע לעיר עם סכומי כסף של מע"ש ניכרים, והיה מעוניין לקצר ככל האפשר את שהותו בה ולחזור לביתו - היה מחפש דרכים להוציא את הכסף במהירות, וכך נערכו בעיר סעודות מפוארות רבות.

לאחר חורבן המקדש המשיכו כנראה להפריש מע"ש, אבל לא לאכלו - במשך כמה עשרות שנים, וראו תוספתא סנהדרין ג, ג, דרשת ר' ישמעאל העוסקת בעניין. רק בתקופת התלמוד התקבל המנהג המוכר היום, של פדיון כמויות גדולות של מע"ש על סכום קטן של כסף.

הפרק הראשון מציג את קדושת המע"ש ומגביל את זכות הקניה בזמן האכילה למאכלים מכובדים. הוא מציג גם פתרונות למצבים של קניית מאכלים אחרים בדיעבד.

הפרק השני עוסק לסירוגין בקדושת הפירות ובקדושת המטבעות שבהם נפדו. לעובדה שבמע"ש קדושת הפירות עצמם (המתבטאת בדרכי הצריכה שלהם) מומרת בקלות רבה לקדושת הערך הכספי שלהם משמעויות להקלה ולהחמרה בקדושת הפירות.

הפרק השלישי עוסק במע"ש שהגיע לירושלים בלי להיפדות, ובדרכי ההערמה שאיפשרו למכור אותו למעשה. הפרק הרביעי מציג ספקות הנובעים מדיני המע"ש, כגון שינוי המחיר שלהם, וכן מציאת פירות או מטבעות שלא ברור מקורם.

הפרק החמישי משלים את ענייני נטע רבעי ואת דיני ביעור ווידוי המעשרות, ותוך כדי כך עוסק בהתמודדות עם חורבן המקדש ובפתרונות למצב הזה. ההתמודדות עם החורבן נזכרת גם בפרק א, וכך היא מהווה מסגרת למסכת כולה.

וראו גם

פירוט הפרקים[עריכה]

פרק א: "מעשר שני אין מוכרין" - קדושת מעשר שני, והרכבו

  1. מעשר שני כקודשים
  2. מאכלים ראויים לקניה - וכאלו שלא קנה
  3. אם קנה ביודעין - קנה
  4. אם קנה - יאכל כנגדם

פרק ב: "מעשר שני ניתן" - קדושה הניתנת לפדיון

  1. השימושים במעשר שני
  2. השבחת המעשר וחישוב ערכו
  3. החמרה במעשר שני על פני התרומה
  4. קדושת מטבעות מע"ש

פרק ג: "לא יאמר אדם" - מעשר שני בירושלים ומכירתו

  1. היתר המתנה במעשר שני, להקל ולהחמיר
  2. קדושת המעות, קדושת הפירות וקדושת ירושלים
  3. גבולות הקודש והחול בירושלים ובמקדש
  4. פדיון מע"ש בירושלים
  5. מכירת קנקני יין מע"ש

פרק ד: "המוליך פירות" - מע"ש בתנאי אי וודאות

  1. קביעת מחיר פירות מע"ש
  2. החומש וההערמות עליו, וספקות הנובעים מהן
  3. עדכוני מחירים תוך כדי אכילת המע"ש, וספקות עקב כך
  4. מציאות וספקות

פרק ה: "כרם רבעי" - הילולי הכרם בימי המקדש, והמנהג לאחר חורבנו

  1. כרם/נטע רבעי
  2. ביעור מעשרות
  3. וידוי המעשר