לדלג לתוכן

ביאור:תוספתא/סנהדרין/ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


תוספתא מסכת סנהדרין פרק שלישי[עריכה]

סנהדרין קטנה וגדולה[עריכה]

(א)

שור שהמית, אחד שור שהמית, ושאר בהמה וחיה ועופות שהמיתו - מיתתן בעשרים ושלשה

ר"א אומר: שור שהמית מיתתו בעשרים ושלשה,


טעמם של חכמים ראו מכילתא נזיקין י, שם הם דורשים מהשוואה בין עשרת הדברות בשמות לדברים.
ראו משנה א, ד, שם מדבר ר' אליעזר דווקא על חיות רעות ולא על שאר בהמה וכו'.
הפסוקים מויקרא כ מובאים במשנה כראיה לחכמים. יתכן שכך גם לפנינו ויתכן שהם מובאים לשיטת ר' אליעזר, שלא נזכרה בהם סקילה אלא הריגה.
בדיני אדם נוהגים יותר בכובד ראש, וראו משנה ד, א –בניגוד לדיני השור.



ושאר בהמה חיה ועוף שהמיתו, כל הקודם להרגן - זכה לשמים
שנאמר (ויקרא כ טז) והרגת את האשה ואת הבהמה ואומר (ויקרא כ טו) ואת הבהמה תהרוגו
שור הנסקל בעשרים ושלשה, שנאמר (שמות כא כט) השור יסקל וגם בעליו יומת
כמיתת הבעלים כך מיתת השור: מה מיתת הבעלים בסקילה ובדחייה ובעשרים ושלשה
אף מיתתו בסקילה ובדחייה ועשרים ושלשה
מה בין שור לאדם? שהשור פותחין את דינו ביום וגומרין אף בלילה
פותחין וגומרין בו ביום, בין לזכות בין לחובה
מטין ע"פ אחד בין לזכות בין לחובה
הכל מלמדין זכות וחובה. המלמד זכות יכול לחזור וללמד חובה, מה שאין כן באדם.

(ב)
אין שורפין את הפרה, ואין עורפין את העגלה, ואין עושין זקן ממרא ע"פ ב"ד


ראו משנה א, ה. כאן הרשימה רחבה יותר.
"כיצד הן עושין" וכו' – קשור לדברי המשנה "מוסיפים על העיר ועל העזרות", וראו גם שבועות ב, ב. לקרבן התודה יש תוספת של לחם יותר מאשר לקרבן השלמים. שורפים את הלחם של התודה החיצונה.
בסוף מזכירה הברייתא שיש עוד שימוש לחומה חוץ מהגדרת השטח המקודש...



ואין מביאין פר העלם דבר של צבור, אין מעמידין לא מלך ולא כהן גדול
אלא בב"ד של שבעים ואחד.

קדושת המקום[עריכה]

כיצד הן עושין? ב"ד מהלכין ושתי תודות אחריהן
הפנימית נאכלת, החיצונה נשרפת. וכל שלא בכל אלו, הנכנס שם - אין חייבין עליה
"שתי תודות" שאמרו – בלחמן אבל לא בבשרן
אבא שאול אומר שתי בצעין היו בירושלים: התחתונה והעליונה
התחתונה נתקדשה בכל אלו, בימי בית ראשון והעליונה לא קדשו כשעלו מן הגולה
שלא במלך שהרי לא היה מלך ושלא באורים ובתומים.
התחתונה, שהיתה קדושתה גמורה
ע"ה אוכלין בה קדשים קלים ומעשר שני, וחברים קדשים קלים ומעשר שני
העליונה, שלא היתה קדושתה גמורה
ע"ה אוכלין בה קדשים קלים אבל לא מעשר שני, וחברים לא קדשים קלים ולא מעשר שני
ומפני מה בנו חומה למרות שלא יכלו לקדש לא קדשוה? מפני שתורפה של ירושלים משם, ונוחה ליכבש משם.

(ג)
ר' יוסי אומר ג' דברים משם שלשה זקנים:


ראו ספרי דברים קו. ההקשר של הדרשות הוא בעיקר לדברי בן זומא, וראו להלן. כל הדרשות קושרות את אכילת הבכורות לאכילת מע"ש.
לדברי ר' עקיבא ראו חלה ד, יא, והשוו תמורה ג, ה וספרי דברים עז.
לדברי בן זומא ראו הלכה ב לעיל: חברים אינם מבחינים בין איזור אכילת מע"ש לאיזור אכילת קודשים קלים, כבכור.
לדברי ר' ישמעאל ראו מע"ש ה, ז.
לדברי אחרים ראו בכורות ד, א, שנאכל שנה בשנה, בניגוד לדבריהם.



רבי עקיבה אומר: יכול יהא אדם מעלה בכורות מחו"ל לארץ?
ת"ל (דברים יד כג) ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות
ממקום שאתה מביא מעשר דגן אתה מביא בכורות
מחוצה לארץ, שאי אתה מביא מעשר דגנך - אי אתה מביא בכורות
שמעון בן זומא אומר: יכול כשם שנתנה תורה מחיצה בין קדשי קדשים לקדשים קלים
כך נתנה תורה מחיצה בין הבכור למעשר שני?
ודין הוא: הבכור טעון הבאת מקום, ומעשר שני טעון הבאת מקום
מה בכור אין נאכל אלא לפנים מן החומה, אף מעשר שני לא יהא נאכל אלא לפנים מן החומה
מה לבכור, שמיעטו מקום אכילתו שכן מיעט זמן אכילתו
תאמר במעשר שני שריבה זמן אכילתו? - הואיל וריבה זמן אכילתו נרבה מקום אכילתו
ת"ל ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות
מה בכורות אין נאכלין אלא לפנים מן החומה - אף מעשר שני לא יהא נאכל אלא לפנים מן החומה
ר' ישמעאל אומר: יכול יהא אדם מעלה מעשר שני לירושלים בזמן הזה, ואוכלו?
ודין הוא: הבכור טעון הבאת מקום, אף מעשר שני טעון הבאת מקום
מה בכור אין נאכל אלא בפני הבית, אף מעשר שני לא יהא נאכל אלא בפני הבית!
ולא: אם אמרת בבכור שיש הימנו דמים ואימורין לגבי מזבח
תאמר במעשר שני, שאין הימנו דמים ואימורין לגבי מזבח?
ביכורים יוכיחו, שאין מהן דמים ואימורים לגבי מזבח, ואין נאכלין אלא בפני הבית
ולא: אם אמרת בביכורים, שהן טעונין הנחה לפני המזבח
תאמר במעשר שני שאין טעונין הנחה לפני המזבח?
ת"ל ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות
מה בכור אין נאכל אלא בפני הבית, אף מעשר שני לא יהא נאכל אלא בפני הבית
אחרים אומרים: יכול בכור, שעבר זמנה משנה לחברתה, יהא פסול כפסולי מוקדשים?
ת"ל (דברים יד כג) ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך
אם ללמד על הבכור שיהא נאכל לפנים מן החומה - א"צ
והלא כבר נאמר (שם) לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה
ואם ללמד על מעשר שני שיהא נאכל לפנים מן החומה - א"צ
והלא כבר נאמר (דברים יב יז) לא תוכל לאכול בשעריך מעשר
א"כ למה נאמר מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות?
מקיש בכור למעשר שני: מה מעשר נאכל משנה לחברתה, אף הבכור נאכל משנה לחברתה.

גודל הסנהדרין[עריכה]

(ד)

מנין לקטנה שיהא של כ"ג? ת"ל (במדבר לה כד-כה) "ושפטו העדה" "והצילו העדה"
עשרה מזכין ועשרה מחייבין. ג' מנין? (שמות כג ב) לא תהיה אחרי רבים לרעות

מכלל שאי אתה הווה עמהן לרעה - אתה הווה עמהן לטובה


ראו משנה א, ו.
העיקרון שאין בית דין שקול אינו במקומו, כי הרי ממילא אין מוציאים אדם להורג כשנחלקו שקולים. ר' יוסי הגלילי לומד את העיקרון מהמילה "לנטות", ומוסיף דרשה נאה על חופש הביטוי של הדיינים הצעירים יחסית.



יכול לא תהיה עמהן לרעה כל עיקר? ת"ל (שם) אחרי רבים להטות - אף לרעה
אמור מעתה: הואיל ואמרה תורה הרוג ע"פ עדים, הרוג ע"פ מטין
מה עדים שנים, אף מטין שנים
אין ב"ד שקול - מוסיפים עליהן עוד אחד, הרי כ"ג
רבי אומר: ממשמע שנאמר לא תהיה אחרי רבים לרעות - שומע אני שאומר הוי עמהן לטובה
אם כן למה נאמר אחרי רבים להטות? לא כהטיתך לטובה הטיתך לרעה
הטיתך לטובה ע"פ אחד, ולרעה ע"פ שנים.
אין ב"ד שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי זה עשרים ושלשה
ר' יוסי הגלילי אומר: (שם) לא תענה על ריב לנטות - עשה לך ב"ד נטוי
ד"א לא תענה על ריב - הוסיף עליהן הכתוב עוד אחד
ד"א לנטות אחרי רבים להטות - שלא תאמר בשעת הדין "דיו לעבד שיהא כרבו" לא אוסיף על דברי רבי.
אמור מה שבדעתך.

(ה)
ר"י אומר: סנהדרין של שבעים, ומשה עמהן מן המניין


ראו שם.
ר' יהודה מסתפק להגדרת גודל הקהילה שיש בה סנהדרין באפשרות תיאורטית שבה ישמשו בכל התפקידים במשחק הפרוצדוראלי בני העיר. החשבון שלו מסתכם בכ80 איש שאינם קרובים זה לזה.
לעניין המינוי בכל עיר ועיר ראו ספרי דברים קמד.
לדברי רשב"ג השוו דברי ר' יהודה בהוריות א, ה.
ר' דוסתאי מעמיד את בתי הדין בא"י כערכאה גבוהה מזו של חו"ל.



אמרו לו: אין ב"ד שקול
וכן היה ר"י אומר: כל עיר שיש בה כדי ג' שורות של עשרים ושלשה
ושוטרי הדיינין והנדון והעדים והזוממין וזוממי זוממיהן - ראוין לעשות סנהדרין
ר' נחמיה אומר: מאתים ושלשים, והלכה כדבריו
ר"מ אומר מאתים ושבעים ושבעה
סנהדרין נוהגת בארץ ובחו"ל,
שנא' (במדבר לה כט) והיו לכם לחקת משפט לדורותיכם - בארץ ובחו"ל
אם כן למה נאמר (דברים טז יח) שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך?
אלא בא"י עושין אותן בכל עיר ועיר, בחו"ל עושין אותן פלכים פלכים
ר' שמעון בן גמליאל אומר: (שם) לשבטיך ושפטו - מצוה על השבט שיהא דן את שבטו
רבי דוסתאי בן ר' יהודה אומר: חייבי מיתות שברחו מן הארץ לח"ל ממיתין אותן מיד
ושברחו מחו"ל לארץ - אין ממיתין אותן מיד, אלא נידונין בתחלה.