ביאור:משנה סנהדרין פרק א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת סנהדרין: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא

מסכת סנהדרין עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא

מבוא למסכת סנהדרין ומבנה המסכת

בתי הדין, גודלם ותפקידיהם[עריכה]

חטיבה I: בית דין של שלושה[עריכה]

(א) דיני ממונות - בשלושה.

דיני ממונות - מדובר בתביעה אזרחית. וראו הצעות שונות לפורום הדיון בתוספתא א, א.

מוציא שם רע, אם מתברר שטענתו אמת, מוסבת התביעה כלפי אשתו, והופכת לתביעה פלילית; אבל בתוספתא שם הלכה ב נראה שהחתן רשאי לוותר על מות הכלה.

בי"ד של שלושה יכול לדון לא רק בענייני ממון בכלל אלא גם בענייני קנס.

וראו אבות ד, ח, שהסיבה לכך שאין לדון יחידי היא דתית.

גזלות וחבלות - בשלשה.

נזק וחצי נזק, תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמישה - בשלושה.

האונס והמפתה והמוציא שם רע - בשלושה, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים: מוציא שם רע - בעשרים ושלושה, מפני שיש בו דיני נפשות:


(ב) מכות - בשלושה.

מכות הן תביעה פלילית, והעונש הוא גופני. למרות זאת לדעת ת"ק בית הדין הוא של שלושה, כי לא מדובר בעונש מוות.

לדעת ר' ישמעאל ראו ספרי תצא רמג: מלקות נכללות ב"מוות".

לעניין עיבור השנה ראו תוספתא פרק ב.

משום רבי ישמעאל אמרו: בעשרים ושלושה.

עיבור החדש - בשלושה.

עיבור השנה - בשלושה, דברי רבי מאיר.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: בשלושה מתחילין, ובחמישה נושאין ונותנין, וגומרין בשבעה.
ואם גמרו בשלושה - מעוברת:


כאן מדובר בתפקידים לא שיפוטיים של בית הדין. בית הדין נתפס כאן כגוף המייצג את הציבור [בעיבורים], את הקהילה [בעריפת עגלה], את החכמים [בסמיכת זקנים], או את הממסד באופן כללי [בשאר המקרים]. הפורום של בית הדין שנוי בדרך כלל במחלוקת. ראו גם יבמות יג, א, שיש מחלוקת האם צריך בי"ד לשטר מיאון.

תפקיד נוסף הוא שומת רכוש, כגון נטע רבעי או מעשר שאין דמיהם ידועים, או ערכים, קרקעות ואדם.

ערכי קרקעות ואדם דורשים ציבור כמו בתפילה, וראו גם רות ד ב וכן מגילה ד, ג.

בית הדין משמש כאן לא רק בתפקיד מקבל ההחלטה אלא גם בתפקיד של ייצוג הציבור באופן טקסי.

(ג) סמיכת זקנים ועריפת עגלה שני טקסים הקשורים לעריפת העגלה, ואולי גם למינוי הזקנים כחכמים - בשלושה, דברי רבי שמעון.

ורבי יהודה אומר: בחמישה.

החליצה והמאונין - בשלושה.

נטע רבעי ומעשר שני שאין דמיו ידועין - בשלושה.

ההקדשות - בשלושה.

הערכין המטלטלין - בשלושה.

רבי יהודה אומר: אחד מהן כהן.

והקרקעות - תשעה וכהן.

ואדם - כיוצא בהן:


חטיבה II: בית דין של עשרים ושלושה[עריכה]

(ד) דיני נפשות - בעשרים ושלושה.

ת"ק ור' עקיבא מציגים את הריגת השור בבית הדין כגורם מכפר על המוות שגרם, ולכן דורשים בית דין רחב. אין כאן רק סילוק הנזק אלא גם מעין קרבן. בדומה לכך דין האדם המומת משמש לא רק לענישה אלא גם לכפרה, ולכן הוא מנוהל כטקס ממוסד, וראו תמורה ז, ד, שלאחר שנסקל השור נקבר.

בעל השור המומת אינו מומת בעצמו (ראו מכילתא משפטים י,) אבל את הרכב בית הדין קושרים לבית הדין שבו היו ממיתים אותו אילו היה בכך צורך.

תפקיד בית הדין של 23 הוא גם לייצג את הציבור, ולא רק לחקור את העדים ולפסוק את הדין.

לגבי הזאב וכו' שהמיתו את האדם, לדעת ר' אליעזר אין בהריגתם יסוד מכפר אלא הסרת נזק בלבד, ובתוספתא ג, א, הוא מרחיב את דבריו לכל בהמה חיה ועוף שהמיתו אדם חוץ משור; אבל ראו ב"ק א, ד, שם הוא מודה שאם הם בני תרבות - דינם כשור תם, חוץ מהנחש, שעליו נגזרה הגזירה "ואיבה אשית..." בראשית ג טו.

הרובע והנרבע - בעשרים ושלושה,

שנאמר (ויקרא כ טז) "והרגת את האשה ואת הבהמה",
ואומר (שם) "ואת הבהמה תהרוגו."

שור הנסקל - בעשרים ושלושה,

שנאמר (שמות כא כט) "השור יסקל וגם בעליו יומת": כמיתת הבעלים כך מיתת השור.

הזאב והארי, הדב והנמר והברדלס והנחש - מיתתן בעשרים ושלושה.

רבי אליעזר אומר: כל הקודם להרגן - זכה.
רבי עקיבא אומר: מיתתן בעשרים ושלושה:


חטיבה III: בית דין של שבעים ואחד[עריכה]

(ה) אין דנין לא את השבט ולא את נביא השקר ולא את כהן גדול, אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.

ואין מוציאין למלחמת הרשות, אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.

שינוי הלשון ממחיש את מעמדו המיוחד של בי"ד של 71, שהוא הדרגה העליונה והלאומית. ועיינו לקמן יא, ב.

פרטי הטקס של הוספה על העיר מופיעים בשבועות ב, ב.

המשפט "ואין עושין..." אינו עוסק בנושא הפרק (פורום הדיון), אבל הובא כאן כדי להסביר את המשמעות הלאומית של דין כזה, שבגללה נדרש בי"ד של 71.

הסטורית, בתקופת החשמונאים היתה סנהדרין כמועצה עליונה, אבל לא ברור כמה דיינים היו בה. היא כונתה "העם", ראו חשמונאים א יד כה. בתקופת הורדוס הוא ישב בעצמו בראש הסנהדרין והוציא להורג באמצעותה את אויביו. הוא צירף לה גם כמה מידידיו הלא-יהודים.

יש גם אגדה קדומה על שבעים זקנים שכתבו את תרגום השבעים.

אין מוסיפין על העיר ועל העזרות, אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.

אין עושין סנהדריות לשבטים, אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.

אין עושין עיר הנדחת, אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.

ואין עושין עיר הנדחת בספר, ולא שלוש. אבל עושין אחת או שתים:


(ו) סנהדרי גדולה היתה של שבעים ואחד, וקטנה של עשרים ושלושה.

ומנין לגדולה שהיא של שבעים ואחד?
שנאמר (במדבר יא טז): "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל"

סנהדרין גדולה מייצגת את ההנהגה הלאומית כמו אצל משה, ויתכן שמייחסים לה אף נבואה או רוח הקודש, כמו לשבעים הזקנים. תפקידה העיקרי אינו שיפוטי, כי קשה לדון בפורום כל כך רחב.

סנהדרין קטנה גם היא גוף מנהיגותי, כמו המרגלים שהיו ראשי העם.

המדרש המורכב על מספר חברי הסנהדרין הקטנה חורג מהרגיל במשנה, שבדרך כלל אינה מנמקת את דבריה באמצעות פסוקים. קל יותר להסביר את המספר כ1/3 של 70.

המדרש מנוצל כאן כדי להדגיש את הרעיון שתפקיד בית הדין בענייני נפשות הוא להציל, ולא לקיים את הדין. וראו בפרק ד לקמן: כבר כאן ניתן לראות שההטיה לרעה צריכה להיות לפחות של 13 שופטים, כדי לא לחזור על חטא דומה לשל המרגלים, ששפטו, לכאורה, משפט צדק על סמך מראה עיניהם.

ומשה על גביהן - הרי שבעים ואחד.
רבי יהודה אומר: שבעים.
ומנין לקטנה שהיא של עשרים ושלשה?
שנאמר (במדבר לה) "ושפטו העדה... והצילו העדה",
"עדה" שופטת ו"עדה" מצלת - הרי כאן עשרים.
ומנין ל"עדה" שהיא עשרה?
שנאמר (במדבר יד כז) "עד מתי לעדה הרעה הזאת" - יצאו יהושע וכלב.
ומנין להביא עוד שלושה?
ממשמע שנאמר (שמות כג ב) "לא תהיה אחרי רבים לרעות"
שומע אני שאהיה עמהם לטובה, אם כן למה נאמר (שם) "אחרי רבים להטות"?
לא כהטיתך לטובה הטיתך לרעה:
הטיתך לטובה - על פי אחד, הטיתך לרעה - על פי שנים,
ואין בית דין שקול - מוסיפין עליהן עוד אחד, הרי כאן עשרים ושלשה.
וכמה יהא בעיר ותהא ראויה לסנהדרין? - מאה ועשרים.
רבי נחמיה אומר: מאתים ושלושים, כנגד שרי עשרות: